החלטה גורלית

עוד משהו שחשבתי עליו, מחפשת

אמרת שתמיד חשבת שאנשים מפרקים נישואין כאשר נורא נורא רע להם. גם אני חשבתי כך, אבל כנראה שלא אצל כולם הדברים זהים, ולפעמים מפרקים זוגיות לא בגלל שנאה אלא פשוט בגלל שכל אחד מבני הזוג פנה לדרך שלו, דרך רחוקה שאינה מצטלבת עם זו של בן הזוג השני. נראה שאת כלל לא שונאת את בן זוגך אלא חשה כלפיו חמלה מסויימת, ופשוט מבינה אט אט שדרכיכם נפרדו. זו הבנה כואבת אך מציאותית, שאינה מלווה בהטחת כלים אל הרצפה כמו שרואים בסרטים. פשוט הבנה בוגרת. אני מקווה בשבילך ומחזיקה לך אצבעות שמתוך ההבנה הבוגרת והריאליסטית הזו תצליחי למצוא את הכח והאומץ לקום ולשנות את חייך, כדי שיקבלו את האופי שיתאים לך. קחי בחשבון שאנשים מסביבך יבלבלו אותך, ושהתגובה הרווחת תהיה "אז מה אם הוא בוגד? יש לך בית יפה, ילדים מקסימים ובסך הכל טוב לך, אז למה שתתחילי עכשיו להתמודד לבד עם חיים של גרושה". וזה מבלבל. וזה קשה. וזה יגרום לך לחשוב שוב ושוב שאולי את צריכה להשאר ולא לעשות גלים, אבל כל פעם שדבר כזה קורה תחזרי לבסיס, ולתחושה שהרגשת כאשר מצאת את הקונדום בכיסו של בן-זוגך. התחושה הזו תבהיר לך בדיוק למה רצית לקום וללכת. את אדם בוגר והתהליך שאת עוברת הוא קשה ומקסים. אני מחזקת אותך בדרכך ומאחלת לך הצלחה כאישה עצמאית וחזקה.
 

8534

New member
לאמריליס33

מילים כדורבנות. ממקום של כמעט רגע האמת לפניי. ואחרי שנים של התבשלות, התעמתות עם הפחדים אחד לאחד, הכל נראה יותר שפוי, הרבה יותר אפשרי, וגם עם שיר בלב והתרגשות מהעתיד לקרות. אין ספק שהקטע הכלכלי מפחיד אותנו, בעיקר כי העול נשאר עלינו, רק שאתה כולו עלינו, גולל הפרנסה שלנו ושל ילדנו. אבל בגדול גם אם רמת החיים תרד...התשורות שנקבל מהחופש, מהעצמאות, מחוסר השיעבוד כנשים בתוך מערכת מנצלת..כנישואין. מאמינה שבחשבון הסופי...רק טוב וחכם נעשה לעצמנו. אז .....שיהיה בהצלחה. אנחנו ....כולנו זקוקות לזה וקצת מזל ,.בעיקר בריאות לעמוד בכל הקושי והיופי שמחכה לנו. ובנות......באו לא נשכח,...כשגם שהיה לצידנו גבר..היינו החזקות האמיתיות. גם שהדימוי העצמי שלנו הראה לנו אחרת. מירב
 
הערה קטנה, 8534

אני לא חושבת שהיינו "משועבדות", ולא רואה את הנישואין כ"מערכת מנצלת", אלא כמערכת בה לכל אחד מהצדדים היה תפקיד מוגדר אשר התאים לצרכיו וליכולותיו של כל אחד מבני הזוג בשעתו. עכשיו הדרישות, הצרכים והרצונות השתנו, ודבר זה אינו מבטל את היופי שבשיתוף הפעולה שבנישואין. זה פשוט שלב אחר, שלב שבו אחד מבני הזוג - או שניהם גם יחד - מרגישים שאינם רוצים יותר להשאר זה במחיצתו של זה, על אף היתרונות שבלהתחלק בנטל הילדים/בית/כלב עם אדם נוסף. פשוט רוצים להיות לבד, לוקחים בחשבון את הקשיים הכלכליים והנפשיים הטמונים במצב החדש ובכל זאת הולכים לקראתו בנפש חפצה. איך אמרה דפנה ארמוני בשירה הגאוני, "רוצה לרקוד, רוצה לשיר, לפרוש כנף, לעוף מעל העיר, ולשוב אל חושיי. שוב להדליק את נשמתי, ולבדי, לדעת מה איתי, להציל את חיי".
 

