ההורים הם המכה.

[arana1]

ואתה השאלה הזאת ניתן להציג כשאלה של איזון

או יותר נכון כשאלה לגבי הדרך והסיבה שבה האיזון משתנה

וכשאני מדגיש את ההורים כאוייב של האוטיסטים אני עושה את זה כי לדעתי ומנסיוני ביחוד, ספציפית לאוטיזם, הפער הבין דורי, כמו גם המוסכמה שעדיין אין מי שיפרוץ אותה, של הורה כמקור סמכות, מהווה את המקור לפצע ולמחלה
אז מבחינתי אמירה כזאת משפרת את הסיכוי למהלך מאזן

איזון זה לא רק להיות נחמד לכולם במידה שווה
הכי לא
הקטע של היכולת לחוש ולפעול למען הדרך שבה האיזון משתנה קשור גם למידה שבה עצם הסימטריה משתנה
והנסיון לשמר סימטריות עבשות המבוססות על העובדה שכולם בסדר הוא הכי מזיק לתנועה

ההורים כאוייב זה לא נתון אבסולוטי
כמו שכתבתי
זה נתון חלקי וזמני שניתן וצריך לשינוי
אבל הוא לא ישתנה אם לא נחשוף את האמת

 

[ניאו30]

אז בוא ננסה לחשוף עוד

דיברת על מוסכמה שההורים הם מקור הסמכות ... באמת ? במקרה של הורים לילדים אוטיסטים ? הרי כל העניין כאן הוא ההלם הראשוני שיש להורים אחרי האבחון הראשוני, והשאלה הראשונית של אז מה לעשות ? מה יהיה ? ומה נעשה? וכדומה… והמקום הזה של חוסר האונים, למי הם פונים שישמש להם את העוגן והעזרה בתוך הכאוס הזה ? למקור הידע והסמכות המקובל - ABA DIR מרפאות בעיסוק, מנתחי התנהגות, מטפלים למינהם, ספרים שנכתבו, פרופסורים שונים שחקרו אוטיזם וכדומה… הם מקור הסמכות ! לא ההורים…

תחשוב על זה ככה - כשאתה בא לארץ לא נודעת ולא מוכרת, למי תפנה בתור מקור לסמכות להתמצאות לשטח הזה - לאדם שהוא כזה בארץ שהוא כבר מכיר ( הורה לילדים "רגילים" ) או לאדם ש( מתיימר להיות )מכיר את "הארץ החדשה והלא מוכרת ולא ידועה" ? ...

יפה שאתה אומר שהורים הם לא אויב אבסולוטי וזה יכול להשתנות, אבל בשביל שזה ישתנה צריך גם לראות את המקום שדרכו הוא יכול להשתנות, ואת זה אפשר כאמור לעשות רק כשמאבחנים נכון את החולי וזורקים את החצים למקום הנכון, כלומר למקום הראוי לזריקת החצים, שלפחות בשבילי מדובר במקור ובשורש של החולי ולא בסימפטומים החיצוניים שלו שנובעים מהמקור עצמו.

( דרך אגב, ברור שאיזון הוא לא להיות נחמד לכולם במידה שווה, אם כבר אז ההפך… )

 

[arana1]

זה ממש לא כל העניין

כל הפער שמתבטא דרך שלל המאפיינים וההתנהגויות שמראש מדליק את האזעקות מתחיל משם
מחוסר יכולתו של ההורה בכלל להתחיל להבין יצור חי שמדבר בשפה שאינה הוראתית
גם עם עצמו ואת עצמי

ההורים פונים לסמכות כי הם עצמם סמכותיים, שזה אומר שזאת גם השפה היחידה שהם מכירים, וכיוון שלאנשים שמדברים בשפה לא סמכותית עצם הקיום הגופני והנפשי והקשר ביניהם מתבטא בצורה ששונותה מובהקת נורא אז זו הנקודה שממנה מתחילה כל ההתנגשות
עוד הרבה מלפני האבחון
האבחון הוא רק סימפטום לחוסר היכולת להכיל בחיק המשפחה אדם שנולד לדבר אחרת
והפניה לסמכות נעשית כחסר מחלק היכולת לשפה הדדית יותר

אני חושב על זה ככה ואני אומר לך בוודאות שאני תמיד חי בארץ לא נודעת ולא מוכרת ומעולם מעולם מעולם לא פניתי לסמכות בשביל שתורה לי את הדרך
כי ברור לי כמעט מאליו שהארץ הזו זרה לי גם בגלל שהיא עדיין בעיקר סמכותית והיררכית (באמת לא שמת לב שלאוטיסטים רבים יש בעייה עם תפישה היררכית ולכן גם עם כל מה שנובע ממנה ?)
אתה מבקש ממני להזדהות בדיוק עם מה שעושה לי הכי רע
אז אני אומר לך שאני מסוגל להבין את ההורים ומסוגל להבין למה הם פועלים ככה ( בניגוד למה שנדמה לך אני לא נורא טיפש ולא חסר רגישות לחלוטין) אבל כל זה לא משנה את העובדה שההורה הוא האוייב
להפך
מה שאני מבין דווקא תומך במסקנה הזאת

