החוגים , החברים...

[ביפ ביפ היחיד]

../images/Emo13.gif

ועם מי אני? נחשי {נא}

 

[d a n i e l s 5]

תגידי לאב ילדייך שאני אמרתי.....

שבקצב הזה של "לא מוכן בשום אופן לקחת חלק בהסעות......" לא רק שהוא לא ינטרל אותם מחייהם.......הם אלה שינטרלו אותו מחייהם ...... סדר עדיפויות ......זוכרת? גם לילדים יש ואיכשהו במהלך השנים .....העיסוקים שלהם קודמים לנו (ההורים)...... אם הוא לא מאמין לך.....הוא מוזמן להתקשר אלי )))))

 

[ביפ ביפ היחיד]

הסעות

אליו וחזרה כנראה שלוקח {ככה הובן} את ה-20 דקות הקפצה לחוג זה או אחר מאצלו {הלא קרוב} לא מוכן וזה כשהוא יודע שיאכל אותה לבסוף

 

[d a n i e l s 5]

השאלה היא....

האם הוא מודע לזה שהוא יאכל אותה לבסוף והאם המודעות הזאת תגרום לו להתעורר רגע לפני שהוא יאכל אותה ..... חבל ..... 20 דקות לכאן ולכאן.......זה כלום לעומת הלא בכלל ...... ככה ההגיון שלי אומר . תאמין לי אלופי האלופים היינו ואנחנו עוד בהסעות לחוגים ולכל מיני פעילויות מכאן לשם .....וזה חלק מלהיות הורים בלי קשר להורים גרושים )))

 

[n o g a1]

הוא

הגרוש שלי - מצב נתון. מה שאגיד או לא אגיד או מה שהתכוונתי להגיד ולא אמרתי או מה שחשבתי שיהיה נכון מתישהו להגיד - לא רלוונטי. הוא מצב נתון! לא מוכן ... כפי שכתבת לא רחוק היום שהילדים יעשו את הבחירות שלהם . שולח אותו לשיחה איתך , אולי זה יעזור ....

 

[d a n i e l s 5]

בדיוק המתכון ל......

"איך לאבד את הילדים שלך בקלות " חבל.

 

[שבלולית U4]

גם לבת שלי לפעמים לא בא ללכת איתו

היא בת 11 ויותר מעניין לה עם החברות שלה מאשר איתו... ובקשר למה שהבת שלך אמרה "השלמתי עם זה שהתגרשתם , אבל לא מוכנה שזה ישתה לי את החיים" אני בת להורים גרושים וזה שתה לי לא רק את החיים אלא גם אני חיי הנישואין...

 

[גרוש0פטימי]

מזל שיש את מי להאשים

 

[שבלולית U4]

אני לא מאשימה ויעידו על כך הורי

מעולם לא האשמתי אותם או באתי אליהם בטענות. הם מבחינתם עשו את המקסימום שיכלו. התוצאות? אי אפשר להתעלם ממה שעובר על ילד להורים גרושים ובאיזו צורה הוא מעצב לעצמו אישיות ומודל זוגיות. (לא שכל אלה הגדלים להורים נשואים יוצאים נורמלים... אבל זה לדיון אחר)

 

[מצוטטת]

~חבל~

שמחפשים את האשמים במקום לחפש פיתרונים של התגמשות *מחיר* שלא תמיד כולם משלמים בחלקים שווים.........~חבל~

 

[מראה מראה שעל הקיר]

סורי

החוגים, החברים לפעמים חברה חדשה ,חיים חדשים במקום אחר(הורים גרושים אמרנו נכון?) גזלנים גדולים אכן.אך לאוו דווקא לילדים להורים גרושים. מנסיון אישי לא נתקלתי בכך שהטיניי'גרים שלי פספסו נסיעה לאבא.~טרם. הוא דואג לקחתם בערב המאוחר,(אחרי כל כל כל "החיים שלהם") הם עורכים לעצמם קניות בקטנה לארוחת ערב "רק שלהם", ישנים אצלו(וואלה!) ובבוקר מוקפצים לבית הספר (כבר הזכרתי שהם טיניי'ג ולא עוללים?) החוגים והחברים אינם קשורים לילדים להורים גרושים ממילא גם בבית עם אבא ואמא לא היו רואים את אבא או את אמא כשהם כלכך עסוקים בחיים שלהם. היתה לי אחת כזו עוד בבית הרגיל ולא הגרוש.) התבטאות כזו של מי מהם מעבר להתגברות על החריקה והצרימה שזה היה עושה לי היתה מביאה אותי לברר איתה היכן באמת קבור הכלב. בוקר טוב נוגתי)

 

[n o g a1]

ערב טוב

מראתי הכלב קבור במחיר... כמו תמיד.

