לא חידשת להם כלום
תאמין לי, כווווווווווווווולם שם יודעים מה שאמרת עכשיו. ובכל זאת, הרוב לא מגלה מעורבות. ונדמה לי שאני יודע גם למה: כי ברגע שכל הבעיות ייפתרו, לא יהיה עוד בשביל מה לטרחן ולהתבכיין. כפי שכבר ציינתי, הרעיון של "לא להיות מעורב, לא להשפיע, ואחרי זה להתבכיין שדברים אינם מתנהלים לפי טעמך"... הישראלים חשבו שהם רשמו על זה פטנט, אבל הם לא. אספר לך את המשכו של אותו סיפור שהתחלתי קודם, ושיאשש את טענותי: אחרי שהתמניתי לאותו תפקיד, שמעתי כמה בנות (לא ישראליות) מהקורס שלי שדיברו על כמה שמורה מסויים אינו בסדר, וש"אוי" וש"אח" וש"נמאס". סיפרתי להן על התפקיד אליו התמניתי (האמת? הן ידעו עוד מקודם, כי לקרוא הן למדו עוד ביסודי)... ומה היתה תגובתן? "אתה מעצבן ואתה מעיק". מאוחר יותר התברר לי שהן פנו למורה אחרת, והיא אמרה להן "עם כל הכבוד, אני לא הכתובת. אבל יש אחד בקורס שלכן שהתמנה לא מזמן לתפקיד נציב קבילות הציבור. מדוע שלא תפנו אליו?" אבל הן לא פנו אלי. הבנת? יש כאלה שהפיתרון מונח ממש לפני העיניים שלהם, והם לא רוצים להתכופף ולהרים אותו. יש המוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווון כאלה. אני לא יודע... עם כל הכבוד, לי אין עניין לעזור למי שאינו מוכן שיעזרו לו (אפילו שרואים שהוא משווע לעזרה). ברגע שהבעיות ייפתרו, לא יהיה עוד בשביל מה להתבכיין. אז מה שווה לפתור בעיות? טוב, לפחות אני, את העניינים שלי סידרתי.