לדעתי אני מאבחן נכון את מקור החולי
אתה טוען שהוא נמצא במקום אחר
לא השתכנעתי בכלל

ואין לי בעייה לזהות ולכתוב על המציאות כמרובת מקורות ולא ככזאת שמבטאת רק מקור אחד ולכן אם יצא לך לקרוא מדי פעם מה שאני כותב אז יתכן ושמת לב שאני כל הזמן מתלונן על מה שהאקדמיה מחרבנת לנו על הראש כמומחים ומטפלים שמזיקים הרבה הרבה יותר ממה שהם מועילים

 

[ניאו30]

הנה נתת את התשובה בעצמך

"ההורים פונים לסמכות כי הם עצמם סמכותיים…". לך זה ( כל מה שכתבת ) ברור כי אתה אוטיסט, כי זהו המבנה הפנימי שלך, אז ברור שלא פנית לשום סמכות אחרת. רוב ההורים הם לא אוטיסטים, הם כן פועלים על פי מבנם הפנימי ( ע"פ התפישה הנט"ית ההיררכית ), ולכן הם כן פונים לסמכות חיצונית.

זה שזה דפוק ולא נכון זה דבר אחד, אבל זה לא הופך את זה לדבר שהוא לא חלק מהמציאות. עצם היותה של המציאות דפוקה לא הופכת אותה ללא אמיתית, ואין צורך להתמודד איתה. ההפך. ההתמודדות עם המציאות מתחילה בתיאורה האמיתי. אתה בעצם אומר כאן, ואתה מוזמן לתקן אותי אם אני טועה בעניין, שהשינוי כלפי האוטיסטים יקרה מתי שישונה/יתוקן המבנה הפנימי של הנ"ט.

זה לא יקרה ( כמו שברור שההפך לא יקרה ), בטח לא בטווח הנראה לעין, ולכן נשאלת השאלה מה עושים עם המציאות הזו ? אתה ונתנאל מציגים גישה אחת ( בניגוד לנתנאל שחושב שהוא ואני מבטאים עמדה דומה ), ואחרים מציגים גישה אחרת. אין לי שום בעיה עם כך. אני חושב שככל שתהיה בהירות לגביי העמדות, כך הבחירות שכל אחד יעשה בעולמו האישי יהיו טובות יותר ונכונות יותר עבורו.

כמו שכתבתי לנתנאל, יש לי כן מטרה וכוונה שהדברים ישתנו, אבל לא בדרכי כפייה על האחר של עמדותיי, אלא באמצעות הבנה שלהם וקבלת הרציונל שמאחוריהם. זה שאתה כותב שלא השתכנעת זה עניין שלך, אבל זה לא מפחית ממידת השכנוע שלי במה שכתבתי כאן, כך שגם אני לא השתכנעתי מהטיעונים שלך/שלכם.

אכן, אני מסכים איתך שלבעיה יש ריבוי מקורות, עם רוב הבעיות זה ככה. מצד שני, לרוב הבעיות גם יש מקור שהוא יותר עמוק ושורשי מהמקורות האחרים. גם כאן אני חושב שזה נכון לגביי בעיית שילוב האוטיסטים בחברה. הנסיון כאן הוא להגיע לשורש של הבעיה ולחשוף את מה שעומד מאחוריי לא מעט ממה שנראה כמקורות, אבל בעצם הוא חלק מהתוצאות של אותו מקור שורשי אמיתי.

אולי גם מעבר לידע המוטעה יש עוד מקורות שלא הגעתי אליהם ? אני חושב שכן … אבל כאן וכרגע הדיון הוא רק על המקורות האלו, ולדעתי המקור של הידע האקדמי המוטעה הוא מקור שורשי הרבה יותר מזה של ההורים ש"אוכלים" אותו ובוחרים בו כדרך החינוך הטובה להם. לדעתי, ההבחנה הזו היא חשובה לצורך הבנת המציאות הכוללת והרחבה ולצורך שינוי אמיתי ועמוק. לכן, גם יש הבדל ביננו כיצד אתה רואה את ההורים - כאויב או כבעל ברית…

 

[ניאו30]

בקשר למקור שורשי יותר מהמחקר

אפשר, למשל, לתת את כל מה שקרוי תודעה חברתית - תרבותית, ומעבר לכך ניתן להסתכל על זה גם מבחינת התפתחות התודעה האנושית לאורך הקיום והלאה... אבל כאן באמת צריך להסתכל על היכולת המוגבלת שלנו כבני אדם לשנות דברים כאלו... ולכן לראות את העולם הקרוב יותר אלינו כשדה המערכה האפשרי בשבילנו לעשייה ומעשה, וכאן הדיון של השרשור הזה הוא מאוד מעניין, וגם הכי רלוונטי לצורך עשייה עתידית שיכולה באמת לשנות דברים בפועל ( אני מאמין שחלק מהדברים שאנחנו עושים בקשר לזה הם מונעים "מעלינו" וללא תודעתנו ה"רגילה", אבל זה לא משנה את העניין שיש פעולות ומעשים שאנחנו כן יכולים לעשות בתודעה מלאה וקבלת אחריות על חיינו שלנו ).

