הוא לא רוצה לבוא...

[מיKה]

ומנסיון...(שגם לך יש../images/Emo13.gif)

למלכה ליום אחד בגן, אין הרבה זמן למחשבות לא נעימות... מלכה ליום אחד בגן... עסוקה בתשומת הלב סביבה. עסוקה בשירים וריקודים. עסוקה במתנות וילדים עסוקה בלשמוח. כל כך עסוקה עד שמבטיחה לך, הוא יהיה "חסר" לך הרבה יותר מאשר לה.

 

[גרושתית]

אני לא בטוחה

אבל זה דבר שהיא צריכה לברר בינה לבין עצמה. אם הוא יחסר לה או לילדה. וקראתי את התגובות פה, מישהי הציעה לשנות תאריך.. אז אם אפשר, בשביל ילדה...שני תאריך. ואם הילדה ביקשה, זה לא נכון שהוא לא יחסר לה. היום אני בשנות ה30 לחיי ואני זוכרת כל אכזבה קטנה מהעבר. אל תטעו.

 

[מיKה]

הוא יחסר

אבל הכייף מסביב... יעזור להתמודד עם כמה שעות בהם אבא חסר. והיא תתמודד. כי אמא תפגין שמחה ובטחון...ובגן היא מלכה

ובטוחה שישנם ימים קשים יותר מימי הולדת. אז יש לי הרגשה שהיא כבר קצת יודעת אכזבה. (למרות שלא מונע להתאכזב מחדש). וזה תהליך ארוך של התחסנות שלא נגמר...זה רק הכלים שניתן להם בדרך, להתמודדות, הם שיעשו את התהליך לקל יותר. הכלים...קצת מזל, והם. וכשאמא מראה שמחה וקלילות...אז קל יותר...לשתיהן. מה שנשאר...זה לדעת שעדיין, ולמרות הכל, טוב להם והם מאושרים עם מה שיש כי אנחנו עושים את הכי טוב שאפשר. לפחות מנסים

ולשנות תאריך זה לאכזב את הילדה הרבה יותר. דעתי.

 

[Rinattt]

יחסר לי???

איי מיקה כמה שהוא לא חסר לי, אם רק אומר לו "בוא" הוא רץץץץץץץץץץ אבל כשהבת שלו תגיד לו "בוא" הוא ישאר אדיש! זה ההבדלים! לי יש עודף ממנו, אליי הוא מתקשר בכל מיני "תירוצים" רק כדי לשוחח איתי, אולי יגרום לי ואולי יצליח לשכנע אותי לחזור. ותתפלאי, בגיל שנתיים היא כ"כ שכחה מכל ההנאות ובכתה שאבא שלה לא הגיע, היא מגיל שנה חיה ללא אבא ככה שזה חסר לה. ואם נחשוב קצת גם לפני גיל שנה לא זכתה מי יודע מה לחיות עם אבא, הוא תמיד בא אחרי שהן נרדמו רוב הזמן. ולא הוא לא עבד עד מאוחר, הוא מהעבודה היה הולך לחברים ולמשפחה שלו. נוח לחזור הבייתה כשהאוכל מוכן, הבית נקי, הילדים ישנים, והאישה כבר במיטה נחה אחרי יום מתיש. אני לא מתגעגעת לשייח' הסעודי שהיה לי, כ"כ פחות מטלות יש לי היום

 

[מיKה]

מצחיקה אחת

יחסר לך כי חסר לה! לא במובן "הרומנטי"....כאילו הלוווווו (ז.ש לדניאלס) ופחות מטלות זה חשוב

 

[מיKה]

והכי חשוב

אתן בטח כבר שם...חוגגות...אז הרבה מזל טוב!!!

 

[ש י ר ה 42]

מזל טוב רינת

נראה לי שהרבה ברירות אין בידייך, וטוב שאת מפנה את האנרגיות למקומות חיוביים. מבינה את כאבך ובטוחה שתדעי לתמוך בילדה, ואולי אף כדאי להכין אותה לסיטואציה שיתכן ואביה אינו יגיע. הרבה אושר ושמחה

 

[shani2]

מתי אמרת לו ???

זו היתה תזכורת או שהוא שומע על זה בפעם הראשונה ?? העובדה שאדם עובד כעצמאי לא אומרת שהוא פנוי בכל רגע. את מציינת שהגיע לימי ההולדת של שתי האחרות, אז אני מניחה שלא מדובר במשתמט סדרתי. כאן הפכו אותו לאדם נורא , וזה רק משמיעת צד אחד של התמונה, וחבל.

