הזוי או לא - טייק 2

[הוריקן 25]

מה זה רע מה שאמרתי עכשיו.

אני מעריץ אותכן בחיי!!

 

[שירלי6]

מעריץ...ברמה שאפשר לנצל אותך

לעבודות בית וכאלה? אותכןX אתכן V

 

[sharon30a]

קטעים איתך הוריקן

הזכרת לי מישהו עם הבלחי לשון מאדדד מיוחדים, סטייל: אני אוהב אותך.... בואי נצא למעדון, הבת שלי שונאאאאא להתקלח.... וחוצמזה: הוריקן! תעשה לי ילד!!!! (עדיף ילדה...)

 

[d a n i e l s 5]

כתבתי אתמול .....

בעניין משהו....אולי לא קשור אבל אני מוצאת שכן קשור. יש זוגות נשואים שחייהם מתנהלים כך הגבר מפרנס , האשה מגדלת את הילדים....רק מה קורה כשתמגרשים, לפעמים נדמה שאותה שכחה שאין יותר גבר מפרנס.....חובת הפרנסה חלה עליה בעזרתו האדיבה של הגבר (תשלום מזונות). הבלבול נוצר מהשכחה הזאת.....אני לא אשתו והוא לא בעלי ! אתם שתי ישויות נפרדות מבחינה כלכלית. אם נצא מהמקום הזה.....נתייחס לאותו גבר (שהוא גם אב ילדיה) כמעסיק...הוא משלם לי כל חודש סכום מסויים עבור אותם ימים שהילדים איתי.....האם אתה כעובד, מעניין אותך מצבו הכלכלי של הבוס שלך???? אתה כעובד רוצה לדעת שאתה מקבל את המשכורת באופן קבוע...בכדי שתוכל לשלם את כל התשלומים שגובים ממך אחרים באופן קבוע......יונאו מעגל כזה....לא משלמים לי , אני לא יכול לשלם לאחרים וכו' וכו'. יש בוסים, שמכריזים על מצב כללי קשה ועומדים בפני פשיטת רגל....ובמקביל ממשיכים לנסוע במרצדס שלהם. ויש בוסים שעל אמת המצב קשה....הם אלה שמוכרים את המרצדס שלהם בכדי לשלם לכולם את מה שמגיע. וכולה מה שרציתי להגיד הוא...... שאמפתיה והבנה צריכה להיות בהתאם לאדם העומד מולך.

 

[N D R]

ההבנה לא לטובת הגבר

לטובת הכלל. אבוי למי שמתייחסת למזונות מהאקס שלה כאילו היו משכורת ממעסיק

 

[d a n i e l s 5]

הדימוי נובע מההתנהלות ע"פ החוק.

עכשיו יש לי שאלה אליך....... אם האשה שלך תיקלע למצב כלכלי קשה......... ומצבך נשאר כמו שהיה.... האם ולא בשם החוק , באותם חודשים תמצא את עצמך מגדיל את תקציב המזונות, תורם לכלכלת הבית ....בשם "טובת הילדים" רוצה תשובה הכי אמיתית, עד כמה שאפשר.

 

[t o t a l]

אני חושב שכן.

חושב שכל מי שמרגיש נקי ועינייני, יעשה כך עד כמה שהוא מסוגל. אך הרוב, לא נקיים ולא עינייניים.

 

[d a n i e l s 5]

כך גם אני חושבת....אבל

אם אנדי מבקש להפריד את עניין האמוציות ......זה חייב להיות לכאן ולכאן. ולכן הקצנתי והתייחסתי למזונות כאל תוספת במשכורת החודשית....כך ללא אמוציות ללא רגשות. למרות שברמה האישית חושבת שזה לא אפשרי.

 

[N D R]