 

[arana1]

אוטיסטים תופשים אחרת את היחס בין קרוב ורחוק

אני מאמין שאפילו בעלי המקצוע שמים לב לכך
לפחות לפעמים
והם נחשבים כמנותקים בדיוק בגלל שלפחות חלקם הלא מבוטל לא עושים את מה שאתה מציע כאן ולא מתייחסים למה שאתה מזהה כקרוב כחלק הכרחי מהדיאלוג ההתפתחותי שלהם
להפך
העולם הקרוב אלי יותר כאוטיסט הוא העולם הרחוק יותר לנ"ט
ולהפך
אני חושב שזו עובדה שכל מי שמתיימר להתמודד עם המציאות חייב לנסות להתמודד איתה ביושר ובכנות

 

[ניאו30]

לא ברור לי למה התכוונת כאן

בשימוש במילים קרוב ורחוק, אבל מה שאני התכוונתי הוא לעניינים קארמתיים, כלומר לכוחות רוחניים שאני לא מבין אותם, אבל אני כן מאמין שהם משפיעים בצורה מאוד חזקה על תפיסות קולקטיביות, חברתיות ואחרות, גם בהקשר של אוטיזם ואוטיסטים, וגם כמובן עד לדברים הכי מוחשיים שלנו כבני אדם בעולם הזה.

המכלול של רוח-נפש-חומר הוא מכלול שלם, אבל כבני אנוש יש לנו מוגבלות בתחום הזה, בתחום של הבנת המכלול השלם של התפתחויות והשפעה ( "אפקט הפרפר", סדר וכאוס, קארמה וגורל ). המילה "קרוב" לא באה לתאר כאן רמת חשיבות אלא יכולת לראות את המעשים שלך בפועל, והיכולת לחשוב עליהם בצורה הגיונית - אנושית.

בגלל זה אני גם חושב שלא ניתן להגיע לאוביקטיביות מוחלטת, כלומר הבנה מלאה ומוחלטת של המציאות, אלא "רק" למה שראיתי שכתבת באחד המקומות האחרים בתור הסקה מתוך הסוביקטיביות אל האובייקטיביות, ובצורה לא ליניארית כמובן, כלומר שזה לא תואם רק ערכים מדידים /מדעיים, אלא גם ערכים שיש בהם המון התפתלויות ושינויים ודינאמיות והיבטים רב כיווניים...

 

[arana1]

לי אין ספק שניתן וצריך להגיע לאובייקטיביות מוחלטת

להבנה שלמה של המציאות
וגם אם לא זה בכלל לא משנה
כי ברור שכל מעשיו של האדם מודרכים על ידי הכוונה הזאת
ואנשים רוחניים ורגישים מודרכים ומוכשרים לכך יותר
ולכן אין שום טעם לומר לעולם לא נגיע לכך
אתה לא יכול לדעת את זה כי אתה לא אלוהים

הדרך שבה היחסים בין הקרוב והרחוק משתנים, והם משתנים כל הזמן, היא אחת הביטויים לדרך שבה היחס בין הפרט לקולקטיב משתנה וגם לדרך שבה היחס בין המוחשי למופשט משתנה
מבחינתי זה ממש מובן מאליו

הרי גם דברים כמו אפקט הפרפר מבקשים לספר לנו שגם מאורעות הכי קטנים ורחוקים יכולים להפוך להכי עוצמתיים וקרובים בגלל שהמציאות בנוייה על איזון הכי עדין

כעובדה, במציאות, אנשים נותנים חשיבות רבה יותר לקרוב על פני הרחוק
אצל אוטיסטים זה הרבה פעמים שונה
בדיוק מאותה סיבה שהם לא תופשים את המציאות כהיררכיה אז גם מעגלי ההזדהות הרגשית שלהם לא מוגבלים לטווח הקרוב בלבד
הדברים קשורים או לפחות יש ביניהם קורלציה ברורה
זה הפירוש המהותי והטכני של אוניברסליות למשל, כאמפטיה שגולשת מעבר לגבולות המשפחה והשבט והלאום והקבוצה בכלל
וזו גם הבעייה של אוטיסטים עם תפישות הקבוצה והמשפחה הרגילות
שוב, לדעתי זה מטורף שזה עדיין לא מובן מאליו
אבל בגלל שזה לא אז החברה מדירה את האוטיסטים ולא מאפשרת להם להשתייך לתוכה אלא אם הם יאמצו מבט צר כמו זה הנהוג כנורמטיבי
ולדעתי זה לוכד את האוטיסטים לבחירות בלתי אפשריות
ולכן הפתרון שאני יודע להציע זה להפנות את התחת לחברה ולהפליץ עליה
אני חושב שזה גם מה שיעזור לה להתבגר יותר מהרו ויותר טוב

 

[ניאו30]

לי אין ספק שאני יכול לדעת ( בוודאות )

שאני לא יכול להגיע לאובייקטיביות מוחלטת **כי** אני לא אלוהים .

