לכאורה נראה שאת צודקת
אבל בסופו של דבר אמא של בן הזוג שלי, לפחות בהתחלה, היא אישה זרה, שאני לא מכירה ולא מרגישה בנוח איתה. ברור שאמא שלי, שגידלה אותי מינקות ועברה איתי כל שלב בחיים שלי, שעברנו משברים ומריבות וקמנו מהם, שלמדנו כבר אחת על השנייה מספיק טוב כדי לדעת איך לדבר ואיך לגשת אחת לשנייה, מה מעליב ומה לא, מה נעים ואיך כדאי וכו' (ועדיין תמיד יש מה להשתפר) איך ניתן להשוות את זה לאישה זרה שאני לא מכירה והופכת לדמות משמעותית ומרכזית בחיים שלי רק מתוקף היותה אמא של בן הזוג שלי. ומה שיותר מורכב פה בכל העסק זה שאותה אישה זרה בשבילי היא אותה אישה על כל המשמעויות של אמא שכתבתי עבור בן הזוג שלי. כלומר מצופה פה הסתגלות מאוד מהירה לסנכרון הרגשות והפיכת החמות מבחינתי למה שהיא מבחינתו של בן הזוג שלי. זה לא קל ולא פשוט.
ברור ש, כמו שמישהי כתבה פעם פה, החמות צריכה להתאמץ יותר לרכוש את אמונה של הכלה, כי הרי צריך ליצור פה משהו דומה לפחות למה שנוצר עם אמא שלי (שכאמור לקח שנים) קשר כזה שיודע עליות וירידות והסתגלויות והתאמות והיכרות עם האופי ומצבי הרוח האחת של השנייה.
מה שקשה פה באמת הוא הציפייה שדבר כ"כ מורכב יקרה כ"כ מהר.
אז יש נשים שבאמת מתאמצות מאוד ליצור היכרות והסתגלות כזו כמה שיותר מהר מהתחלה תוך התחשבות ורפלקציה ובדיקה הדדית של תגובות השנייה, ויש כאלו שלא מתאמצות ובאות בגישה שלילית והיחסים רק הולכים ומחריפים וחבל....