 

[ערסlight]

מנוטרלים

כתבת... פעמיים בשבוע הילדים מנוטרלים מחייהם לחלוטין. אני חושב שלהיות אצל האבא זה גם "החיים שלהם". אבל... בגישה כזאת, לא צריך להתפלא שאין שיתוף פעולה. וגם... הציטוט של הבת שלך מראה שהבת שלך לא השלימה עם המצב החדש אלא נאטמה. זו אמירה קשה שמצביעה שאת לא השלמת עם הגירושים וזו האוירה בבית. בסיפור הזה... ההסעות לחוגים זו תלונה שכנראה אין לה פן מעשי אבל גם היא מצביעה על אותה בעיה..

 

[קצין וגנטלמן היחיד]

הבנת הנקרא.

"פעמים בשבוע , אבא שלהם לוקח אותם. לא מוכן בשום אופן לקחת חלק בהסעות לחוגים או בהסעות בכלל. יוצא שפעמים בשבוע הילדים מנוטרלים מחייהם לחלוטין ." האם ילד אמור לקבל או להשלים עם מצב בו כאשר הוא אצל אביו הוא מנוטרל מכל פעילות חברתית?? האם ילדה מוכשרת המשתתפת בחוג אמורה לוותר על חוג שמאוד חשוב לה רק בגלל שאבא לא רוצה לקחת אותה לחוג? האם ילד אמור לקבל או להשלים עם מצב בו אביו מנטרל אותו (פשוט ככה) מכל פעילות חברתית רק כי ככה בא לו. בגירושין ילדים משלמים מחיר, על זה אין ויכוח. אבל במקרה הזה , הילדה לחלוטין צודקת. זה מחיר מיותר, שאותו היא לא צריכה ולא מחויבת לשלם. אם כבר אטימות הרי שהאטימות היא רק של האב. אטימות לצרכים הרגשיים והחברתיים של הילדים שלו.

 

[n o g a1]

השלמה

זה עצוב שילד צריך "להפסיק לחיות" כשהוא אצל אבא. שהחיים שלו לא ממשיכים ברצף ברורואין הוא נע בחופשיות בין שני בתים (מה שהובטח לו בשיחה הבנאלית - "אמא ואבא מתגרשים מעכשיו שני בתים , הכל אותו דבר רק שני בתים נפרדים"). שום דבר לא אותו דבר אך בעיקר העובדה שהילד צריך, בעל כורחו, להשלים עם נטרול מחייו פעמיים בשבוע. אם תשים לב , האב לא הותקף אלא ציינתי חוסר אונים שלי וכאב שלי כאם לחוסר יכולת שלי לסייע בסוגיה שבה הבת מרגישה אי רצון מצד אביה לקחת בחשבון את העובדה שגם לה יש חיים... (לא רק לו). את דעתי האישית על התנהגותו , שומרת לעצמי בעיקר לאור העובדה שאין היא רלוונטי לנושא אותו רציתי לעלות כאן. אין זה קשור כלל לתהליך השלמה . זה קשור לעובדה שילדים גדלים והורים נשארים קטנים וחסרי יכולת לגדול איתם ולהבין שיש לילדים צרכים משתנים בהתאם לגילם. ילד בן 5 לא ישים לב שפעמיים בשבוע אין הוא משתתף בשום פעילות אך כשיגיע לגיל 12 ומעלה הוא עשוי לקלוט שהמחיר כבד ואין הוא מוכן לשלם . הנושא הרלוונטי זה חוויות הילדים המתבגרים שהוריהם גרושים , חייהם - צרכיהם מול חיי וצורך הוריו.

 

[ערסlight]

כולנו היינו בסרט הזה...