 

[Rinattt]

שבועיים לפני זה מספיק?

אולי אני צריכה כל יום לתת תזכורת? אולי פשוט שאעבור לגור איתו ככה 100% לא ישכח? הפכו אותו לאדם נורא? נראה אותך שומעת את הבנות שלך מתקשרות לאבא שלהן ומבקשות "אבא רוצות לישון אצלך" והוא אומר חד משמעית "לא!" מתוך 3 שנים לא איתו 3 פעמים ישנו אצלו, היו חודשים שלא ראה אותן בכלל. היו ימים שעברו לידו ו"שלום" לא אמר, הוא לא אדם נורא, לדעתי לא, הוא כסיל! כי אני יודעת שהוא אוהב אותן, קשה לו להתאמץ, ואני מקווה שלא יצטרך לסבול מכך בעתיד ולא בגלל שאני דואגת לו, אני דואגת לבנות שלי!

 

[חזקוש]

קצת איפכה מרובן, ושואל

הודעת לו? או שיתפת והתייעצת אתו או ניסית לתאם ולקבוע אתו מועד מתאים? במילא כבר עבר חודש, האם לא נכון היה לתאם אתו? (בכפוף ליכולות הגננת) חזקי

 

[Rinattt]

חזקוש

דיי אל תהפכו אותי לרעה מכולן, הלוואי ויכולתי לדבר איתו, אם אסכים לשוחח איתו הוא זה שידבר, הוא אף פעם לא נתן לי לדבר או לאחרים, (נוווו שאלו את לירז היא פגשה אותו) גם אם אשאל הוא יענה ב"לא יודע" או "נראה כבר" ואז תאריך היום הולדת יעבור לחודש הבא אם בכלל. והילדה כ"כ מחכה לזה כבר... עבר חודש מתאריך היום הולדת שלה.

 

[חזקוש]

חלילה לי

לציירך כרעה. אין אני מכיר את ההיסטוריה של מערכת היחסים שלכם כגרושים וגם לא מכיר את אופיו ודרכי התנהגותו. לכן עלו שאלותיי. גם לדרך בה הוא נוהג , אי מתן תשובות או דחיות של תשובות יש פתרון ע"י דרכי פעולה מצידך. נדמה לי שבפסיביות שלו הוא מצליח לנהל במידה לא מועטה את סדר היום. אפשר להפוך זאת. חזקי

 

[Rinattt]

המממ...

חושבת... פעם הוא היה מנהל לי את סדר היום. אמר שיקח אותן והייתי מתכננת לעשות סידורים ואז היה מבטל. הוא לא הרס לי כלום היום, כן הוא קצת ביאס אותי, בשביל הילדה רציתי שיבוא כי היא כ"כ רצתה. אני רגילה שהן איתי תמיד ככה שלא מפריע לי אם יראה אותן או לא. אבל מכיוון שלהן זה מפריע והן רוצות אותו אני משתדלת לעדכן אותו איך הן בלימודים ואיך מתנהגות, ואם יש מסיבה או אסיפת הורים. הנה דוגמא: שבועיים מאז שראה אותן, חושב שהוא התקשר בכלל? סתם לשאול מה איתן? אבל המוטו שלי הוא שעדיף מינימום אבא מאשר בכלל לא, לכן שסתם ככה באקראי (כהרגלו) הוא מבקש לקחת אותן - אני לא מתנגדת. אף פעם לא אמרתי לו לא, אף פעם לא מנעתי ממנו לראות אותן. הטלפון שלו כתוב להן והן מתקשרות אליו מתי שמתחשק להן.

 

[חן חן40]

זה פשוט

נורא מרגיז, כואב, פוגע, מרתיח והכי גרוע, מבחינתי זה חוסר האונים מול האטימות לב הזו. אני גרושה כבר מעל 4 שנים ובכל הברזה שלו, אני יוצאת מדעתי. הבנים שלי כבר בגילאים שרואים, מבינים ואפילו אומרים לו והוא............כל העולם צריך להבין אותו ולא הפוך. גם הנחמה שהם יגדלו ויראו לבד מי ומה הוא, לא מנחמת כי במהלך השנים האלה שהם חווים אותו, הם נפגעים. אבל זה מה יש, ולפעמים כשאני במצב רוח יצירתי אנחנו מצליחים להפול את האיחורים וההברזות שלו להומור ואז קל יותר לשרוד. שיהיה המון מזל טוב.

 

[ט ל י ה ב ת]

מניסיון אישי...

