ככה הוא חושב
שאין לנו זכות על ארץ ישראל הביאו לו סקירות ועובדות היסטוריות והוא החליט שהדעות בראש שלו נכונות יותר מההיסטוריה אז עוד הוכחה לחשיבה המוטעית שלו, אני דווקא קוראת בקובץ המצורף שלביא4 צירף, ויש שם דברים בהחלט מעניינים ראשית לא היה נתק של 1000 שנה, ובנוסף - ממש לא נכון לומר שהיה כאן מיעוט יהודי מול רוב ערבי אני מצטטת כמה נתונים היסטוריים קצת יותר אובייקטיביים: •ההיסטוריון ג'יימס פרקס כותב: "במשך המאה הראשונה אחרי הכבוש הערבי (640-740CE), הכליף והמושלים של ארץ הקודש משלו רק על נוצרים ויהודים. חוץ מהבדואים בימים הקדומים ביותר, הערבים היחידים ממערב לירדן היו החיילים."[3] •בשנת 985, התלונן הסופר הערבי מוקדסי: "המסגד ריק ממתפללים... היהודים הם רוב התושבים בירושלים." [4] (בכל העיר ירושלים היה רק מסגד אחד - וגם הוא היה ריק) •ב-1377, כתב איבן חלדון, אחד ההיסטוריונים הערבים האמינים ביותר: "השלטון היהודי בארץ ישראל נמשך יותר מ-1400 שנים. היהודים היו אלה ששתלו את התרבות והמנהגים של ההתישבות הקבועה."[5] •ב-1695-1696 כתב החוקר ההולנדי אדריאן רלנד ספר המתעד ביקורים בארץ ישראל. (יש טוענים שהוא לא ביקר בארץ בעצמו אלא אסף דווחים מתיירים אחרים.) הוא היה בקיא בעברית ובערבית. בספרו שכתב בלטינית הוא תיעד ביקורים בהרבה מקומות בארץ. שמות הישובים היו ברובם עבריים, אחדים יווניים, ואחדים רומאים-לטיניים. לשום ישוב לא היה שם מוסלמי-ערבי עם מקור היסטורי השייך למקומו. הארץ היתה ברובה ריקה, שוממה, ותושביה היו מועטים והתרכזו בערים ירושלים, עכו, צפת, יפו, טבריה, ועזה. רוב התושבים בערים היו יהודים והאחרים היו נוצרים. היו מעט מאוד מוסלמים שבדרך כלל היו בדואים. הערבים היו ברובם נוצרים, עם מיעוט זעיר של מוסלמים. בירושלים היו כ-5000 תושבים, רובם יהודים ומיעוטם נוצרים. בנצרת היו כ-700 תושבים, כולם נוצרים. בעזה היו כ-550 תושבים, חציים יהודים וחציים נוצרים. באום-אל-פחם היה ישוב של 10 משפחות, כולם נוצרים. יוצאת מהכלל היתה נבלוס-שכם שבה גרו כ-120 מוסלמים ממשפחת נאטשה, וכ-70 שומרונים.[6]