תראי, לא כתבת שהילדים סובלים אצל האב. זה שאין [אולי] קשר טוב בין האב לילדים זו אופרה אחרת. אבל מדובר בד"כ בזמנים קבועים. באותה מידה יכולת לומר שבבקרים לילדים אין חיים כי הם בבית ספר. גם לא מוכרחים כל יום חוג או איזו פעילות יזומה. [נשמע אפילו חולני קצת]. אם הילדים [או אחד מהם] לא רוצים ללכת לאבא... אז לא. יחסים תקינים מאופינים באיזושהי גמישות, ראית האחר וזרימה. ממי לדעתך הם אמורים ללמוד את זה? חלק מחינוך זה גם להראות שיש צרכים רצונות ומגבלות של ההורים, [כל אחד בנפרד]. נראה שהילדים מתיחסים לאבא כמו שאת מתיחסת אליו... מין מכשיר לסיפוק צרכים.

 

[n o g a1]

מה נסגר איתך?

חלק מהחינוך זה להראות שיש צרכים , רצונות ומגבלות של הורים ויחד עם זאת לראות את צרכיהם של הילדים או לפחות להקשיב לצרכים שלהם . חולני נשמע כשיש אוזניים ששומעות חולני , מעולם לא נטען כאן שאני באטרף אחרי חוגים ופעילויות. מדובר על ילדים שהולכים לאבא שלהם פעמים בשבוע ובימים אלו הם מפסיקים את כל הפעילויות שלהם -עוברים לדום מתוח. מדובר כאן על הילדים , הגרוש שלי לא אישיו בכלל. מדובר באב שהילדים חווים אותו כאחד שבא לקחת את "החבילה" ומחזיר אותה לאחר תום הזמן. מסקנותיך לגבי התייחסותי אליו כמכשיר לסיפוק צרכים , כל כך לא מעולמי... מעולם לא התייחסתי לאף אדם כמכשיר. יש כאן שיתוף בקושי שלי כאם במצוקות הילדים שלי כשידיי קשורות... זה הכל! לא מכשיר , לא חולניות. כפי שכתבתי למעלה , הזרימה מבית לבית בעייתית אצל ילדיי כי מנת חלקם זה זרימה - תקיעות - זרימה - תקיעות וזה מחיר כבד.

 

[M i c h a l y U S A]

אז ככה זה

מגיע הזמן שהילדים גדלים. והחברים חשובים יותר מכל דבר אחר. אם תלכי אחורה בזמן..חושבת שתזכרי שגם את היית ככה. מגיע זמן שהם לא רוצים לבלות את היומיים האלו אם האב או האם הלא משמרונים. הם רוצים את החיים שלהם. הם עסוקים בעצמם, בקושי רואים אותך ממטר..רק שצריך משו..שרוצים אולי לשוחח..כל זמן שלא..הם עסוקים בעולמם הפרטי. ככה זה. צריך להתרגל. אתמול ניתקלתי במכרה..ישראלית..ששתי הבנות שלה מפוזרות בעולם..והבעל עובד בברזיל. היא לבד..לגמרי. שאלתי אותה למה לא לחזור ארצה..אחת הבנות בארץ..והיא אמרה: צריך להתרגל לפאזה הזו גם. מגיע הזמן שהם עוזבים..וצריך לשנות כיוון..התפקיד של אמא דואגת ועושה..ורצה מסביב לילד. כל גיל ועימו הפאזה שלו...וצריך לדעת לשנות ולשחרר...

 

[n o g a1]

הרגע כתבתי בדיוק על זה. על הורים שלא מסוגלים להפרד מתפקידם ההורי לילדים קטנים ובכוח מנסים לשלוט על הבלתי נשלט. הם לא רואים אותנו ממטר אך כל כך זקוקים לנו... וטוב שכך

 

[מזל חי]

יכל להיות שהוא לא היה מסכים

לקחת חלק במטלות של להסיע אותם לחוגים או חברים גם לו היה גר וחיי איתם ואיתך.. מה שבטוח, גם אני מסכימה לדעה שיום יום לרוץ לחוגים

בין היתר לפחות אפשר גם להקדיש לאמא ואבא (שימי לב רשמתי גם אמא וגם אבא), כך שלא את ולא גרושך צריכים להרגיש שהילד שלכם איתכם כדי שתעשו ותרוצו איתו, אלא גם שתשבו ותהיו יחד איתו. חושבת שבטח קצת מעליב אותו שהילדים רק רוצים את אבא לביקור הסעות