תכיני אותה לכך שהוא עלול לא להגיע, רק בכדי שלא תצפה ותחכה סתם. והכי חשוב - תזכירי לה שכולםםםםםם פה לחגוג איתה ולשמוח איתה מבלי להדגיש יותר את מי שלא נמצא... להוביל אותה לראות את הצד החיובי, את מי שנמצא, את מי שכן בא. אם צריך גם לעבור אורח אורח, ילד ילד ולהראות לה כמה אכן באו רק בשבילה, כמה שמחים רק ביום הולדת שלה. והמון המון המון מזל טוב

 

[סימן שאלה יציב]

הוא רוצה לבוא...{אבל לא יכול}

רינתתת, סטטיסטית, האבא בוחר לא לבוא למסיבה, בגללך, ולא בגלל הילדה. נשאלת השאלה, איך את עזרת למצב הזה לקרות. ובהנחה שלא התייעצת איתו ולא שתפת אותו ועוד שכאלה, הרי שהתרומה שלך לעצבותה הכואב של הילדה שווה לשלו. אך ברור שהרבה יותר קל, לכתוב הודעה מתפנקת כאן בפורום, מאשר לדאוג באמת לילדה, ולעשות הכל, אבל ה-כ-ל, על מנת שאביה יבוא, גם במחיר של פגיעה באגו שלך או בלו"ז שלך. וכל זה לא בשביל החזיר שמתחשבן איתך על חשבונה. אלא, עבורה, עבור נפשה המתפתחת. אם היא תבכה, את כמובן יכולה להקל עליה, ולספר לה שאבא לא בא, למרות שהוא מאוד-מאוד אוהב אותה, כי אמא ואבא לא מסתדרים וקשה להם להיות באותו בית ביחד. אה..כן, את יכולה להמשיך ולהכאיב לה, וליצור רושם שהאשמה כולה אצל האבא ושהוא לא אוהב אותה... ושהעבודה יותר חשובה לו.. אה..כן {2} את כמובן יכולה גם לספר לי סיפורי סבתא על איך את תמיד מגנה עליו ומתווכת בינה לבינו ושתמיד כשהוא מבריז את מגוננת עליו. ואני אומר לך, שגם זה לא תפקידך. אל תתווכי אל תזיקי. תני למערכות היחסים שלו איתן לצמחוח כמו שנכוןן להם לצמוח בלעדייך. מזל טוב לקטנה שסובלת בגלל אמא ואבא טיפשים !

 

[סימן שאלה יציב]

אה..כן..

התסמונת הזו שתארתי בהודעה הקודמת, משותפת ל 79% מהגרושות, ואני קורא לה: "מחלת הגרושות" יום טוב

 

[חן חן40]

79% סחטיין על הסטטיסיקה

אבל צר לי לאכזב אותך כי הורה, ולצורך הענין לא משנה אם זה האב או האם, שמתחשבנים עם ההורה השני על הגב של הילדים, יעשו ה כ ל, כדי להבריז ולא משנה כמה זמן הודיעו להם מראש, האם התייעצו איתם או לא, האם הסכימו מראש או לא. אני יכולה לספר לך מנסיוני שתאריכים ושעות של מועדים, פגישות, שיחות,אירועים וכו', שנקבעו עם אבי ילדיי על-פי הלו"ז שלו, יצאו לפועל כשרק אני נכחתי בסוף שמפגשים. כן, מפגשים שכללו גם את הילדים עצמם. אז בלי סטטיסטיקות ומחלות,כי לכל דבר יש את היפוכו ולא אתה ובודאי שלא אני מכירים את המקרה של רינת לעומקו.

 

[מיKה]

תגיד, סימן שאלה...

אתה בטוח בעניין היציבות ? כמה נחרצות בורות ויומרנות בהודעה אחת?! שהרי אתה לא באמת מכיר את הנפשות הפועלות בכדי להתיימר ולקרוא להם "טיפשים"... נכון? ולמרות שבטוחה שאתה מאוד נהנה להשתמש בפרובוקציות ובמילה סטטיסטיקה ... הייתי משאירה את כל אלו למקומות אחרים...רלוונטים ומתאימים יותר. ומבינה שכאן שכל אחד כותב מהמקום שכואב לו... רק שבמקרה הזה, בכדי לבטא את הכאב שלך היה כדאי לפתוח הודעה נפרדת.

 

[צחוק בלב]

בעיה קשה

ביציבות יש לך...אין ספק!! אם אתה לא מכיר את רוח הדברים מקרוב...עדיף לשמור על זכות השתיקה. סתם