8534

New member
נישואין כמקום משעבד

בדבריי לא התייחסתי למושג חברות, או שותפות, וגם לא למעטים שאכן מצליחים להפוך ולשמר את המסגרת הזו כמשהו חי נושם ודינמי, ושוויוני. אני מדברת על רב הזוגות. רב הנישואין. בהם יש ניצול ושיעבוד של האשה. מעמדה בתוך מסגרת הנישואין אינה שווה לזו של הגבר. ייתכן שאלו תוצאות הפוסט פמניזם ויכול להיות שלא, אבל בשורה התחתונה..האשה נושאת בעול כבד בהרבה ומנוכסים לה תפקידים מגוונים מאשר לגבר. למרות הקידמה וכל השאר. אז בסופו של דבר,רב הנשים נמצאות שם כי אינן מאמינות ביכולתן ובכוחן לעמוד בעולם לבד. לא כלכלית וכנראה גם לא ברמות אחרות. אני חושבת שהמסגרת כפי שהיא היום לוקחת מהאשה הרבה יותר מאשר מאפשרת ונותנת. והגבר יוצא הרבה יותר נשכר ממערכת זו. לומר שפרידה באה על רקע של התרחקות ושינוי כיוון, או אי התאמה..זה נכון..אבל אלו גם מילים גדולות. כשאת עוצרת לפרוט את הדברים לפרוטות הקטנות את בעצם רואה, שהנשים שעוזבות מתוך יוזמתן הן אלו שהגיעו למיצוי עוצמתן, הבינו והרגישו שחסר להן הרבה יותר ממה שהן זקוקות, שהן נותנות ומעל לכל שהן מסוגלות להיות גם לבד בלי התמיכה הגברית ההכרחית. אחד הדברים המעניינים ....הוא לדבר עם גרושות...ולגלות שאלו שעשו זאת ממקום של השלמה וכח פנימי....לא רצות לגבר אחר...ומבינות שעדיף להן לבד על פני מערכת לא שוויונית נוספת. כמובן שזה הרבה יותר מורכב ממה שאני מציגה את זה כעת פה,,,יכולה לדבר על כך שעות. בקיצור...הסידור הרציונלי שאין פה שיעבוד, ניצול...הוא ההוכחה העצובה..שהחברה ואנחנו כחלק ממנה הצלחנו להסתמם משטיפת המוח שהחדירו בנו מינקות כי נישואין.....היא הדרך.....וכי אשה ....רק מקבלת על עצמה תפקידים. אבל .....לעזעזל......איפה הבחירה. כמה נשים עצרו את עצמן בימי רווקותן והעיזו לשאול את עצמן....האם זו הדרך הנכונה. האם בכלל עמדה להן הבחירה? .........תשובה.....ממש לא. אחרי שנים של נישואין. תסכולים,..לבד....והרבה חוסר הערכה והכרה וכמובן שוויות אמיתי בשותפות הריגשית והפרקטית הן מבינות(ברות המזל שבינינו) שהמקום הזה לא נפלא כמו שאמא ספרה לנו לפני השינה...ובעצם יש עוד אופציות....ואולי לא פחות טובות. שיהיה לך בהצלחה...אם איזה הסבר שתחליטי לספר לעצמך.
 
להסתכל ממרחק השנים

אמריליס גם הפעם אני חושבת כמוך. אני רואה את החיים מאותו המקום שאת רואה אותם. כל מילה בהודעה שלך נכונה לגבי. נהנת לקרוא את ההודעות שלך ! יש לך חוכמת חיים נפלאה
.
 
