מבקרת פנימית
New member
אני לא כופה דבר על איש
בעולם אוטופי כולנו היינו שווים, ולא היה צורך בשום שבוע סולידריות עם מיעוטים. בעולם אוטופי (לדעתי) בכלל לא היתה אבחנה בין גברים לנשים, בין יהודים לנוצרים, בין מוסלמים לבודהיסטים, בין שחורים ללבנים.... מה לעשות? העולם הזה ממש לא אוטופי. גזענות, בורות ודעות קדומות שולטות בו. בתור גבר לבן (וככל הנראה סטרייט) אתה שייך לאחת הקבוצות הפחות מושפעות מגזענות. אם כי אני מהמרת כי היותך יהודי שגר בחו"ל עשויה להיות בעייתית בחלק מהמקומות. נשים עדיין מופלות לרעה בתחומים רבים (בעיקר בתעסוקה ובאחזקת משפחה). שחורים עדיין מופלים לרעה במדינות רבות (כולל העולים מאתיופיה בישראל). ולהט"בים (לסביות, הומואים, ביסקסואלים, טרנסג'נדרס) עדיין מופלים לרעה בכל מדינות העולם. לא החודשים האלו הם מה שיוצרים את הפילוג, אלא אנשים שחושבים שהם יותר טובים מאחרים, ושזה נותן להם זכות לקבל זכויות יתר או לשלול זכויות מהאחר. הומוסקסואליות אינה זהות מינית יותר מאשר הטרוסקסואליות. ובכל זאת, כאשר מדובר על סיפורי אהבה הטרו, זה נראה לכולם נכון וברור ותוכן מתאים לילדים (אהבה, לא מין). למה זה הגיוני שלידים ילמדו אך ורק סיפורי אהבה בין גבר ואישה ולא ילמדו אפילו סיפור אהבה אחד בין גבר לגבר? אפילו לא סיפור אהבה אחד בין אישה לאישה? אפילו לא סיפור אחד על אישה שבכלל לא מחפשת אהבה, אלא נהנית לגדל צמחים חתולים וכלבים? סתם, דוגמאות מהחיים. אני לא יודעת אם היכן שאתה גר מספרים סיפורי אהבה בין שחורים ללבנים, או בין נוצרים ומוסלמים. בארץ לא מספרים כאלו סיפורים (לפחות לא באופן גורף). מה יעשה הילד בן ה-9 שגדל למשפחה אחרת (מכל סוג כזה של "אחרוּת")? האם לא מגיע לו לראות דוגמה למשפחה הדומה לשלו? האם לא מגיע לו להרגיש שמשפחתו שווה למשפחות של שאר הילדים בכיתתו? כשכיתתי החילונית למהדרין נשלחה לסדרת סיורים לימודים בבית כנסת, אכן קבוצת הורים התרעמה על כך. בכל זאת הלכנו (כל התלמידים). וראה איזה פלא - לא הפכתי לדתיה. ככל הידוע לי, לא היתה השפעה ישירה גם על שאר בני כיתתי. הצגת סיפורי אהבה חד מיניים לא תהפוך אף סטרייט להומו. כשם שכל סיפורי האהבה ההטרו שהוקפתי בהם בכל שנותי לא הצליחו להפוך אותי להטרו
בעולם אוטופי כולנו היינו שווים, ולא היה צורך בשום שבוע סולידריות עם מיעוטים. בעולם אוטופי (לדעתי) בכלל לא היתה אבחנה בין גברים לנשים, בין יהודים לנוצרים, בין מוסלמים לבודהיסטים, בין שחורים ללבנים.... מה לעשות? העולם הזה ממש לא אוטופי. גזענות, בורות ודעות קדומות שולטות בו. בתור גבר לבן (וככל הנראה סטרייט) אתה שייך לאחת הקבוצות הפחות מושפעות מגזענות. אם כי אני מהמרת כי היותך יהודי שגר בחו"ל עשויה להיות בעייתית בחלק מהמקומות. נשים עדיין מופלות לרעה בתחומים רבים (בעיקר בתעסוקה ובאחזקת משפחה). שחורים עדיין מופלים לרעה במדינות רבות (כולל העולים מאתיופיה בישראל). ולהט"בים (לסביות, הומואים, ביסקסואלים, טרנסג'נדרס) עדיין מופלים לרעה בכל מדינות העולם. לא החודשים האלו הם מה שיוצרים את הפילוג, אלא אנשים שחושבים שהם יותר טובים מאחרים, ושזה נותן להם זכות לקבל זכויות יתר או לשלול זכויות מהאחר. הומוסקסואליות אינה זהות מינית יותר מאשר הטרוסקסואליות. ובכל זאת, כאשר מדובר על סיפורי אהבה הטרו, זה נראה לכולם נכון וברור ותוכן מתאים לילדים (אהבה, לא מין). למה זה הגיוני שלידים ילמדו אך ורק סיפורי אהבה בין גבר ואישה ולא ילמדו אפילו סיפור אהבה אחד בין גבר לגבר? אפילו לא סיפור אהבה אחד בין אישה לאישה? אפילו לא סיפור אחד על אישה שבכלל לא מחפשת אהבה, אלא נהנית לגדל צמחים חתולים וכלבים? סתם, דוגמאות מהחיים. אני לא יודעת אם היכן שאתה גר מספרים סיפורי אהבה בין שחורים ללבנים, או בין נוצרים ומוסלמים. בארץ לא מספרים כאלו סיפורים (לפחות לא באופן גורף). מה יעשה הילד בן ה-9 שגדל למשפחה אחרת (מכל סוג כזה של "אחרוּת")? האם לא מגיע לו לראות דוגמה למשפחה הדומה לשלו? האם לא מגיע לו להרגיש שמשפחתו שווה למשפחות של שאר הילדים בכיתתו? כשכיתתי החילונית למהדרין נשלחה לסדרת סיורים לימודים בבית כנסת, אכן קבוצת הורים התרעמה על כך. בכל זאת הלכנו (כל התלמידים). וראה איזה פלא - לא הפכתי לדתיה. ככל הידוע לי, לא היתה השפעה ישירה גם על שאר בני כיתתי. הצגת סיפורי אהבה חד מיניים לא תהפוך אף סטרייט להומו. כשם שכל סיפורי האהבה ההטרו שהוקפתי בהם בכל שנותי לא הצליחו להפוך אותי להטרו
