ההורים הם המכה.

[arana1]

ברור, והורה כזה גם לא שווה יריקה בפרצוף

כי עם כל ההבנה והסימפטיה והאמפטיה לחרדתו וחולשתו וטמטומו אין ברירה ובאיזה שהוא מקום צריך לשים גבול
והמקום הזה הוא רצח נשמתו של ילדיך
שזקוק לך ומאמין בך ותלוי בך

אם מישהו יכול או ראוי לסלוח על דבר כזה זה רק אלוהים
ואני לא אלוהים
אלא רק בן אדם שרואה את הסבל המטורף שהורים גורמים לילדים שלהם
מתוך בטחון חסר ספקות שהם הנכונים והאמייתיים והילדים שלהם, שהם כשרוניים ועדינים מדי בשביל להגשים את האמביציה הדורסנית והמטומטמת שלהם. הם לקויים

מצידי כל ההורים יכולים לקפוץ לי
וכבר כתבתי את זה מזמן והרבה פעמים
בעיני המדינה צריכה להתערב ולתבוע את ההורים על רשלנות והזנחה
על התעללות בקטינים
ועל ניצול לרעה של סמכות

ואני יודע שזה לא יפה וזה לא מעודד הקשבה אבל כאמור ממש לא אכפת לי כי את המילים היפות שמעודדות הקשבה אני לא רוצה ולא מסוגל להגיד מול מה שאני חש כזוועה

 

[נתנאל 123456]

גם אני כך חושב.

ואז שאני מתבטא כולם או סוגרים אוזנים או מנסים להראות אותי באור לא טוב בצורה הכי שפלה ובזויה. בעני יש הורים
שצריך לקחת את הילדים. אבעני יש הורים שלא מגיע להם להביא ילדים. יש הורים שהם טינופות גוש- אשפה אחד מסריח.
שכבר נמאס להריח את הריח המר הזה וצריך להתחיל לפועל. אבל הורה -הסמכותי הטיפוסי יראה את דברי כהסתה וכשבירת
גבולות. וינסה או להתעלם או לכתוב דברי בכינות עלובים. אני לא פולטקאי כמו שאתה אמרת. ואני לא הורה לעומתך אז אתה
יודע מזה להיוות הורה. אבל גם כל הורים על הזין שלי ובעצם כולם. אני לא נחמד לא מצטייהר כזה. יש לי מטרה והיא להוביל לשנוי.

אני טועה בדרך? נחיה ונראה .אני מאוד מזהה בעני ילדים עוברים גיהנום. צורבים אותם- באש, ושחוטים אותם יום וליל
במטחנות בשר. אז יגידו לי אני מגזים אני פרובקטור שיגדו- כך אני חושב. פשוט אונסי נשמות טהורות. באמת אני מקיא
על החברה המזהומת הזאת. ושינשקו לי בתחת כולם אני אומר מה אני חושב. בעני צריך לומר ראת האמת בפנים. צריך
שנוי שנוי שנוי, מה צריך לעשות? לחשוב. איך לחשוב? לראות מה הילד רוצה גם כי זה קשה ואין נכון שכולם הורים נטים
הורי לא נטי ז+

- אמא שלי אוטיסטית זה בטוח. אבי הוא ק'שב וריכוז. ועדיין הם זבלה. הם גרמו לי לפחד הכי גדול בעולם הפחד
להביא ילדים לעולם כמו השיר של בוב דילן אדוני המלחמות אני מאוד מזדהה איתו. אני מפחד להיות כמו אבי. הילדות
שלי מעופפת אחרי מנסה לצוד אותי. כל רגע ורגע. לכן אני מאותת ולכן אני מצביע שדי חברים, צריך שנוי. נכון אני
לא פילסוף ואין לי ממדש תאוריה אבל הכל מתחיל בנקודה שבלב שמזרים את הדם שמזמר -בנבכי הנשמה ואומר
די ליאוש די לאלימות וכן לשנוי ולהובלה. זאת דעתי.,

 

[arana1]

אני לא הורה טוב בכלל

למרות שאמא של הילדה לפעמים אומרת שאני כן
אבל זה לא משנה
כי מה שחשוב זה שאני לא משלה את עצמי כאילו כל מה שאני אומר או חושב או עושה עם הילדה זה הכי בסדר והכל בדיוק למענה ורק למענה ובלא בלא בלא
שטויות
אני אוהב אותה מאוד מאוד ומתרגש בטירוף כל פעם שאני רואה אותה (ומסתיר את זה בשביל לא להבהיל אותה) אבל לא משלה את עצמי שכמו ששלומית כתבה רק בגלל שאני נורא אוהב אותה אני הורה טוב
אני לא
ולא חושב שטובתה ברורה לי בכלל
אני מנסה וחוקר
בדיוק כשם שאני מנסה וחוקר את עצמי
ומאוד מצטער שאני לא מצליח להיות הורה טוב יותר