דרכנו נפרדו

אמריליס יקרה אכן דבריך נאמרים מתוך הבנה עמוקה ואמפטית . דרכנו נפרדו וזו עובדה שקשה מאוד לקבלה. בעלי הוא אדם בעל אישיות מיוחדת איש נדיב אהוב על הבריות איש חכם מאוד (עד לכדי הערצה לאנשים רבים בקהילה) פעיל ומתנדב בתחומים שונים איש שבאים להיוועץ בו. בקיצור איש משכמו ומעלה. אין בליבי כעס עליו או על מעשיו. אבל דרכינו נפרדו מזה שנים רבות ואין כדבריך הצטלבות כל שהיא ביננו. אני לא מסוגלת לתת מענה לחוכמתו - אין לי חלק בידע ובחומר הרב שהוא צובר בגדלות מחשבתו. את זה הוא שואב מקריאה, קשרים עם אנשים שונים,אינטרנט, לימוד באוניברסיטה קשר עם סטודנטים קשר עם אנשים רבים הקשורים לחייו וכו' אין חלקי בתחום היחסים המיניים שלו - את זה הוא משיג מקשריו באינטרנט, וידידות מהאוניברסיטה וכו' וכו' לא אכנס לעניין, בעבר מאוד נפגעתי רגשית מהעובדות שתפחו על פני וכמעט התגרשנו.- זה היה. אין לי חלק בתחום הרגשי שלו- רגשותיו לא מופנות כלפי. אין לי חלק בכל הנושא הכספי של הבית והמשותף - אני ממודרת ואין לי שום אינפורמציה על חשבונותינו הם חסומים בפני. כך שמה שנשאר היא בדידות גדולה. בדידות שבמשך שנים מלווה אותי בדידות של חוסר קשר הלכתי לקורסים של מודעות עצמית וקראתי המון ספרים של חכמת הכח הטמון בתוך האדם. והתעצמתי והתחזקתי והיום אני בעמדה אחרת. היום יש לי מטרות ברורות ואני יודעת להגדיר לעצמי מה אני רוצה מעצמי. היום תחושת הבדידות שלי אינה מלווה אותי בעוצמות שהיו בעבר. למדתי להבין שהבדידות נובעת מתוך תוכי וללא קשר עם בן זוגי או לסביבתי. הרגשת הבדידות נובעת מחוסר יעוד וברגע שמצאתי מבחינה פנימית את יעודי בחיים ההרגשה הזו כמעט נמוגה כליל.והתחלפה בעוצמה. זו חוויה שממלאה את כל הנפש ואי אפשר להסביר אותה אלה רק לחוות אותה. (לחוויה הזו אין כלל קשר לזוגיות שלי, היא אישית פנימית) היום אני בעמדת כח נפשית והבנתית (רציונלי) אני הולכת מתוך כח ואומץ לפרק את הקשר הזה שהוא רע לנשמה שלי, כדי לשנות את חיי.אני יודעת שהזוגיות הזו אינה טובה לי . וכפי שאת אומרת - מתוך עוצמה והבנה בוגרת וראליסטית כדי להביא לאופי חיים שיתאים לי . התחושה שאני רוצה ללכת מלווה אותי מזה 20 שנה לפחות. אבל לא היתי בשלה נפשית כדי לקום וללכת. אני היתי מושא לקנאה לנשים רבות שנפל בחלקי גבר כזה מרשים, מוצלח, וכו' היתי עסוקה כל חיי בנתינה ולה הסתכלתי על עצמי . עברתי המון משברים קשים מנשוא בין היתר ברחתי מן הבית (בגילי כן
) בין היתר לפני כמה שנים ביקשתי מבעלי לחדול מחייו הכפולים אך הוא היה שקוע מדי בהנאות החיים, שתק ולא פסק ולא שיתף וכך התחלתי לאט לאט ללכת הצידה למסלול אחר למקום של רוחניות . עשיתי המון קורסים רוחניים, והבנתי את הנאמר, והפנמתי, ועכשיו אני מיישמת !! אתמול הודעתי לבעלי שאני רוצה להתגרש ממנו. היום הטלפונים לא פסקו ואף הוזמנתי לארוחת צהריים במסעדה סינית ( עליתי דרגה
) פתאום אני חשובה ! פתאום חבל לו על מה שהיה ועל היחס! פתאום הוא מוכן לשנות את הדרך בה נקט במשך ה5 שנים האחרונות. אבל - אני כבר במסלול אחר. אני כבר במסלול העצמאות. אין בי רצון יותר לזוגיות הזו ובשיחה שהיתה לנו הבהרתי לו את עמדתי בערך כפי שכתבתי לך בהתחלה. זהו זה הסוף לנישואי ! היום אני מתחילה דרך של היפרדות שאיני יודעת כיצד מבצעים אותה מבחינה טכנית. אבל אני יודעת שזאת החלטתי ואני שלמה איתה וללא היסוס. והרבה מהכוח קיבלתי מהעובדה שיכולתי להוציא מתוכי את רגשותי בפורום הזה. ותודה לך במיוחד על ההבנה והאמפטיה היתי מאוד זקוקה לזה
. רק
 
מניף אני עם חיוך דגל העידוד

מעודד אותך להמשיך, את בדרך הנכונה לצאת מן הייסורים בודאי, אך קחי בחשבון את שיקול הדעת במציאת הדרך האחרת שתובילך אל האושר. הביאי את לקחי העבר עד אל פתח ההווה יום יום כה לחי
 
אני מודה שאני בהלם!