אימוץ אוטומטי של ההתנהלות ע"פ חוק

היא הבעיה. ועכשיו תשובה אליך. לא מבין למה שאלת את השאלה כפי ששאלת. אם היית שואלת: "האם במצב שכזה לא היית תוקף את האקסית שלך במכתב מאיים של עו"ד על הזנחת הילדים?", הייתי מבין את השאלה. כי זו הייתה נקודת מבט הפוכה. אבל לא שאלת זאת. שאלת על הגדלת המזונות מצד האב. תראי מה זה. יש ילדים. שני הורים שאחראים לכלכלתם באשר היא. נניח האם משמורנית. האב מחוייב ע"פ חוק. האם לא מחוייבת. אם האב לא מעביר כספים בגלל שנקלע למצב כלכלי קשה אז יש מצב שהילדים נפגעים. האם יכולה למזער את הפגיעה ע"י שימוש באמצעי אכיפה ("חניקה") או ע"י הזרמת כסף נוסף מצידה. אם לחלופין האם נקלעת למצב כלכלי קשה אז יש מצב שהילדים נפגעים. האב יכול למזער את הפגיעה רק ע"י הזרמת כסף נוסף ולא ע"י "חניקה" של האם להזרמת כספים מאולצת מצידה. כאילו שני צדדים לאותם הקשיים רק שבאחד מהם קיימת אפשרות חניקה ובאחר לא. מניח שלרוב קהילת האמהות החד הוריות זה נראה תקין לחלוטין. אם יש חוסר סימטריות שמתורגמת למינהל תקין זה הופך מטריד. מכאן הדרך קצרה להפוך מונח כל כל שלילי לנורמה מקובלת. בוודאי שאיני דורש סימטריות בחניקות אלא נראה לי ששימוש בחניקה הפך להיות ברירת המחדל וזאת לפני שעושים בדיקות לגופו של עניין. ובכל זאת תשובה לשאלה שלך. אם כלכלת הילדות שלי נפגעת ורמת החיים הבסיסית בה חיו נפגעת אין סיבה שלא אזרים יותר כסף. כיום אני מזרים הרבה יותר כסף ממה שנדרש. כשיש כסף להזרים אין בעיה. הבעיה מתחילה כשאין כסף ואין מוצא. ותוספת קטנה. תעייני בדף הזה בהמשכו יש ההוראות המלאות של שירות בתי הסוהר לטיפול באסירים אזרחיים (כל אסירי המזונות הם אסירים אזרחיים). יש שם גם איזכור קטנטן לאיזו דרישה פלצנית של ארגוני נשים בעניין סחר אברים שאני מאוד מקווה שאינה אמיתית. לחשוב שיש כאלו שנקלעים לסיטואציה מבלי שיש להן יכולת אמיתית לשנות את המצב מעורר בי תחושות קשות.

 

[מיKה]

רומנטיקן אתה

בעולם הגירושים המושלם, בני זוג יניחו בצד כעסים ומרירות, מהעבר ומההווה. יתגמשו בהסדרי ראיה, יפרגנו לבני זוג חדשים, לצורת גידול הילדים,יוותרו על דמי מזונות לא הכרחיים, ויקומו בכל בוקר רק עם הזכרונות הטובים מחיי הנישואין. הזוי?....בטח. להיות גרושים ועדיין ביחד זה קשה, הרבה הרבה קשה אתה מדבר על מזונות אני לקחתי את זה קצת רחוק יותר (ויסלח לי טוטאל) דרך ההתמודדות עם המשבר, בשניים, שכבר לא שניים. [ולצורך העניין שניים שלא גרושים באושר] היא כמו לפסוע על חבל דק. בגלל העבר. מכינים עצמנו באופן בלתי מורגש לעימות... מה הדבר הראשון שיאמר או שיעשה ע"י הצד השני בשביל להחיות בחזרה את כל הסיבות בגללן נפרדנו...ולפעמיים מספיקה מילה. מהו הדבר הראשון שיחזיר אותנו אחורה, ויגרום לנו להפוך ברגע חרשים ואטומים ריגשית. וכשזה קורה, וזה קורה בלי סוף, כל צד מתחפר בצדקנות שלו. ובאוטמט, רוצה לקבל את מה שהוא חושב שמגיע לו בשם הצדק. מכאן, קשה להתגייס יחד. כשיש רגשות של כעס או כאב [ויש, שהרי התגרשנו] בין שני אנשים שנפרדו - ואפילו שהרגשות האלו חיים היטב מתחת לפני השטח בימים כתיקונם- הכל צף ועולה בזמן שמגיעים למשבר. כל אחד מהמקום הכואב שלו. ולא משנה אם הסיבות למשבר הם מזונות שהאב לא יכול לשלם, מצוקה כלכלית של האם, או מצוקה ריגשית כזו או אחרת... וכאשר קשה לך, ברמה שאתה לא מסוגל להתמודד עם הקושי של עצמך [מה שטבעי], ואתה לא מסוגל להניח בצד אגו [מה שטבעי] או להתעלות מעל מה שלא באמת מהותי [טבעי גם כן], קשה עוד יותר לראות את הקושי בהתמודדות של הצד השני. וכבר לא זוג. אז גם אין בשביל מה להתאמץ (והיית רוצה לחשוב שיש בשביל מה, שהרי יש ילדים משותפים) וכל אחד מתמודד עם הקשיים של עצמו, מה שבדרך כלל, זה כבר מספיק ויותר בשבילו. חושבת על מכונת כביסה דמיונית כזו, להיכנס לשם ולצאת נקיים. להסיר מעלינו את כל הכתמים הקשים. ומהמקום הזה לגדל ביחד את הילדים. אבל אי אפשר במקום זה צריך רצון לראות מעבר, לראות מה שחשוב באמת, לעבוד קשה לבד וביחד. וזה אפשרי.

