הוא לוחץ להתחתן...

[nirity1]

 

[מדען טילים סובייטי]

ומה זה משנה?

אתם חיים יחד והכל היה בסדר עד שהתחילו הדיבורים על חתונה - מבחינה מעשית, מה זה משנה לך אם אתם חיים יחד עם טבעת על האצבע או לא?

אז אני אגיד לך מה זה משנה - טבעת על האצבע תאלץ אותך לוותר על האשליה שאי שם מחכה לך מישהו יותר טוב, זה הכל. זה מתאים מאוד לילדות בנות 20 (גם הקשקוש הזה של "טיול אחרי צבא" שאת מתכננת מתאים) אבל דחילאק - זמן להתבגר ולהריח את הקפה - מכאן והלאה, זה הכל בירידה בשבילך

.

 

[Surrealistical]

איזה ניתוח חד מימדי

בכלל לא לקחת בחשבון שאם לא טוב לה עכשיו היא עלולה להתחיל ממש לסבול אחרי כמה שנים. ושעם טבעת על האצבע מאוד קשה להפרד. שלא לדבר על זה שהיא תצתרך שהוא יסכים לתת גט (תודות לחוקים הפרימיטיבים במדינה שלנו). ואם יהיו ילדים בתמונה זה בכלל סיוט.

מה שאתה בעצם אומר זה "מה אכפת לך? לכי על זה! גם ככה לא תמצאי מישהו שיותר מתאים לך." מצטערת להגיד לך, אבל מה שכתבת מתאים יותר לילדים בני 16.

 

[מדען טילים סובייטי]

כשתהיי בת 30

נדבר

 

[אייבורי]

מצד שני

בגיל 24 הציצים עומדים נורא יפה.

 

[מדען טילים סובייטי]

תרגיע -

לא אצל כולן הציצים עומדים יפה, גם לא בגיל הזה ומי שאצלה כן לא מבזבזת את הזמן שלה בפורומים

.

 

[Surrealistical]

הרגע הוכחת

עם התגובה הבוגרת הזו עד כמה אתה חכם ועד כמה צריך להקשיב לעצות שלך.

 

[מדען טילים סובייטי]

הרגע הוכחת

שאת בת 24.

 

[Surrealistical]

אין צורך

להזכיר את הגיל בדברים שלא קשורים לזה בכלל. קינאה זה לא בריא.

 

[סנורקה6]

 

[Surrealistical]

לא מסכימה עם הרמיזה כאן שאת צריכה להפרד ממנו

כי אם תפרדי ממנו ולא תמצאי זוגיות טובה אחרי זה תמיד תיחיי בחרטה.
מה שכן, שנה זה לא הרבה זמן. יש כאלה שזה מספיק להם בשביל לקבוע מועד לחתונה אבל למה לעשות זאת כשיש לך ספקות כאלה חזקים בקשר לעתיד שלכם?
תגידי לו פשוט חד משמעית שאת לא מוכנה עדיין. ישאל מתי, תגידי לו שעוד שנתיים\שלוש. ובתקווה שעד אז תביני כבר אם את רוצה בכלל להיות איתו או לא.

 

[קארניו]

אבל הוא העמיד לה תנאי

או חתונה או פרידה . איך תפתרי לה את הסוגיה הזו?

 

[Surrealistical]

אפשר ציטוט?

פיספסתי את המשפט הזה ובריפרוף חוזר אני לא רואה איפה זה כתוב.

 

[קארניו]

קבלי

"ותגובתו הייתה שאנחנו כבר לא ילדים ואם זה לא מוביל לחתונה אז עדיף לחתוך עכשיו."

 

[Surrealistical]

אם שנתיים יגרמו לו להפרד

אז לפי דעתי היא אין בררה אלה . לא שווה את הסיכון של לחיות באומללות עד סוף החיים. למרות שאם הוא אוהב אותה כמו שהיא אומרת הוא לא יעשה זאת, ואם כן אז עדיף לה בלעדיו.