 

[arana1]

אם אתה לא אלוהים אתה לא יכול לדעת בוודאות כלום

גם את זה שלא תוכל לדעת בוודאות כלום אינך יכול לדעת
ובכלל
כמו שכתבתי
זה ממש לא משנה
כי מה שנותן טעם וכיוון לקיום האנושי זה הנסיון לדעת את הכל בוודאות
בין אם נוכל לעשות כך או לא

 

[arana1]

איפה אמרתי שזה לא חלק מהמציאות ?

אם כבר אז להפך, אמרתי שקיומו של האוטיסט הוא סיוט כי זאת המציאות כמו שהיא נכפית על הכלל דרך הסיפור היחיד שהרוב הנורמטיבי שומע ויודע לספר לעצמו ולאחרים
זה שאני בוחר להתמודד עם המציאות שבצורה שונה מזאת שאתה מציע לא אומר שאני מכחיש את קיומה
מה שאני לא מוכן ולא יכול לקבל זה את הזהות האבסולוטית, שאתה ואחרים עושים, בין המציאות ובין הדרך שבה רוב האנשים מפרשים אותה ומספרים אותה לאחרים
ומה שהופך את ההורים לאוייב, ואת כל הנ"ט לאוייבים, זה שהתוצאה הבלתי נמנעת של הזיהוי הכל כך רדוד וכל כך טיפשי הזה היא כפיית פרשנות אחידה על הזולת דרך אין סוף התניות נבזיות ומשבשות קיום וזהות
בין אם כלכליות או רגשיות או פשוט כמו ביותר מדי מקרים נידוי ואלימות שמתבטאת גם ברמה של הערסים, מכות התעללות השפלות, ומשתקפת בדיוק נמרץ ולכן כל כך מחריד בדרך שבה הסמכויות הפדגוגיות והחוקרים והמאבחנים והמטפלים מדירים את האוטיסטים אל מחוץ לקיום האנושי על ידי סימונם כלוקים בתסמונת.
כתוצאה מכך
האוטיסט חי את חייו כשהוא לכוד בין הבריונות ברחוב לבין הבריונות המימסדית, איזה בריונות גרועה יותר קשה להגיד אבל לערסים לפחות יש לב ולמאבחנים ולחוקרים כנראה שאין
(כן אני יודע לכל אדם יש לב בלא בלא בלא, לפסיכולוגים אין,עובדה)

אני חווה את הבעייה כהתלכדות של מספר מקורות, וההתלכדות הזאת אפשרית ומתרחשת דרך הדבקות במבנה סמכותי, וכיוון שלדעתי נ"ט לא מסוגלים לחשוב ולתקשר אלא כך אז לדעתי נכון ומדוייק ורצוי ומקדם להגדיר אותם כאוייב
כי לא, אני לא חושב שאפשר לשנות את המבנה הפנימי של הנ"ט ומעולם גם לא ניסיתי לעשות כך, הרי בדיוק נגד זה אני כותב,
בגלל זה צריך גם לדון מה המשמעות של הגדרת ההורים כאוייב
זה אומר שצריך להרוג אותם ? בשפה הנ"ט זה מה שזה אומר, אוייב הורגים, בשפה שלי זה ממש לא אומר את זה
זה אומר דבר הרבה יותר פשוט והרבה יותר הומני
פשוט לעשות ככל האפשר על מנת לעקוף אותם, לא להיכנס איתם לסכסוכים, לא לנסות לשנות אותם, לא לבקש מהם את מה שברור שאינם מסוגלים לתת ולא לצפות מהם למה שהם בבירור לא מסוגלים לקיים

להפך
הגדרת ההורה כאוייב מקדמת את סוף הסכסוך בין ההורה לילד
היא לא מעצימה אותו
היא מאפשרת לילד סיכוי להשלים עם העובדה הנוראית, שאין עצובה וקשה ממנה, שהוריו, משפחתו, לעולם לא יראו אותו ולעולם לא יבינו אותו
זה קשה
הכי ונורא
אבל לדעתי ומנסיוני לא רק שאין אלטרנטיבה אחרת אלא שכל נסיון למוצא אחר יגמר בעוד ראש שבור על הקיר

