הוא לוחץ להתחתן...
הי לכם פורום מקסים
אחרי הרבה זמן כקוראת סמויה גם אני אשמח להתייעץ..
אז ככה:
שנינו בני 30, ביחד כבר שנה. גרים יחד 7 חודשים.
האיש הוא מה שקרוי במחוזותינו "בחור טוב", הוא בן אדם טוב, חבר נאמן, אחד שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות. בנוסף הוא מאוד אוהב אותי, ומהרגע הראשון שנפגשנו לא שיחק משחקים אלא היה גלוי וישר איתי בקשר לכוונותיו.
אציין שלפניו הייתי בכמה מערכות יחסים שלא היו טובות, שמאוד הורידו לי את הבטחון העצמי ולקח לי זמן גם עד שנפתחתי אליו והתחלתי לסמוך עליו ולשחרר פחדים שהיו לי מזוגיות. ייאמר לזכותו שהוא מאוד תמך והכיל אותי גם כשנחשף לצדדים הפחות פוטוגניים, והרעיון של המגורים יחד בא ממנו.
לאחרונה הוא התחיל לדבר יותר ויותר על מיסוד הקשר, הוא טוען - ובמקום מסויםן בצדק - שאנחנו לא ילדים ושהגיע הזמן לעלות שלב ביחסים. גם המשפחה שלו (שמתייחסים אליי יפה מאוד) הצטרפו לחגיגה ובכל רגע נתון זורקים רמזים דקים כפיל שהם ממתינים בקוצר רוח ל"הכרזה".
ובכן, תשאלו אותי - למה לא באמת?
אז במהלך שבעת החודשים שאנחנו גרים ביחד צצו כל מיני דברים שהעלו בי ספקות האם זה האדם שאני רוצה לחלוק איתו את חיי. זה מסובך יותר מכפי שזה נשמע כי על פניו אין איזו סיבה מסוימת, אלימות או שינוי כלשהו בבנאדם. פשוט שמתי לב שישנם דברים לא מעטים שמפריעים לי בו..
הסיבה העיקרית היא שאני אומנם בקשר שנותן לי הרבה בטחון ושקט נפשי, אך מאידך אני מרגישה לפעמים שהבחור די כורך את חייו סביבי וסביב הזוגיות. יש לו חברים והוא עובד בעבודה די תובענית (הייטק) אך חייו די מתמקדים בעבודה-בית-אני-משפחה-חברים מדי פעם וזהו. אני די הפוכה ממנו, חשוב לי לעשות עוד דברים בחיי חוץ מעבודה ובית, למשל ללמוד, חוג מעניין, טיולים וכד'. הוא לא מסרב כשאני הולכת לחוגים וא פוגשת חברות אבל לא פעם עושה פרצופים על כך, ולא אחת אמר לי דברים בנוסח "מה את צריכה את זה?". בנוסף הוא לא אדם שיעשה דברים ספונטניים או שונים קצת, למשל לפני כמה ימים במסגרת דיבורי החתונה הבלתי פוסקים שלו, אמרתי לו שתמיד חלמתי להתחתן בחתונה קטנה ולהשקיע את הכסף בטיול במקום מעניין (לא אירופה וכאלה, יותר לכיוון הודו, דרא"מ וכד'). תגובתו היתה - וטו מוחלט. לא מעוניין בטיול כזה, המקסימום שהוא יהיה מוכן זה שבוע באיזו עיר בירה באירופה. אמרתי לו או קי, אני מוכנה להתפשר אבל כן רוצה שבטיול הזה יהיה אללמנט מיוחד יותר והעליתי את הרעיון של טיול טרמפים בכל אירופה. תגובתו - לא מעוניין, הצעתי רעיון נוסף של טרק בהרי הפירנאים בספרד - לא מעוניין. אני מרגישה שהחיים איתו יהיו אומנם מאוד יציבים ובטוחים אבל גם חסרי עניין וחסרי התלהבות. חוץ מזה הוא לא מצחיק אותי, אני לא מתחברת לחוש ההומור שלו. אין לו ממש טקט ולא פעם ולא פעמים מצאתי עצמי נבוכה מדברים שהוא אומר. הוא מאוד מכבד את המשפחה שלי ותמיד מוכן בשמחה לבוא לבקרם אבל כשאני מנסה להציע נניח לבקר חברים בספונטניות - לרוב הוא לא יהיה מעוניין. מרגיש לי לעיתים שהוא היה מוכן כל יופ לחזור הביתה מהעבודה ולהתכרבל מול הטלוויזיה, ובסופשים לנוח בבית או מקסימום לבקר את המשפחות אבל שום דבר מעבר. כשאני רוצה לעשות משהו אחר (נניח טיול, חברים, הצגה, פעילות מסוימת) לרוב הוא לא ירצה או שיבוא איתי רק כי אני רוצה.
בקיצור המצב הוא שמר בחור לוחץ שנודיע להורים שאנחנו מתחתנים ושנתחיל בהכנות, ואני מרגישה שכופים עליי משהו שאני לא באמת רוצה. אני מצד אחד כן אוהבת ומעריכה אותו ויודעת היטב מה הוא שווה ומה אפסיד אם ניפרד, ומצד שני המחשבה על חתונה ממש לא עושה לי טוב! גם ההתערבות הזו של המשפחה שלו עולה לי כבר על העצבים.. מרגיש לי כאילו הוא והם כרתו ביניהם ברית להציק לי עם עניין החתונה.
מה הייתם מציעים לעשות?
