החיים באופן תאורטי

[דוVשה]

../images/Emo67.gif

 

[מחפשת אחר האמת85]

אם כך

אמרת כי "את קמה בבוקר והולכת, ומספרת לעצמך סיפור שקרי על שאת עושה את זה בניגוד לרצונך" אז למה אני מספרת לעצמי את הסיפורים האלו של חוסר מוטיבציה? כיצד זה משרת אותי? וחוץ מזה רגשות זה לא דבר שניתן לויכוח. מה לגבי ההרגשה של עייפות וחוסר עניין אשר מלווה באיבוד ריכוז? זאת עובדה מעל ומעבר לכל מחשבה שאני בוחרת להתמקד בה.. נכון שאין לי שליטה על זה, אבל עצם זה שאני בוחרת ללכת ללימודים זה מלית ברירה וזו לא החלטה שאני שלמה איתה (אחרת הרגשת השביזות הייתה נעלמת). פשוט נסיבות החיים מחייבים אותי זאת.. כיצד זה משרת אותי?

 

[מדען חלל]

זאת שאלה טובה

למה אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים? זה נושא מאוד.. מאוד.. עמוק, אבל בקצרה אני אומר לך, שהמצאנו לעצמנו "עצמי" שיקרי, זהו האגו. הוא נולד מתוך המחשבות, ולא מתוך העולם. הוא סוג של ישות וירטואלית, שמוגדרת על ידי רעיונות ומושגים לוגיים, ע"י מילים וסיפורים, שאין להם שום נגיעה למציאות. זהו עצמי שמגדיר את עצמו לפי אוסף ומאגר נתונים שמבוסס על העבר. אפשר לקרוא לו אינטיליגנציה מלאכותית. אין לו נגיעה אמיתית לחיים ולרגע הזה, שהוא הרגע היחיד שבו החיים מתקיימים באמת. אבל מי שאת באמת.. אין לה שום נגיעה לעבר שלך.. היא אך ורק מי שאת עכשיו, ואת המהות הזאת של מי שאת אי אפשר לתפוש ע"י השכל, ואי אפשר להגדיר ע"י מילים. זהו עצמי אשר מחובר לעולם מעצם הווייתך ילדה של העולם, והוא צף.. רק כשהאגו, או העצמי השיקרי.. נעלם. יכול להיות שאת כבר לא מכירה את מי שאת באמת שאני מדבר עליה.. כי כשאני חוויתי התעוררות קטנה, הפעם האחרונה שזכרתי שהרגשתי ככה הייתה שהייתי ילד קטן, והעולם היה קטן, ביתי, ואוהב. אבל כרגע רובנו מאמינים שאותו עצמי שיקרי זה מי שאנחנו. והפכנו להיות.. בסך הכל רשימה .. רשימה של תכונות. למה את מספרת סיפורים של חוסר מוטיבציה? כי עדיין לא נכנעת למציאות של מה שיש.. עדיין לא הרפית, את עדיין מתנגדת, את עדיין מנסה לשלוט, ומחשבות השליטה שלך מתישות אותך, וטוב שהן עושות את זה.. כי מטרתן, כמו כל בעיה בחיים שלנו .. זה להביא אותנו להתעוררות. ויש כאלה שצריכים שיכאב להם מאוד לפני שהם יתעוררו. והגיע הזמן שתתחילי לפקח על המחשבות שלך.. כי המיינד שלנו, הוא כמו ילד, הוא מאמין למה שהוא חושב, ומוציא סיפורים והסברים ללמה הוא צודק כשהוא מחליט שמשהו נכון.. בגלל זה אנחנו חייבים לקחת את המחשבות המטרידות שלנו ולחקור אותן. אז בואי נבדוק מחשבה מסויימת שלך.. "אני חייבת ללכת ללימודים", זהו שקר, סיפור שאת מספרת לעצמך.. בעודך בוחרת לקום וללכת כל פעם מחדש, ואומרת לעצמך שאת לא רוצה.. את כן רוצה. איך אני יודע?.. כי זה מה שאת עושה. למה את מאמינה? למה שבן אדם אומר? או למה שבן אדם עושה? "אני לא רוצה ללכת ללימודים" זה סיפור .. זאת לא האמת. האמת היא שאת כן רוצה ללכת ללימודים, פשוט לא הבנת את זה עדיין. נסי שניה לחיות עם זה.. מחשבה חדשה ... "אני רוצה ללכת ללימודים". הרגשת השביזות שלך היא לא בגלל שאת שלמה או לא שלמה .. היא בגלל המחשבה "אני לא שלמה עם זה", אם הייתה נעלמת המחשבה.. היית מרגישה נפלא. אז עד שתעשי החלטה אחרת, ובעודך הולכת, את שלמה עם זה, לחלוטין. איך אני יודע? כי זה מה שאת עושה. את יכולה לעשות את זה עם הסיפור.. או בלי. יש לך אלטרנטיבה .. את יכולה מחר, לא לקום בבוקר, ולא ללכת.. את באמת יכולה לעשות את זה. יהיו לזה השלכות או שכן או שלא, סיפורים סיפורים.. אבל את חופשיה לא ללכת והעולם יעשה מה שהעולם יעשה. את לא רוצה את האלטרנטיבה? את בוחרת ללכת?.. נפלא. עכשיו את יודעת איפה את. "נסיבות החיים מחייבים אותי זאת".. עוד סיפור, עוד מחשבה.. מלחיצה! מי היית אם לא הייתה לך המחשבה הזאת?