אז כמו שאתה אומר
לך יש דעה ותפישה מסויימת על המציאות ולי יש אחרת

לומר שאני מכחיש את המציאות זה פשוט לא מדוייק

מקווה שהעמדה שלי בהירה ונהירה לך מספיק כי בסך הכל זה ממש לא פעם ראשונה שאני מציג אותה
וזה ממש לא משנה לי אם אתה מתשכנע או לא כי המטרה שלי אינה לשכנע אותך

 

[ניאו30]

בסדר, וגם אני לא מנסה לשכנע אותך

אני כן מנסה להבין את ההגיון של דבריך ( ואני מתעלם מכל מה שלא שייך למהות, שלעיתים הוא די הרבה אצלך בהודעות, לא מדבר דווקא על ההודעה הזאת ). אתה אומר כאן "לא לבקש מההורים את מה שברור שהם לא יכולים לתת.." ( וגם בהודעה הראשונה שלך בשרשור אמרת את זה ), שזו תפיסה סטטית ודטרמיניסטית של המציאות, ואילו בהודעה אחרת בתחילת השרשור, בתשובה לשאלה ששאלתי אותך אתה אומר "...יש בהחלט הורים שרוצים ומוכנים ללמוד או לפחות לנסות. ובשביל האוטיסט זה מספיק…", שזו תפיסה דינאמית של המציאות המשתנה - ואני שואל כיצד זה מתיישב אחד עם השני ? האם המציאות בעינייך היא דבר סטטי או דינאמי או שילוב של השניים ?

או אולי האם אתה מדבר על יוצאים מהכלל שמעידים על הכלל ? ( כמו שכתבת ל"אבא של.." ). אם כן, ייתכן ( אני לא בטוח לגביי זה ) שהצדק איתך, אבל גם כאן אפשר וכדאי להסתכל לא רק על המצב הנוכחי אלא גם על הכיוון שרואים בשנים האחרונות, שאני קושר אותו לגדילה בחשיפה לדרכים אלטרנטיביות להסתכלות על אוטיזם ואוטיסטים, ואז רואים מגמה מאוד ברורה של תודעה שמתחילה להשתנות, ונכון שבהתחלה ועכשיו זה מאוד בקטן ועוד לא ממש משפיע הרבה על הכלל, אבל ככה זה תמיד עם מגמות כאלו…

דרך אגב, הכחשת המציאות שהתכוונתי אליה נוגעת להבדל בין המקום של ההורים לבין המקום של בעלי המקצוע והחוקרים בתחום, וכל שאר הדברים שכתבתי כאן בשרשור ( הראייה של תוצאה כסיבה וכדומה ). מבחינתי, זה הבדל מאוד חשוב בראיית והבנת המציאות, שבלעדיה לא ייתכן פתרון אמיתי. מההודעות שלך כאן אני עדיין לא מבין האם אתה עושה את ההבדל הזה או שאתה רואה את כולם כאויבים בעלי מעמד דומה...

אתה קורא לזה פתרון הומני, אבל אני לא מבין מה הומני בו… אתה מדבר על האוטיסטים כרואים דברים בצורה אוניברסלית, אבל לא ברור מה אוניברסלי כאן… ובסופו של דבר היא גם מוציאה את ההומניות והאוניברסליות מהאוטיסטים עצמם ( כמו המצב הנוכחי ) כי הפתרון שנראה לי שאתה מציע הוא הסתגרות והתבודדות בתוך העולם הפנימי ( או רק עם אוטיסטים, שאז עולות שאלות חדשות שהעלתי בפניך בעבר אם אתה זוכר ). בשרשורים אחרים בעבר כבר אמרתי את דעתי בעניין - שאף שאני מבין מהיכן זה מגיע ומדוע זה בא, זה פתרון שמאוד קשה לי לראות אותו קורה בעולם המודרני, והאמת הוא גם לא פתרון אמיתי בעיניי .

בכל מקרה, כאמור גם אני לא מנסה לשכנע אלא מנסה להבין, וגם להביע את דעתי בעניין...

 

[arana1]

אנחנו חלוקים לחלוטין על תפישות היסוד

על המשמעות שאנחנו נותנים למונחים מקובלים כמו סטאטיות ודינמיות
כי מבחינתי, מי שלמשל, כמוך, מזהה מהלך פנימה, של האדם אל עצמו, כמנוגד להומני ולאוניברסלי, מגלם בדיוק את מה שהכי נכשל ומכשיל בדטרמינזם ובתפישה סטאטית של המציאות
וכי מהי תפישה סטאטית אם לא הזיהוי החד משמעי וחסר שאלות של מהלך פנימה, של מהלך שלא מבקש כל הזמן אישור והסכמה מהסביבה, עם התנתקות והסתגרות
והרי זה בדיוק מה שהכי נורא מתסכל ולא מאפשר וחוסם ומגביל במבט המופנה כלפי אוטיסטים
התיוג של מופנמות, שהיא טבעית ונחוצה לאנשים עם תפישת מציאות מורכבת כהתנתקות, כוויתור, כחוסר רצון להתמודד עם השתלבות