הי לכם פורום מקסים
אחרי הרבה זמן כקוראת סמויה גם אני אשמח להתייעץ..
אז ככה:
שנינו בני 30, ביחד כבר שנה. גרים יחד 7 חודשים.
האיש הוא מה שקרוי במחוזותינו "בחור טוב", הוא בן אדם טוב, חבר נאמן, אחד שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות. בנוסף הוא מאוד אוהב אותי, ומהרגע הראשון שנפגשנו לא שיחק משחקים אלא היה גלוי וישר איתי בקשר לכוונותיו.
אציין שלפניו הייתי בכמה מערכות יחסים שלא היו טובות, שמאוד הורידו לי את הבטחון העצמי ולקח לי זמן גם עד שנפתחתי אליו והתחלתי לסמוך עליו ולשחרר פחדים שהיו לי מזוגיות. ייאמר לזכותו שהוא מאוד תמך והכיל אותי גם כשנחשף לצדדים הפחות פוטוגניים, והרעיון של המגורים יחד בא ממנו.
לאחרונה הוא התחיל לדבר יותר ויותר על מיסוד הקשר, הוא טוען - ובמקום מסויםן בצדק - שאנחנו לא ילדים ושהגיע הזמן לעלות שלב ביחסים. גם המשפחה שלו (שמתייחסים אליי יפה מאוד) הצטרפו לחגיגה ובכל רגע נתון זורקים רמזים דקים כפיל שהם ממתינים בקוצר רוח ל"הכרזה".
ובכן, תשאלו אותי - למה לא באמת?
אז במהלך שבעת החודשים שאנחנו גרים ביחד צצו כל מיני דברים שהעלו בי ספקות האם זה האדם שאני רוצה לחלוק איתו את חיי. זה מסובך יותר מכפי שזה נשמע כי על פניו אין איזו סיבה מסוימת, אלימות או שינוי כלשהו בבנאדם. פשוט שמתי לב שישנם דברים לא מעטים שמפריעים לי בו..
הסיבה העיקרית היא שאני אומנם בקשר שנותן לי הרבה בטחון ושקט נפשי, אך מאידך אני מרגישה לפעמים שהבחור די כורך את חייו סביבי וסביב הזוגיות. יש לו חברים והוא עובד בעבודה די תובענית (הייטק) אך חייו די מתמקדים בעבודה-בית-אני-משפחה-חברים מדי פעם וזהו. אני די הפוכה ממנו, חשוב לי לעשות עוד דברים בחיי חוץ מעבודה ובית, למשל ללמוד, חוג מעניין, טיולים וכד'. הוא לא מסרב כשאני הולכת לחוגים וא פוגשת חברות אבל לא פעם עושה פרצופים על כך, ולא אחת אמר לי דברים בנוסח "מה את צריכה את זה?". בנוסף הוא לא אדם שיעשה דברים ספונטניים או שונים קצת, למשל לפני כמה ימים במסגרת דיבורי החתונה הבלתי פוסקים שלו, אמרתי לו שתמיד חלמתי להתחתן בחתונה קטנה ולהשקיע את הכסף בטיול במקום מעניין (לא אירופה וכאלה, יותר לכיוון הודו, דרא"מ וכד'). תגובתו היתה - וטו מוחלט. לא מעוניין בטיול כזה, המקסימום שהוא יהיה מוכן זה שבוע באיזו עיר בירה באירופה. אמרתי לו או קי, אני מוכנה להתפשר אבל כן רוצה שבטיול הזה יהיה אללמנט מיוחד יותר והעליתי את הרעיון של טיול טרמפים בכל אירופה. תגובתו - לא מעוניין, הצעתי רעיון נוסף של טרק בהרי הפירנאים בספרד - לא מעוניין. אני מרגישה שהחיים איתו יהיו אומנם מאוד יציבים ובטוחים אבל גם חסרי עניין וחסרי התלהבות. חוץ מזה הוא לא מצחיק אותי, אני לא מתחברת לחוש ההומור שלו. אין לו ממש טקט ולא פעם ולא פעמים מצאתי עצמי נבוכה מדברים שהוא אומר. הוא מאוד מכבד את המשפחה שלי ותמיד מוכן בשמחה לבוא לבקרם אבל כשאני מנסה להציע נניח לבקר חברים בספונטניות - לרוב הוא לא יהיה מעוניין. מרגיש לי לעיתים שהוא היה מוכן כל יופ לחזור הביתה מהעבודה ולהתכרבל מול הטלוויזיה, ובסופשים לנוח בבית או מקסימום לבקר את המשפחות אבל שום דבר מעבר. כשאני רוצה לעשות משהו אחר (נניח טיול, חברים, הצגה, פעילות מסוימת) לרוב הוא לא ירצה או שיבוא איתי רק כי אני רוצה.
בקיצור המצב הוא שמר בחור לוחץ שנודיע להורים שאנחנו מתחתנים ושנתחיל בהכנות, ואני מרגישה שכופים עליי משהו שאני לא באמת רוצה. אני מצד אחד כן אוהבת ומעריכה אותו ויודעת היטב מה הוא שווה ומה אפסיד אם ניפרד, ומצד שני המחשבה על חתונה ממש לא עושה לי טוב! גם ההתערבות הזו של המשפחה שלו עולה לי כבר על העצבים.. מרגיש לי כאילו הוא והם כרתו ביניהם ברית להציק לי עם עניין החתונה.
מה הייתם מציעים לעשות?