אתמול בחמש אחה"צ עלית פעם ראשונה עם ההודעה שלך. אחרי שנים של לבטים בקשת ייעוץ. מספר תגובות וחילופי דברים והנה בערב את כבר מודיעה לבעלך שזהו מתגרשים. ככה את מספרת כאן היום. אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות או להוריד את הכובע. האם בעצם כבר ידעת והבנת שאת על פי תהום וכל מה שנדרש זו הדחיפה האחרונה. (רק כמליצה כי למעשה את בדיוק במקום ההפוך. מטפסת מהתהום) או שכמה מילים מחזקות ומעודדות נטעו בך את ההכרה שלה ייחלת מזה שנים. פשוט מדהים אותי. הכוח הזה. הנחישות הפתאומית אחרי הבלבול ואי הידיעה והחששות. האם את לא רק מסונוורת מכל התמיכה המדהימה הזאת שקבלת כאן. האם את בטוחה שאת מוכנה להתמודד גם עם הסובבים והסביבה שלך.(מישהו כבר הזכיר שבטח לא תתחמקי משיחות תוכחה) כהאנשים מפה לא יהיו כדי להחזיק לך את היד. הלוואי שיצליח לך. שתמשיכי ללכת עם ראש מורם הלאה כמו שהפגנת כאן הערב.
 
עד היום בלעתי את כל הצפרדעים

היי רגשניתמיד הסיפור מתחיל לפני שנים רבות מאוד. עברתי תהליכים שונים בתקופה האחרונה ובין היתר הצעתי לבעלי שנלך לטיפול זוגי. אני יודעת שנים רבות שבעלי מנהל רומנים מחוץ לבית , שהוא מקבל את כל צרכיו - הרגשיים, האינטלקטואליים, המיניים, והכלכליים מחוץ לבית. לי אין חלק בכל אלה !!!! נכון שחייתי בהכחשה ושימשתי כעלה תאנה ליחסים ביננו. לפני יומיים מצאתי קונדום בכיסו של בעלי -( זו הפעם השלישית שאני מוצאת מציאה כזאת). בפעמים קודמות לא היה בי הכח אפילו לומר לו מילה אחת -בלעתי את הצפרדע. ואז פתאום הבנתי שאני הולכת לטיפול זוגי עם בעלי שהולך עם קונדום בכיס בשביל המאהבת ! נפל לי פתאום האסימון היכן מקומי ולכן הפעם לפני יומים הגעתי סוף סוף לכוח לקום ולומר - עד כאן!!! לא יותר!! הגבולות הפרוצים, חוסר הנושאים המשותפים שלהחיים בקן המשפחתי הביאו לפרוק הקן.הרצון שלי ללכת לטיפול זוגי היה אמיתי ואילו לבעלי היה רצון בו זמנית להמשיך בדרכו ולא לותר על עינוגיו מחץ לבית. ותמיד יש את רגע האומץ שזה קורה עד היום בלעתי ובלעתי לא סיפרתי אפילו לחברות או למשפחתי. היכולת להוציא את מה שבפנים החוצה לתוך קבוצה אנונימית, גרמה לי לשינוי עצום. כי היתי במסגרות שונות במשך השנים אבל המחשבה שמישהו יכיר אותי מנעה ממני להיפתח ולומר את מה שעמוק בפנים ישב שנים רבות. דרך אגב התחלת ההודעה שלי היתה - החלטה גורלית. אני ממש עמדתי בפני ההחלטה עצמה- אחרי שנים רבות, ואחרי 3 קונדומים בכיסים . מה זה לא מספיק זמן? ותודה לך על התמיכה
 

חזקוש

New member
אני לא בטוח שאת עושה בחוכמה

הפום הזה הוא לא המקום ליעוץ אמיתי אלא רק לפקוח עינים. את זקוקה ליעוץ אמיתי. את הזנחת את זוגיותך 5 שנים. כעת עשית משהו ובעלך נענה לך את עלולה להצטער על חפזונך כפי שעצמת עינים כל נישואיך כך את פועלת גם היום.בעלך התנהג כפי שהתנהג גם הרבה בגללך ושתשני התנהגותך גם הוא ישנה. אני שב ואומר את זקוקה דחוף ליעוץ מקצועי אמיתי אל תחשי. חזקוש
 