 

[מחפשת אחר האמת85]

האגו

למיטב הבנתי אותו האגו השיקרי תפקידו בעצם לאזן אותנו, הוא המתווך בין הרגש לשכל... הרי חייב להשמר איזון ביניהם. אגב, אותו האגו השקרי - אצלי אישית זה מתחבר למסכות ולמשחקים שאני מזייפת איתם את האישיות האמיתית שלי. כל אותם חוויות העבר, הרגישות לדעותיהם של אחרים בהיותי ילדה, הביקורת והכניעה לאחרים - יצרו אצלי את אגו השיקרי - מין דמות שמייצגת כלפי חוץ דמות אחרת שהיא בכלל שונה במהות מהמקור... כיום כבר ממש קשה לי לבחין בין מה שלי ומה לא שלי.. נק' למחשבה: אתה חושב שהפתרון לגילוי הפרצוף שמסתתר תחת המסכה - הוא על ידי קבלה שאני זה מה שאני חושבת שאחרים חושבים שאני?? אמרת כי: "המיינד שלנו, הוא כמו ילד, הוא מאמין למה שהוא חושב, ומוציא סיפורים והסברים ללמה הוא צודק כשהוא מחליט שמשהו נכון.. בגלל זה אנחנו חייבים לקחת את המחשבות המטרידות שלנו ולחקור אותן" האם לדעתך לחקור ולנתח את המחשבות המציקות יעיל יותר מאשר לקבל אותם כמו שהם? נראה לי יש פה בלבול מסויים

 

[מדען חלל]

כשמחשבה עולה

זה כמו ענן .. את יכולה להילחם בענן? את לא יכולה .. הוא שם, ושום דבר שתעשי לא ישנה את זה עכשיו. כשמחשבה עלתה, אין לך מה לעשות בקשר לזה.. היא פה. במובן הזה אין לך ברירה אלא לקבל את המחשבות שעולות .. ואני הייתי מרחיב ואומר קבלי אותן, ועשי להן קבלת אורחים מפוארת, כולן מוזמנות בברכה. אבל לקבל מחשבה, זה לא אומר להסכים להיות תקועה איתה כל החיים .. זה רק אומר לא להכחיש שהיא עלתה, ושהיא אכן כאן עכשיו. להודות באמת, אין דבר יותר משחרר מהאמת! ומחשבות לא בהכרח מתארות את האמת, הן רק מחשבות, כמו שטלוויזיה היא לא האמת, היא רק אשליה של אור נע. רק ברגע שאת מכירה במחשבה, ופוגשת אותה בגובה העיניים, את יכולה לבחור להמשיך להאמין לה או לא. הרבה אנשים חושבים שאם הם יקבלו מחשבה, זה אומר שהם צריכים להישאר איתה מעכשיו והלאה.. טעות גדולה. ובגלל זה הם חושבים שהדרך היחידה שהמחשבה תיעלם יום אחד, זה אם הם יתנגדו לה.. ואז הם מתנגדים.. והיא ממשיכה לבוא. כמו שאם את מפחדת מערסים זה מושך אותם, ואם תקבלי אותם ללא פחד הם יאבדו בך עניין ויעזבו אותך. לא בטוח שזאת הדוגמא המושלמת