 

[Surrealistical]

המשפט יצא לא נכון

אז לפי דעתי אין בררה אלא להיפרד*

 

[קארניו]

עד עכשיו היא מרחה את הזמן והתעלמה מהשוני

ביניהם. מתי היא נזכרה להיכנס לפאניקה? ברגע שהלחץ התגבר והציבו לה אוליטמטום.
אז יופי, הגיע הזמן להתעמת עם עצמה ולקבל החלטה מודעת משולבת שכל+רגש עם כל ההשלכות האפשריות .
מה עליה לעשות? התשובה מוטלת עליה בלבד.

 

[shirael]

כרגע הוכחת שהמדען צדק בתגובתו אלייך.

זאת אמירה של בת 24. בגיל 30 הקצב אחר, לזרוק עוד שנתיים שלוש זו פריבילגיה שיש לילדים. השואלת כאן מונעת לא מתוך חוסר ידיעה - היא יודעת יפה מאוד מה היא באמת רוצה. היא מונעת אך ורק מפחד, וזה משהו שאין שום סיבה לבזבז עליו שנים טובות.

 

[Surrealistical]

פחד ממה?

היא אמרה בדיוק מה מניע אותה: שהיא לא רוצה לוותר על בחור טוב. זה לא פחד להישאר לבד, זה פחד שהיא לעולם לא תמצא מישהו טוב יותר. מחשבות כאלה מאוד מובנות ואין להן קשר לגיל. כמו שכתבתי: אם היא תקח את הצעד ותפרד היא עלולה להתחרט על זה במשך שנים, כי מי מאיתנו בעצם יכל להבטיח לה שהיא כן תמצא מישהו יותר טוב? בשביל לא לחיות עם מחשבות של "מה אם" צריך למצות את הקשר, וזה עדיין לא קרה.

 

[shirael]

מקריאה של מה שהיא כותבת

קל להבין שהקונפליקט הפנימי שלה הוא בין מה שהיא מרגישה (לא שלמה עם הקשר) לבין מה שהיא חושבת (כל הדברים שהוא נותן לה והפחד לא למצוא יותר טוב).

אם שואלים אותי - וזה מה שהיא עושה בפורום הזה - כשמדובר בקשר שרוצים לרוץ איתו לכל החיים זה פשוט לא מספיק טוב. החלק בה שחושב עליו כעל מישהו שמספק לה שירותים - ביטחון, אהבה, תמיכה - הוא חלק אגואיסטי שעוסק בשרידה. אני לא מגנה את זה, יש לדברים האלה מקום חשוב מאוד בכל מערכת יחסים, אבל כאן נראה שבגלל ההיסטוריה הבעייתית של השואלת עם בחורים מהקצה ההפוך של הסקאלה, הם מערפלים את שיקול דעתה, פורטים על הפחדים שלה וגורמים לה להתעלם מרגשותיה האמיתיים.

זה שאחרי כל כך הרבה בחורים מהסוג הלא נכון היא סוף סוף מצאה מישהו נורמלי זה לא במקרה - זה משקף את זה שהיא השתנתה בעצמה, ומוכנה עכשיו למשוך אליה סוג אחר של קשר. זה צעד נהדר בכיוון הנכון אבל אין שום סיבה להניח אוטומטית שזה סוף הדרך והיעד הושג, אין שום סיבה שהבחור הזה יהיה האחרון מסוגו, בדיוק להפך.

בואי נדגים את זה ככה: זה כמו שבחורה תחפש לה זוג נעליים במחלקת אבזרי גינון ופשוט לא תצליח למצוא שום דבר שמתאים לה לרגל. יום אחד היא במקרה מוצאת את מחלקת נעלי נשים, ומרוב אושר והקלה שהיא סוף סוף בכיוון הנכון - היא תיקח את זוג הנעליים הראשון שהיא מוצאת, אפילו שהוא בעצם ממש לוחץ לה על הבהונות. נכון שזה עדיף מלנעול עציץ או מזלף - אבל לא חבל?