מחפשת את האושר האחד
New member
החלטה גורלית
לפני 5-6 שנים היה בזוגיות שלי ובעלי משבר שנבע מחוסר יכולת הידברות על הרגשות הפנימיים וגרם לנתק של שתיקה ארוכה וחוסר תפקוד שלי בבית. באותו הזמן בעלי רכש מחשב חדש והחל לגלוש באינטרנט . הכיר בחורה בת 26 והחל לצאת איתה ולבלות איתה את לילותיו. לקח אותה לאילת לסוף שבוע, לקח אותה לטיול בחו"ל ל10 ימים ועוד . הדבר נודע לי במקרה יום אחד כשהשאיר את המחשב שלו פתוח. הוא הכחיש אבל הכחשתו גרמה לאיבוד מוחלט האמון שנתתי בו. בעלי אדם מאוד מוכשר הוא כתב לאהובתו בלילות ספר שירים וכל זאת כאשר אני לבד בלילות במיטה שומעת את תקתוק המקלדת מהחדר הסמוך. הרומן נגמר כאשר הבחורה החליטה להתחתן וכל זאת אחרי שכמעט התגרשנו. את טבעת הנישואין הורדתי מאצבעי ביום השקת הספר למאהבת בארוע נוכחו כל המשפחה ומכובדים נוספים - אני לא נכחכתי למרות שיום קודם הוזמנתי (כעלה תאנה ). נכון שאני לא מוכנה לקיים איתו יחסי מין מכיוון שאני לא מוכנה לעמוד בתור בין אוננות בסרטי האינטרנט לבין פגישותיו עם הגולשות הצעירות. המצב היום סטטוס קווה -חיים ביחד אבל כל אחד לחוד. אני ממש לא מסוגלת לחבק אותו או לנשק כמו פעם הכל השתנה הוא החל לעשן ואני מאוד סובלת מריח העישון הדבק בכל גופו פיו ובגדיו . לפני שנתיים הפסקתי להכניס את משכורתי לכלכלת הבית כדי להעביר אליו את התפקיד הזה והשארתי לעצמי רק את תפקידי הבית כולל צורכי הבית וצורכי הילדים ( בעלי לא נוגע בשום דבר בבית- בא אוכל אינטרנט ישן והולך ) כל פעם שאני מוצאת קונדום בכיסו של בעלי אני חושבת לעצמי האם הגיע הזמן להתגרש ? זה שהוא חי חיים כפולים הוא כבר לא מכחיש. אני מגרישה שעדיין אין לי את האומץ לקום ולומר לו בוא נתגרש! אני נקרעת מבפנים יודעת שמה שהיה לא יחזור יותר לעולם. אין יותר אמון, אין אהבה, אין כמעט ביחד- ואם יש זה ממש מעולץ. אני יודעת שאני היום עלה תאנה לכל מה שהוא עושה. יש לי הרבה מה להפסיד בגרושים - בסך הכל אני חייה טוב, הילדים החיילים באים מהצבא לקבלת שבת משפחתית,יש עוד ילד בגיל העשרה בבית .( אני מכינה הכל כולל הקניות הבישול וכו' ובעלי מגיע אחרי שפגש את כל מי שרצה לפגוש ) לא חסר לי מבחינה חמרית דבר, היחסים ביננו הם לא ממש רעים-הם קורקטיים, אין שיחה פוגעת או משהו כזה, יש התחשבות או אקרא לזה כבוד הדדי, אני יכולה לעשות כל העולה בדעתי יש לי זמן פנוי וחופשי, אני יכולה להפגש עם חברות או ללכת לסרט ככל העולה בדעתי אין לי שום הגבלה. אבל אני לא יכולה לקבל את הרעיון שכל אחד לעצמו כלומר אם יהיה לי מאהב לבעלי ממש לא אכפת. אני כמו פרפר חופשי אבל אחרי יום אחד הוא - מת. פשוט אנחנו שני אנשים החיים באותו הבית זהו. אני בלבטים מזה כמה שנים וממש קשה לי להחליט אנא עזרו לי