האגו לא תפקידו לאזן אותנו, למען האמת הוא מה שמוציא אותנו מאיזון, התפקיד שלו זה להגן עלינו מפני העולם המפחיד, והוא שיקרי בדיוק כמו ה"עובדה" שהוא מגן עליה. אז לגבי השאלה שלך, לחקור מחשבה, משמע להעמיד אותה לחקירה, האם היא אמיתית, האם היא תואמת את המציאות או מתנגדת לה? אולי זאת מחשבה שיקרית כמו "אני לא רוצה ללכת ללימודים", שמעוררת בך כאב ע"י התנגדות למציאות.. שהרי המציאות היא שאת כן הולכת ובוחרת ללכת ללימודים. זה שאת מזהה שהמחשבה הזאת היא שקר, זה לא אומר שאת לא מקבלת אותה, להיפך, את מקשיבה לה במלוא אוזנך.. ואז מעמידה אותה למבחן המציאות. ככה את משתחררת לאט לאט מכל המחשבות שלך שמתנגדות למציאות, וכל הקליפות נושרות ומבעד לחריצים מתגלה האור הפנימי שלך.

 

[מחפשת אחר האמת85]

להעמיד מחשבה למבחן המציאות

לפי מה שאתה אומר, אם לוקחים לדוגמא את המחשבה על חוסר המוטיבציה ללכת ללימודים, ניתן לומר ל כי בגלל עצם העובדה שאני בוחרת ללכת ללימודים - זה מצביע על כך שאני רוצה בזה כי זה מה שאני עושה. נכון, לא אתווכח איתך, אני באמת הולכת לשם, אלא שזה לא בדיוק רצון טהור שלי, אולי זה נובע משיקולים אחרים כמו לחצים, חשיבה עתידית וכו'... האם זה שאני מעמידה את המחשבה במבחן במציאות, יפחית מכוח ההשפעה שלה עלי? ובוא נגיד שאני תופסת שהמחשבה שלי על חוסר מוטיבציה היא אכן מתנגדת למציאות וזה משהו לא אמיתי, אבל זה מטריד אותי בכל מקרה!! ואולי ישנה כאן התנגדות למציאות שהיא בצדק? אולי באמת זה לא הכיוון המקצועי שלי? אולי זה נובע מכך שאני הלכתי ללמוד משהו שלא מתאים לי? נראה לי שלפעמים אתה לוקח את הדברים לקיצוניות יתרה, צריך לדעת לאזן.

 

[מדען חלל]

איך תדעי מה נכון?

לפי מה שקורה. איך אני יודע שהמסך הזה צריך להיות פה?.. כי הוא כאן. כל מחשבה היא סיפור, והדבר היחיד שיכול להכאיב לנו בחיים זה סיפורים. "זה לא רצון טהור שלי", זה סיפור שמכאיב לך. הרצון הטהור ביותר שלך עכשיו הוא לשבת מול המחשב ולקרוא את האימייל, אם יש לך כרגע מחשבות אחרות.. תסתכלי עליהם .. סיפורים וענני מחשבות שאין להן נגיעה למציאות היחידה... שהיא הרגע הזה. תגידי להם תודה ותני להם ללכת כמו שבאו. "זה נובע משיקולים אחרים", סיבות והסברים, זה עוד סיפורים.. את יודעת למה את יושבת עכשיו מול המחשב? ככה. אני בטוח שבראש שלך יש את הסיפור המלא ללמה את יושבת עכשיו מול המחשב, אבל עדיין אין זה דבר ממשי .. זה רק סיפור. יש רק מציאות אחת בעולם, והיא את, ועכשיו, והחדר, והמחשב, ומה שמכיל הרגע הזה, איך אפשר להתווכח עם זה? אם את מעמידה את המחשבה למבחן המציאות, מתגלה לך הסיפור, ונפסקת ההזדהות שלך עם הסיפור, ואת מה שנקרא.. מתעוררת מחלום המחשבות ופותחת עיניים ורואה .. שהכל בסדר. אבל אי אפשר להבין את זה באופן כללי, מנסיוני.. צריך לכתוב את המחשבות, ולשאול את עצמך כל מחשבה לגופה האם המחשבה הזאת היא אמת.. ולא משנה כמה חזק את מרגישה אותה בגוף וכמה טוב או רע היא עושה לך .. כי זה מה שמחשבות עושות .. לבדוק האם היא אמיתית. והשיטה הכי טובה שאני מכיר היא "העובדה" של ביירון קייטי, 4 שאלות שאת שואלת את עצמך על המחשבות שלך. בחרי מחשבה מלחיצה, כתבי אותה, ועשי את התהליך הבא. 1)האם זאת האמת 2)האם את יכולה לדעת בוודעות שזאת האמת 3)איך את מגיבה למחשבה 4)מי הייתה ללא המחשבה? *)הפכי את ההצהרה, האם ההיפך נכון באותה מידה או יותר? תראי את זה לדוגמא איך היא עושה את זה: העבודה צ'או.