הכיוון שאתה מזהה כטוב מתקיים בדיוק בגלל שיותר ויותר אנשים יודעים לדחות את המבט שלך
מעיזים לפעול, או מוכרחים לפעול, גם בשממה שהאשמות כמו שלך כופות עליהם

אני תופש את המציאות כמורכבת
וככזאת
היא כוללת אנשים שיותר פתוחים לשינוי ואנשים שפחות
זה חדש לך ?
אז יש הורים שפתוחים ורוצים ואוהבים את השינוי ויש שפוחדים ממנו ולא מסוגלים לו
להיות לא שיפוטי אין פירושו לאבד את הזכות והחובה להבחין בפרטים אלא לדעת לא לדרוש מדגים לטפס על העצים

ולא
אני לא רואה הבדל גדול וניכר בין הורים לבעלי מקצוע
וזה בכלל לא משנה אם בעתיד יהיו בעלי מקצוע שיגידו בדיוק את מה שאני אומר כי מי שמטיבו להישען על סמכות בלווא הכי לא ידע ליישם את הדברים האלה בעדינות וברגישות הנחוצה כי הרי הכל עניין של תזמון ותזמון אי אפשר ללמוד דרך הוראות

ההליכה לפרטי היא הליכה לאוניברסלי
במימד הנורמטיבי זה נתפש כמו צעידה בו זמנית לכיוונים הפוכים
במימד האוטיסטי זה לא נתפש כך בכלל
ואת זה מסתבר הסביבה עדיין לא בנויה להבין
ומנסיוני אלה דברים שאי אפשר או קשה מאוד להקנות לאחרים

כמו שאמא אחת אמרה כאן שהיא לא מסוגלת להבין בן אדם שמדבר בו זמנית בהרבה מישורים
אז מה אתה רוצה שנעשה
שנכפה עליה להבין ביטוי רב מימדי ?
אתה לא מבין שיש לדברים האלה קצב מסויים מסיבות מסויימות
שחלק מההשלמה עם הדינמיות של הקיום זה להשלים עם פערים שלא יכולים להיסגר ?
שחלק מהקבלה של שינוי זה לדעת שאי אפשר לשנות את הכל מייד ועכשיו ?


וכן
אני מאמין שהמרחק בין בני אדם הוא עצום, אין סופי, שהסיכוי למגע והבנה שלמה הוא מאוד מאוד קטן, ובמצב כזה עדיף להיות עם מישהו שיש לו לפחות כמה דברים בסיסיים בתפישה שדומים לזאת שלך
מישהו שלא יפרש כל הזמן את הכוונות שלך בדיוק ההפך ממך
שאז השהות איתו הופכת להסברים על הסברים שגם לא עוזרים לכלום וגם לא מאפשרים לתקשורת אמיתית וטבעית וספונטנית לזרום

 

[ניאו30]

נכון, על כך אני בהחלט יכול להסכים

אפשר בהחלט להסכים שאנחנו לא מסכימים. כאמור , אני מבין למה אתה מגיע לגישה כזו, ואף שאני מבין, ויותר מכך לפעמים גם אני מגיע להבנה דומה, זה מייד עובר וחולף ומפנה מקום לתקווה חדשה, משום שגישה כזו ( כמו שלכם ) מבטאת סוג של ייאוש מוחלט ומעבר לכך שכמו ששלומית אמרה זה לא נכון תועלתנית, נוכחתי לראות שזה גם לא נכון עובדתית ( בעיניים שלי ), ושיש הבדל גדול בין המצב עם ההורים לבין המצב עם "המערכת", ולכן סוגיית הגשר בין העולמות נראה לי כל כך קריטי וחשוב, וכאמור לדעתי הכיוון צריך להיות אוטיסטים בוגרים החושפים את עולמם והבנתם השונה את האוטיזם ( מבפנים )

הורים המקבלים ידע אלטרנטיבי לזה המוטעה עליו הם נשענים כעת

עוברים לחינוך הביתי

"המערכת" משתנה ויוצרת ידע חדש ומחקר אמיתי או נעלמת...

 

[arana1]

רק נוקשותך גורמת לך לסמן את גישתי כיאוש מוחלט

בזמן שבדיוק להפך, יש בה המון פתח לתקווה, אלא שבגלל שבדיוק כמו באוטיזם, הפתח הזה לא מסומן אינך מסוגל לזהות זאת, ולכן גם לא לזהות את האוטיסט עצמו

