במילואים אנחנו נחליט לא בג"ץ
קראתי בעיון את מכתבך המביע כעס וכאב אל החלטת בג"צ בנושא "נוהל שכן" ואני מרגיש הזדהות עם כל מילה כמו בהרבה דברים שפעלנו יחד. עם זאת צר לי לאכזבך. אני דווקא ששתי ושמחתי למשמע פסיקתו של בג"צ בענין "נוהל שכן". ואני אסביר.גם אותי, כמי שמבלה לילות רבים במילואים, חשף בג"צ לסכנת חיים ברורה ומיידית. מעבר לכך, אין ספק שבג"צ פגע ביכולת המבצעית שלנו (-של צה"ל-) ומתוך כך ביכולת להגיע להשגת מטרות המבצעים שאליהם אנו יוצאים.עם זאת, אני רואה בחיוב את העובדה שבג"צ מסיר סוף סוף את מסיכותיו ושלב אחר שלב מגלה ברבים את מי הוא משרת באמת. עד היום טרח בג"צ להסוות את פסיקותיו בכסות 'הומאניטארית', זכויות הפרט, חופש הביטוי וכו' בעודו רומס את זכויות הפרט ואת חופש הביטוי של חלקי העם היהודים, הלאומיים, הימניים, ו/או הדתיים, תוך שהוא מוצא לכך תירוצים מתירוצים שונים. ואילו כעת, בריש גלי וללא מסיכות מצהיר בג"צ מפורשות על היותו למעשה כלי שרת בידי אויבי ישראל אשר נלחם נגד זכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינה יהודית בכל ארץ ישראל.זה ההסבר להתעמרותו בקטינים אשר מימשו את זכותם הדמוקרטית (!) להפגין, זה ההסבר על רמיסתו את קודשי ישראל בכל הזדמנות, זה ההסבר לפגיעתו בבטחון המדינה בסוגיית הגדר וזה ההסבר לזילזול בחייהם של חיילי צה"ל. כל זאת כמובן תוך שמירה קנאית על 'זכויותיהם' של אויבי ישראל הנמצאים 'משום מה' בבתי הכלא בישראל, או משתלטים על קרקעות השייכות לעם ישראל, או מסייעים לרוצחים ומחבלים בני משפחותיהם או שכניהם.זו הסיבה שאני שמח. ימים אלו הם ימים של ברירה. ימים שבהם מתבררים ומזדככים כוחות הטוב והרוע. עד ימינו שלטו הטוב והרע בעירבוביה והדבר סיכן את האור והטוב. קשה היה להגדיר ולענות "הלנו אתה אם לצרנו?". אולם עתה, תהליך הברירה מאפשר בגלוי וביודעין לדעת מהם כוחות הטוב ומהם כוחות הרוע. כשחרדי יפגין נגד הבג"צ אתה תבין אותו כיום טוב יותר, ומאידך כשתפגין על רמיסת זכויותיך הדמוקרטיות, החרדי יבין אותך טוב יותר. זה הדבר שטוב בברירה - ניתן יהיה לזהות בבירור עם מי לשלב ידים, עם מי להתאחד ולהזדהות וממי להישמר. מי הולך קדימה לאבדון ומי הולך קדימה לחזון הנביאים.עם התקרב חג החנוכה, חג האורים, אני נושא תפילה לבורא עולם שבברירה הזו יגבר האור, המיוצג בשלהבת הכתומה שבראשו, ולא חס ושלום החושך, המיוצג בראשו על ידי לובשי הגלימות השחורות. ועל זה כבר נאמר (בספר חובת הלבבות, לר' בחיי אבן פקודה) "מעט מן האור, דוחה הרבה מן החושך".