את שואלת ברצינות?
את הסיפור השייקספירי לא מלמדים ולא מנתחים בגיל 9. אבל כן מלמדים נגזרות שלו, המתאימות לילדים. כן מלמדים אותנו כל הזמן סיפורי אהבה הטרוסקסואלים. הנסיכה/יפהפיה המחכה לאביר/נסיך בשלל גרסאות הזוג הנאהב שבורח מההורים/הבדלי המעמדות/הבדלי המוצא (סוג של רומאו ויוליה פשטני, לא?) וכולי וכולי סיפורי אהבה שתמיד הם בין גבר ואישה או נער ונער, או ילד וילדה. כמעט תמיד גם מהדת הנכונה, המוצא הנכון וכולי (ראי תגובתי למעלה בכותרת "אני לא כופה דבר על איש") באגדות, בסיפורים, בתכניות הטלביזיה, בספרי הילדים (והמבוגרים), בפרסומות, במחזות, במשחקי המחשב, ובעצם בכל העולם הסובב אותנו- אנחנו נחשפים לתכנים הטרוסקסואלים. ילדים והורים מתמוגגים מסיפור הרפתקאות+רומן הטרו. כולנו לומדים כל הזמן שהראוי והנכון הוא אהבה בין גבר ואישה. כן, גם מגיל צעיר בהרבה מ-8. לא צריך ללמוד סרקזם או ניתוח ספרותי מעמיק בשביל זה. זו עדיין הדוגמה שהילדים רואים בבית ברוב המשפחות, וזו הדוגמה שילדים רואים בכל עולם התוכן שלהם. בעיניך, כמו בעיני רוב האוכלוסיה ההטרוסקסואלית, החינוך הזה "שקוף". את לא רואה אותו. אני, שבתור ילדה חיפשתי בנרות גיבורה להזדהות איתה, רואה את זה בשיא הצרימה. לא יכולתי להזדהות עם גיבורות שבחרו בנסיך. באין גיבורות לסביות בספרות הכללית, בטלביזיה של ילדותי, או בסביבתי- הרגשתי שמשהו אצלי מוזר ודפוק. בכיתה ז', בטרם שמעתי את המילה "לסבית" ולפני שחשבתי על יחסי מין מכל סוג שהוא, ביקשתי מהספרנית רשות לא לקרוא את ספר החובה של כיתתי, שהיה רומן בין ילד וילדה. פשוט הרגשתי שאני לא מסוגלת לקרוא *עוד* סיפור כזה. במקום זה, הספרנית נתנה לי את עלובי החיים (כך שיצאתי מורווחת
) רוב הילדות שאני מכירה לא יבקשו ספר אחר מהספרנית, אלא ימשיכו לקרוא ולחשוב שמשהו בהן לא בסדר
ילדה שיודעת שמשהו בה שונה, שלא יכולה להזדהות עם הבחירה בנסיך, יש לה הזדמנות נדירה לראות שיש בחירות אחרות לגיטימיות. למה לקחת לה את זה? וכמו שכתבתי למעלה, וגם האיש הקטן מהרחוב כתב- אולי זו תהיה ההזדמנות היחידה של ילד הטרו, שגדל למשפחה הטרו, לגלות שיש עולם אחר. אולי זה מה שיגרום לו לא לפחד מחברו לכיתה שגדל במשפחה חד מינית. זה משהו שחשוב בכל גיל, הרבה לפני שמגיעים למיניות או התבגרות. האפשרות לדעת שזה בסדר שיש משפחות אחרות, ולא צריך לפחד מהן.