תועלתנות זה תמיד רע
חד משמעית

ובסך הכל אני עושה בדיוק את מה שאתה אומר אז למה אתה רואה בי מי שמגלם יאוש מוחלט
אני הולך "פנימה" בנסיון לחיות את הווייתי, ומשלם על זה כמובן מחירים בלתי נסבלים,( כי ככה בנויה המערכת, לתמוך ולהבין רק במי שמזדהה לחלוטין עם פרשנותה, שבמקרה שלי זה פשוט מכת מוות לקיומי) ומנסיוני, ההורים, גם הורי, דוחים את פרשנותי וקיומי בדיוק כמו המערכת, כי הם המערכת, וזו גם הסיבה שהם בוחרים להישען עליה ולא להקשיב לי,
זו גם הסיבה שהם מעדיפים שיגידו להם שהילד שלהם, הדבר הכי יקר להם בעולם, הטוב והיפה והמושלם, הוא דפוק, לקוי, מפגר התפתחותית, סובל מכשל שלא מאפשר לו להבין את הדברים הכי בסיסיים לקיום האנושי
בזמן שאנשים כמוני, שאומרים להם בדיוק ההפך, שהילד שלהם דווקא נפלא ונהדר ומדהים ושונותו היא פורצת דרך ולא מפגרת, נתפשת בעיניהם כדברי כפירה, וכמה שעומד בסתירה משוועת למה שהם צריכים לשמוע ולתמיכה.

אתה לא מבין ניאו, אתה לא רואה, כעובדה, הורים בוחרים כל הזמן, והם תמיד תמיד בוחרים להאמין למי שמתייג את הילד שלהם כלקוי ומפגר ולבוז ולשנוא ולהתעלם ולנסות להשתיק (או לברוח) מכל מי שמנסה לטעון אחרת
אז מבחינתכם, נכון לצייר את ההורים כמסכנים וחלשים מדי בשביל לקחת אחריות, כקורבנות, מבחינתי זה לא ממש מתאים למציאות

ולעובדה הזאת יש גם מחיר רגשי הכי קשה
כי ילד יכול לחיות עם העובדה שאדם מרוחק וזר תופש אותו כמישהו שמשהו לא בסדר איתו
אבל ברגע שההורה, שהוא דמות ההזדהות הכי קרובה, שבכלל אפשר לומר שלפחות בשלבים הכי ראשוניים ואולי הכי חשובים להתפתחותו אין בכלל כמעט הבדל בין זהות הילד לזהות ההורה, אומר ומגיב ומתנהל כאילו הילד הוא סרטן, אז פשוט חבל לך על הזמן, מעט מאוד אנשים אם בכלל יכולים להתאושש מאסון כזה, ואלה שכן, יאבקו כל החיים שלהם בקשיים ובסבל וביסורים שחבל לך על הזמן

אז שוב
ההורה הוא האוייב
חד משמעית

האנשים במעגלים המשניים לילד, המומחים והחוקרים ושאר הזבלים, ישתנו כשההורים ישתנו, כי הם אלה שמשלמים להם, כי הם אלה שעומדים בתור במשך המון חודשים ומקשיבים בכליון עיניים , ותמורת סכומי עתק, למה שהמאבחנים משתינים להם על הפנים
ככה זה

 

[ניאו30]

אבל לא דיברתי עלייך אלא עליי

לא אמרתי שמה שאתה עושה או אומר הוא דבר רע, ההפך ( ואני גם חושב כמוך באשר לילדים אוטיסטים שהם נפלאים ומדהימים ולא לקויים או פגומים בשום צורה, וגם עם הפסקה האחרונה שלך אני מאוד מסכים ), אלא שאני לא יכול להגיע למקום הזה של ראיית ההורה כאוייב. אני חושב שאתה טועה, זה הנסיון שלי, אתה חושב שאני טועה, זה הנסיון שלך, ולכן אנחנו לא מסכימים עם הנחות היסוד האלו ולכן כל אחד מאיתנו פועל ויפעל כפי שיראה לנכון בעולמו שלו.

 

[נתנאל 123456]

הורה הוא אויב שמאוד אוהב

ואפילו שהוא אוהב מאוד כי זה ילדו הוא עדיין גורם לו נזק בלתי הפיך ( מניסיון) לא רק אישי וסיפורי מוכר).
אלו החיים. אני אישית נמצא בתוך מערבולת ממש מערבולת רגשות אני מאוד רוצה לחיות עם הורי אבל הם עושים לי
רע. ואני מכיר מאות אנשים שכך גם זה אצלם כולל נטים בעצם רובם נטים. אני מכיר הרבה אנשים ורובם המוחלט אמר
לי שבזמן מסיום הוא הבין שהורים זה לא הפתרון. בגלל זה גם עוזבים את הבית. וזה מה שאני יעשה. אולי למילה אויב
יש קונטציה שלילית מאוד. אבל זה האמת שלי אני יכול לכנות את זה " חוסר בתקשורת" " חוסר הבנה" " תעלתנות".
אבל דווקא אני משתמש באויב כי הוא מכיל בתוכו את כל הרע הורי מקופל ממש קיפולים דקים ורבים. זאת דעתי.