"הפורום הוא לא מקום לייעוץ"

הפורום הוא קבוצת תמיכה בלתי מקצועית - ראה הודעת המנהל. כפי שאני מבין את המחפשת, היא עברה מספיק תהליכים עם עצמה כדי לרכוש תובנות. יתכן שהנוכחות בפורום (כתיבה לאחרונה אבל כנראה קריאה לאורך זמן) עזרה לה לסדר בבהירות את מחשבותיה ורצונותיה, לאור תובנות שרכשה בשנים האחרונות. בסופו של דבר, היא היחידה שיודעת מה היא רוצה ואת הבחירה היא צריכה לעשות באופן מפוכח, בידיעת המחירים שתשלם עבור התמורות שתקבל בכל בחירה שתעשה. לגבי שינוי התנהגות - הנה כתבה רק לאחרונה, שכשהודיעה לו על רצונה להיפרד, היא "עלתה דרגה" ובעלה התחיל לשים פתאום לב אליה. אני בהחלט מעודד את המחפשת להקשיב לעצה שקיבלה ממיקי בת, לקחת את הזמן ולשקול היטב את צעדיה. אבל בסוף - הבחירה הינה שלה בלבד, על המחירים ועל התמורות שבצידה, ולא משנה איזה תהליך של ייעוץ עברה.
 
יש מספיק זמן לשיקול דעת.

איש המערות יקר הסר דאגה מלבך. החלטה גורלית כפי שאני עומדת לקחת על עצמי באה ממקום מאוד מאוד עמוק בפנים. זו לא החלטה של רגע אחד כפי שזה בא לידי ביטוי בפורום. זו לא החלטה שבאה בעקבות תשובה זו או אחרת של מי מחברי הפורום. זו החלטה שהיא פשוט סופו של תהליך ארוך מאוד שהחל לפני שנים רבות. כאשר הנפש נמצאת בשלב בשלות היא יכולה לקבל החלטות שלא יכלה לקבלם לפני כן. נכון שכאשר הודעתי לבעלי על רצוני בגרושים הוא הביע את רצונו לא לפרק את הנישואין. הוא פתאום מבין שהוא הולך לפספס את המשפחה שלו. אני לא ממש יודעת לאן תהליך כזה יביא אותנו . אני בכל אופן היום זקוקה לפרוד ולו גם זמני כדי לאפשר לעצמי לשקול את החזרה לחיים משותפים, אם בכלל? אני מודעת לכך שאתה כמנהל הפורום אחראי לכך שתהליכים וקבלת החלטות לא ינקטו בעקבות יעוץ לא מקצועי הניתן בפורום. לכן אני חוזרת ואומרת - הסר דאגה מלבך ! אני אכן לוקחת את הזמן ושוקלת את צעדי בקפידה רבה. מנקודת המבט שלי בלבד. תודה
 
אינני דואג

אינני מחפש גם לספק הגנה כזו או אחרת לייעוץ הניתן בפורום - הבהרתי שאיננו על תקן יועצים אלא קבוצת תמיכה של אנשים מן השורה, המביעים דעה אישית. אני גם משוכנע מתוך מה שקראתי עוד לפני ההבהרה שנתת, שעברת עם עצמך תהליכים רבים ורכשת תובנות, שהבשילו לאחרונה, אולי ע"י קריאת הפורום לאורך זמן עוד לפני שהעלית את העניין האישי שלך. ברוח זו היתה תגובתי ל"חזקוש". אני משוכנע שאינך נוהגת בפזיזות ויחד עם זאת עדיין ממליץ לך להתבונן בנסיבות חייך מזויות ראיה נוספות שניסו להציג כאן. אף אחד לא יוכל להשפיע עלייך לשנות את ההחלטה שתקבלי אם אכן תהיי משוכנעת שזו ההחלטה הנכונה עבורך, המשקפת את רצונך האמיתי.
 

rozika

New member
החלטה גורלית

אני כותבת לך מתוך נסיון.לדעתי אין טעם להתגרש .לא הכל וורוד מחוץ לבית .וקשה להתחיל לצוד מחדש.אבל המשיכי להנות מהעצמאות שלך .עשי ככל העולה על רוחך ותהני מכל רגע. מילא,אם היית סובלת מאלימות כלשהי הייתי אומרת התגרשי אבל במצב העכשוי נצלי את המצב לטובתך ועשי הכל כן ,מצאי לך מאהב והמשיכי בחייך.אל תתלבטי הרבה חבל על הזמן ,לכי עלזה ,זה יכול להיות רק יותר טוב מהמצב בו את תקועה עכשיו.יישר כוח .
 
