על מישושי קרמבואים
שרון חביבתי. אני מתחיל לחשוב שאת לא באמת ישראלית! מה יש למשש קרמבו? שאלת תם. הרי דבר ידוע הוא שהישראלי אוהב להרגיש את האוכל שלו בכל חושיו. מי לא מכיר את טקס התיפוף על האבטיח, ההתמרחות בטחינה בזמן אכילת פלאפל, מעיכת הג´חנון ביום שבת בבוקר תוך כדי ערבוב עם ביצה מפוררת ורסק עגבניות.. אפילו בזמן אכילת גרעינים נהנה הישראלי הממוצע יותר מפיצוח הגרעין מאשר מאכילתו. כלומר - אנחנו אנשים חמים אנחנו, אנחנו אוהבים את האוכל שלנו ומראים לו את הבתנו בכל מיני שיטות ודרכים שונות ומשונות. אז לגבי הקרמבו: אם תסתכלי על מגש של קרמבואים, רובם ייראו לך דומים לחלוטין. כמובן, הדפוקים מביניהם יראו לך את נכותם בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים - אלו הקרמבואים המעוכים, אלה שלעולם לא ייראו פה של לקוח, אלא מקסימום יאכלו ע"י החנווני בזמן ספירת הקופה בשעות הערב. אבל מה? לקרמבואים יש שיטת הישרדות מדהימה - שנקראת העטיפה. הם עוטים על עצמם אריזה צבעונית ויפהפיה ממתכת דקה ומבריקה, אותה נוהגים הילדים לאחר האכילה להחליק כדי לבנות מטוסי קרמבואים או לחלופין למעוך ולגלגל לכדור קטן ומעצבן שתמיד עף ברחבי הבית תוך התעלמות מצעקותיה של אמא. אותה העטיפה תפקידה הוא להסתיר את הפגמים החיצוניים שיש בקרמבו, לשפר את ייחוסו החברתי ולעזור לו ברכישת חברים חדשים מקרב לקוחות הצרכנייה. אל תתני לקרמבו לעבוד עלייך! החליקי יד על ראשו של הקרמבו. האם היא עגלגלה וחלקה? האם היא מזמינה אותך לערב של שחיתות בביתך? האם היא רומזת לך על הטעם הקרמי הנפלא שמצפה לך בפנים... או שאולי היא סדוקה, מפוצלת ומסוכסכת עם עצמה, מרמזת על משברי זהות אלו או אחרים שעברו על הקרמבו בדרכו מהמפעל על המכולת... שימי לב, שרון, קל לזלזל בקרמבו ולהתייחס אליו כאל עוד חטיף, אבל לא כך הוא. הקרמבו הוא מאבות המזון של ילדים ישראלים מזה שנים רבות. רבים התחנכו על ברכיו של הקרמבו לאהבת הארץ והאדם, לשוויוניות ואחוות המין האנושי, לשלום ולתקווה לעתיד טוב יותר. וקרמבו מפונצ´ר, הוא סתם קרמבו. האם היית רוצה למנוע מילדיך את האפשרות לנגוס בקרמבו מושלם, כזה שרואים אך ורק בסרטים, עטוף בשכבת שוקולד נוקשה, מלא בקצפת אוורירית, והביסקוויט, אחחח הביסקוויט... לכן שרון, אל תזלזלי. בפעם הבאה שתיתקלי בקרמבו- בדקי אותו היטב. את יכולה לתת לילדייך עתיד טוב יותר, ואת גם יכולה שלא. הכל בידייך.