 

[t o t a l]

דווקא לא כועס

כתבת יפה ונכון

 

[מיKה]

לא באמת חשבתי שתכעס

תודה

 

[N D R]

כל עוד זה לעבוד קשה אני בעד.

מדאיגים אותי אלו שדוגלים בעבודה קלה.

 

[t o t a l]

ניתוח של אחרי המות

בנקודת הזמן בה הגרוש נקלע למשבר ונזקק להתחשבות של אם ילדיו, זה כבר מאוחר מידי. הכללים והנהגים בינהם נקבעו כבר מזמן. יוצא מנקודת הנחה שכולם טובים ביסודם. טובים ורחומים. חושב שקשר בין גרוש לגרושה הוא כמו כל מערכת יחסים אחרת. בנוי על הדדיות ועל אינטראקציה הדדית לטוב ולרע. כמו בכל מערכת יחסים אחרת, אני מניח שכל אחד מהצדדים, היה בא אחד לקראת השני, תומך ומתחשב במידה והוא היה מרגיש "נקי רגשית" לעשות את זה, במידה ולא היה מרגיש "מנוצל" ובמידה וכן היה מרגיש "מוערך" על כך. אמממה, חושב שברוב המקרים, ימי הנישואים הקשים, ימי הפרידה הנוראים ובמיוחד תקופת ההליכים, השאירו משקעים כבדים מאוד. כעס. עלבון. תחושת ניצול. הרגשה כבדה של חוסר הוגנות. תסכול. נוצרת לכן מערכת יחסים מאוד מוזרה. [שוב- ברוב המקרים]. הרציונל גורס שעדיף לחיות בטוב ובהתחשבות. לעמוד בחובות ובזכויות [טובת הילדים] אבל המשקע הרגשי הקשה, גורם במקרים רבים לחוסר אמון לחוסר התחשבות ולתגובות לוחמניות וקיצוניות. הלקח הוא ברמת התיאוריה. כי במצב שאתה מתאר, החולה כבר מת. הלוואי שיותר זוגות היו משכילים לשמור את תהליך הגרושים שלהם ברמה שפויה, מתוך הבנה שלמרות שהם מפסיקים להיות נשואים, יש להם עוד מלא שנים להיות גרושים אחד של השני. חושב בסופו של דבר זה עניין של אופי ושל מודעות. כולם יוצאים מהנשואים חבולים רגשית וכולם יוצאים ממורמרים על ההסדר [הרי הוא פשרה]. הייתי שמח אם הפורום הזה, כמי שמרכז כל כך הרבה ניסיון, היה מנסה להנחיל את הלקח הזה למי שבתוך התהליך. שמרו על כבור הדדי. היו הוגנים. התפשרו. כי יש לכם עוד שנים לנהל מערכת יחסים ויבוא היום שתצטרכו אחד את השני. ברמה האישית גם אני יצאתי חבול. רגשית הייתי עיסה של שיט וכלכלית הרגשתי מאוד מקופח [אצלי הקטע היה עיניין חלוקת הרכוש]. נכנסתי לפורום ביום שעזבתי את הבית, 8 חודשים לפני שחתמנו על הסכם הגרושים. קיבלתי פה תמיכה נהדרת. סייעו לי לראות רחוק ולהתגבר על המצוקות הרגשיות. כיום שניינו [אני ואם ילדי] חיים בהרגשה הדדית שאנחנו כאן אחד בשביל השני ואם יקרה משהו רע, ברור לשנינו שסכינים לא ישלפו.

 

[d a n i e l s 5]

תרשה לי.......

כל מילה נוספת מיותרת.

 

[N D R]

כמו בחיים

השורה התחתונה

 

[הוריקן 25]

אני לא טוב בניצול כזה אבל יש..

עוד מצבים שכדאי לבדוק אותי בהן

 

[הוריקן 25]

תודה שרונה

עכשיו ברצינות יש מצב לשוחח פה עם מישהי?

 

[שושן פרא]

מה בעצם אתה רוצה להגיד ? ../images/Emo141.gif

שיש נשים נדיבות ואצילות נפש, ויש גם נשים לוחמניות ונקמניות ? וואללה, נכון, יש ויש. ואותו הדבר גם אצלנו, הגברים.

 

[N D R]

לא לקיומה של הנקמנות או הלוחמנות

כיוונתי (הרי זו הרי עובדה ידועה) אלא לרציונל הרומנטיקני (שמור למיקה)