לפני 5-6 שנים היה בזוגיות שלי ובעלי משבר שנבע מחוסר יכולת הידברות על הרגשות הפנימיים וגרם לנתק של שתיקה ארוכה וחוסר תפקוד שלי בבית. באותו הזמן בעלי רכש מחשב חדש והחל לגלוש באינטרנט . הכיר בחורה בת 26 והחל לצאת איתה ולבלות איתה את לילותיו. לקח אותה לאילת לסוף שבוע, לקח אותה לטיול בחו"ל ל10 ימים ועוד . הדבר נודע לי במקרה יום אחד כשהשאיר את המחשב שלו פתוח. הוא הכחיש אבל הכחשתו גרמה לאיבוד מוחלט האמון שנתתי בו. בעלי אדם מאוד מוכשר הוא כתב לאהובתו בלילות ספר שירים וכל זאת כאשר אני לבד בלילות במיטה שומעת את תקתוק המקלדת מהחדר הסמוך. הרומן נגמר כאשר הבחורה החליטה להתחתן וכל זאת אחרי שכמעט התגרשנו. את טבעת הנישואין הורדתי מאצבעי ביום השקת הספר למאהבת בארוע נוכחו כל המשפחה ומכובדים נוספים - אני לא נכחכתי למרות שיום קודם הוזמנתי (כעלה תאנה ). נכון שאני לא מוכנה לקיים איתו יחסי מין מכיוון שאני לא מוכנה לעמוד בתור בין אוננות בסרטי האינטרנט לבין פגישותיו עם הגולשות הצעירות. המצב היום סטטוס קווה -חיים ביחד אבל כל אחד לחוד. אני ממש לא מסוגלת לחבק אותו או לנשק כמו פעם הכל השתנה הוא החל לעשן ואני מאוד סובלת מריח העישון הדבק בכל גופו פיו ובגדיו . לפני שנתיים הפסקתי להכניס את משכורתי לכלכלת הבית כדי להעביר אליו את התפקיד הזה והשארתי לעצמי רק את תפקידי הבית כולל צורכי הבית וצורכי הילדים ( בעלי לא נוגע בשום דבר בבית- בא אוכל אינטרנט ישן והולך ) כל פעם שאני מוצאת קונדום בכיסו של בעלי אני חושבת לעצמי האם הגיע הזמן להתגרש ? זה שהוא חי חיים כפולים הוא כבר לא מכחיש. אני מגרישה שעדיין אין לי את האומץ לקום ולומר לו בוא נתגרש! אני נקרעת מבפנים יודעת שמה שהיה לא יחזור יותר לעולם. אין יותר אמון, אין אהבה, אין כמעט ביחד- ואם יש זה ממש מעולץ. אני יודעת שאני היום עלה תאנה לכל מה שהוא עושה. יש לי הרבה מה להפסיד בגרושים - בסך הכל אני חייה טוב, הילדים החיילים באים מהצבא לקבלת שבת משפחתית,יש עוד ילד בגיל העשרה בבית .( אני מכינה הכל כולל הקניות הבישול וכו' ובעלי מגיע אחרי שפגש את כל מי שרצה לפגוש ) לא חסר לי מבחינה חמרית דבר, היחסים ביננו הם לא ממש רעים-הם קורקטיים, אין שיחה פוגעת או משהו כזה, יש התחשבות או אקרא לזה כבוד הדדי, אני יכולה לעשות כל העולה בדעתי יש לי זמן פנוי וחופשי, אני יכולה להפגש עם חברות או ללכת לסרט ככל העולה בדעתי אין לי שום הגבלה. אבל אני לא יכולה לקבל את הרעיון שכל אחד לעצמו כלומר אם יהיה לי מאהב לבעלי ממש לא אכפת. אני כמו פרפר חופשי אבל אחרי יום אחד הוא - מת. פשוט אנחנו שני אנשים החיים באותו הבית זהו. אני בלבטים מזה כמה שנים וממש קשה לי להחליט אנא עזרו לי
... רק האמיני בעצמך, אשמח להפוך לחברתך ולתומכת לימים לא קלים אבל הם יהיו עדיפים על הלא קלים המוכרים לך היום.