אין בי יותר פחד לעשות שינוי

rozika יקרה שנים רבות אני חייה ב"כאילו" הזה. ומה שאת אומרת אכן אמרתי לעצמי כל השנים - הכל בסדר - אני צריכה להיות מאושרת. מה יש לי טענות? יש לי בעל מוצלח בעיניי כל הסובבים אותנו,בית יפה מכונית וכו' נכון הוא לא מכה אותי פיסית, אבל דרך החיים שלו פוגעת בי, והצרכים שלו ממולאים מחוץ למשפחה שלנו,ואיני שותפה לשום דבר בחיי הזוגיות שלנו. אז למה אני לא מאושרת? כי זו אשליה - כי אין ב"כאילו" הזה אמת רגשית. ניסיתי את מה שאת כותבת . חוויתי את זה, הייתי שם, והגעתי למסכנה שזה לא מתאים לי יותר. היום מנקודת מבט של כוח אני רואה את הדברים אחרת. אני גם לא בקטע של בעיה כלכלית - אני עובדת, אני בעמדת ניהול ויש לי משכורת בהחלט מכובדת . אני יכולה לפרנס את עצמי ואת ילדי בכבוד וישאר לי עודף .לקטע הכלכלי אין בעיני משמעות . מאהב? לא ניסיתי אז לא יכולה להביע דעה. אז מה הנסיון שלך? לא הבנתי בדיוק ניסית להתגרש ועכשיו את לבד? או שניסית להשאר בזוגיות ולמצוא מאהב? אשמח לשמוע תשובתך
 
לצוד ולחיות בשקר?

רוזיקה, אם זה מתאים לך, אז זה בסדר גמור עבורך... ואת תישארי תקועה כל הזמן רק בגלל המחשבה שמובילה אותך - צייד וחיים בשקר. מה לעשות, לא לכל אחד מתאים לחיות בשקר ובוודאי לא לגברת אליה הופנו דברייך.
 

10עיט

New member
תשובה

לום לך קשה להחליט בשבילך מה עלייך לעשות אולם עלייך לקחת בחשבון את אשר עלייך "לשלם" בכל החלטה שתקחי זאת אומרת במידה ותחליטי לעזוב אותו (אגב זה כמעט זה איך שאתם חיים) ייתכן שתפסידי כפי שהגדרת זאת את החלק החומרי בסיפור ייתכן שתןכלי לחיות חיים חדשים עם אדם אחר או סתם חיים טובים שקטים ללא תחושת קינאה וחשד.... לעומת זאת עם תישארי תוכלי ללכת לסרטים וכו.... אבל חייך יהיו כפי שהם לכן בידקי היכן יהיה לך יותר טוב מבחינה נפשית רגשית משפחתית (ילדים בעיקר)ולשם תלכי
 
"אם תשארי תוכלי ללכת לסרטים"../images/Emo35.gif../images/Emo35.gif

זוגיות זה לא סרט, ובנישואין צריך איזון בין חופש לזוגיות. במקרה זה הבעל לקח לעצמו חירויות מוגזמות (לקחת את המאהבת למלון באילת ולהוציא לה ספר שירים אינו מתקבל על שום דעת), ומכיוון שהיא מסוגלת להחזיק את עצמה כלכלית - אין שום סיבה שהיא תישאר במערכת הזוגית הזו שמסבה לה מעט מאוד אושר, אם בכלל. אין לי מושג, אדון 10עיט, איך אתה משווה בין "ללכת לסרטים" לבין למצוא קונדום בכיסו של בן הזוג כשיודעים שיש לו מאהבת. לסרטים היא תוכל ללכת אח"כ לבד או עם חברה, והיא זו שתבחר לאיזה סרט ללכת ומתי.
 
התשלום כבד

אכן התשלום שאשלם הוא בהחלט כבד והוא פרוק ה"מסגרת הקיימת" שיש הרבה מה להפסיד מפרוקה. אני לא מדברת על הפסד חומרי ( בכל גרושים יש הפסד חומרי מסויים ) אני מדברת על הפסד מפרוק מסגרת שהיא בעלת תוכן חיובי מאוד. תודה על התיחסותך ועזרתך
 
למעלה