 

[נתנאל 123456]

אני לא בעל אותו גישה כמו שלך אלה בעל אותו מטרה

לפחות כך אני חושב. הגישה שלי שונה אבל המטרות שלנו שוות. שנינו רוצים שיחול שנוי ולטובה במצבם העגום של האוטיסטים.
אני לפי הבנתי הדלה שותף לרעיונות סופרים כמך. כמו נפש/גוף נשמה אוטיסטית/ חינוך ילדים שהגישה שלי היא ביטול הגישה
הסמכותית הקיימת ולהחליפה בגישה שיתופית. אני לא חושב כמוך שהיה שנוי דרך האקדמיה. ואנו נחיה ונראה לאן נושבות הרוחות.
ואם הם יפגעו לאן שאתה חוזה שיפגעו או שיפגעו בכיווני שלי. אז זאת הערה שלי כי אני חושב שנוצר כאן לנו קצת בילבול. הגישה
שלי היא לא סלחנית/ היא תקיפה/ ואגרסיבית לפי זווית ראיתי שאני לא מזללזל בה אבל גם לא מצדיק את נכנותה אתה בא בגישה
שונה ולכן יש בנינו הבדלים לא קלים בצורה /ולא בתוכן כמו שאמרתי אז אנחנו מדברים בשפה שונה על אותו דבר אבל שפה שונה
חשובה לא פחות מתוכן העקריפם אולי פחות. אבל חשובה די ויותר. זוהי דעתי.

 

[נתנאל 123456]

והערה.

אני עם הזמן מתחיל לראות שאני חולק עליך הרבה יותר מאשר אני מסכים. בתחילה זה לא היה כלל ברור לי.
אבל מהשרשור הזה אני שם לב שאני פחות ופחות מזדדה עם דבריך בצורה מאוד בולטת. ועוד דבר אני שם לב.
לחוסר היכולת שלך להבין אותי/ ארנה בצורה שהיא לא ברורה לי. כי בעבר נראה שהייתי לפחות אני ברור לך. אז
מה השתנה? אני לא השתנתיאני כותב אותו דבר. אני נכנסתי למחשבה די עיקשת - מה גרם לשנוי הזה? ואני לא מצליח
להגיע לתשובה מספקת אם בכלל. וזה הכי משגע. כי נראה שיש כיום בנינו ממש בור עצום שמפריד ביני לבינך, זה לא
חילוקי דעות רק אלה אני מדבר - על חוסר הבנה משעווה מצדך ,ףוחזרה על מה שאני אומר אלף פעם. ואני מנסה לומר שהורים לא אויב
הראשי אלה שהמטפלים שמרעלים אותם וכך גם אראנה לפי דעתי. ואתה חוזר על עצמך. אז אני פרשתי מהדיון. כי
אני לא יכול לנהל דו ד'יח אלימים- עוורים. כי אני פחות או יותר מבין אבל נראה שאתה בכלל לא. והודת בזה. לכן אני
אמנע מלנהל דיון עם אדם שלא מבין דבר ממה שאני כותב. ומפרש אותי בצורה די עקומה. כמובן אין לי רצון לפגוע.
ואני לא יורד לפסים אידחם אבל זאת הרגשתי. חוץ מזה שבת שלום.

 

[נתנאל 123456]

הערה: הורים משלמים עם הרוע לכן הם אויבים.

כמו שאמר אראנה הם רואים בילד חולה/פגום ולכן זה מרתיח אותי ולכן גם כתבתי את אותה תגובה שהובילה לשרשור.
כזה. וזה לא קשור רק למערכת נכון שהמערכת גורמת להם לחשוב כך. אבל הם אנשים בוגרים אדם שרואה בילג שלו חולה
/פגום בעני הוא לא אדם ושווה ירקה לפנים. לי נמאס שאבי הדפקט מכנה אותי בשמות. מי שעבר את מסכת השפלות עם
בגלוי ואם המסותר על ידי הורים מבין על מה אנחנו מדברים. אני לא יודע מה עבר ניאו. אבל הורה הוא צריך להיות המכיל/
הנותן המקבל והוא לא. לא רק משנה הסיבות למה לכן הוא לא מסכן אלה ממסכן הוא גורם לראחרים להיות מסכנים ואת זה צריך לשנות.
ולכן אני מסכים עם אראנה ולא עם ניאו. הורה הוא אויהב כי הוא משמר את הסבל. יש כיום פרומים מלא. שיכנסו לפה
ויקראו מה אני כותצב/ מה אראנה למה שמים עלינו זין? לא מקשיבים? כי הם נטים שרואים בסמכות הכל. כאלווה שלהם כאל
שלהם. ואני נגד זסה וקורא תיגר ברמה הכי קיצונית. בעני הורות זה דרעק והורים הם דרעק מעטים אולי פחות. שתירקו
עלי בפנים אני אחזיר מנת אחת אפים ישר לעין. נמאס לי לשתוק, ונאמס לי לרחם. פשוט הרסתם לי את החיים עם הבילבולי
בייצים העקומים. אז הנה תשובתי בלי התיפיפות.