בגלל זה אין מצב שאטיל עליה מרות
או אתאכזב כי היא לא עומדת באיזה ציפיה מזויינת שלי ( אין לי כזאת)
או אעליב אותה ואשפיל אותה כי היא לא מתאימה בדיוק לתבנית של כולם (היא לא, היא הבת שלי אז איך היא אמורה להתאים ?)
או אתן לה להרגיש שהוא עוברת את הגבול (לרוב היא זאת שמטיפה לי שאני עובר את הגבול וגם זה בסדר כי ילדים מטבעם נוטים לקונפורמיות)

 

[נתנאל 123456]

רק מתוך הביקורת ניתן להוביל לשנוי.

אני ידעת שאתה חושב שאתה הורה לא טוב. אני לא חושב שיש הורה טוב. אני חושב שעצם החקירה מובילה אותך
להיות הורה/אדם טוב יותר. בעני אתה הורה טוב כי אתה מודע למגובלתך/ גם אם אינך מושלם, בעני החתירה לאמת
רצופה במכושלים ובסטירות לפנים, אני בעצמי אדם חרא, אני יודע את זה. אבל אני משתדל להיות טב אני מאוד -ביקרותי
כלפי כמוך. לכן אני חושב שדרך הביקורת העצמית גם הכי נוקבת נוכל להיות הורים טובים יותר ילדים טובים ואנשים טוביםן
יותר זאת דעתי.

 

[arana1]

לבור הזה יש סיבה מאוד ברורה

מחלוקת, גם חושית, מאוד עמוקה, סביב הפרשנות של מרכיבי היסוד של המציאות

שנאו, כמו הנ"ט, אפילו לא חש בה כי מבחינתו הדרך המקובלת לתפוש את מרכיבי המציאות היסודים זהה לחלוטין למציאות

 

[נתנאל 123456]

אני מרגיש שהוא לא רואה את מה שאני רואה.

שהוא לא פיזי אלה רגשי* אפילו מיסטי. אני חשבתי שניאו הוא מאוד אוטיסטי. לפחות מהכירות הקודמת איתו.
אבל מתחיל לראות אותו באור אחר ואני כמובן לא קובע כלום ולא אומר שהוא לא אוטיסט. אבל כך הרגשתי קצת
לפחות אולי הרבה. אבל הרגשתי שאין יותר ל מה לדון. אז נטשתי את הדיון.

 

[נתנאל 123456]

אראנה אני קורא את 1984

ואני רואה שיש שם קטע עם השפה איך היא משפיעה על הבן אדם. על הדיכוי השפתי*מחשבתי ואני חושב שארוול אולי
לא במודע- כתב עלינו. מה דעתך? מה דעתך על הספר? הוא באמת נחמד מאוד אבל לא התרשמתי מאוד אבל אני רק בחצי
מהספר, כנראה אני אשנה את דעתי כי שמעתי הספר מדהים אז קניתי.

 

[נתנאל 123456]

??? אראנה יש לך דבר מה לומר לי?

 

[dina199]

 

[אמא מודאגת3]

כל מילה בסלע!

הרחקת הילד מהקבעון הממסדי/ מערכתי ומאנשי המקצוע זה צעד בכיוון הנכון, מבטיח שגם ההורים ישתנו לכיוון הרצוי.

 

[arana1]

להורים אין כלים להתמודדות עם מורכבות א"ס וגם לא יכולת עמידה

צריך לקחת בחשבון שברוב המקרים, וממש לא במקרה, רוב ההורים לאוטיסטים הם בעצמם אנשים מאוד מאוד גבוליים, וככאלה נמצאים במצוקה וסובלים מחרדה חברתית וחוסר בטחון עצמי מטורף
מה שהופך אותם לקורבנות הכי זמינים לכל מי שמשחק אותה סמכותי
וכאלה לא חסרים

רוב ההורים גם הכי נרתעים ממה שהילד משקף להם
מצד אחד
מצד שני הם נמשכים ונסמכים עליו
ללא מודע בדרך כלל
דבר שלוכד את האוטיסט במרחב ללא נשימה, ללא סיכוי להתפתחות

מול המצב הזה יש תעשיה גדולה ומשומנת שמציעה לקחת את כל החבילה הזאת מההורה ולהחזיר לו אזרח מצוחצח ותקין לגמרי
ההורים שלא מתפתים לעיסקה עם השטן במצב זה הם ספורים מאוד ונדירים מאוד

אבל אני רואה את הבעייה הכי קשה במקום לגמרי אחר
במקום הכי רגשי
זה שמעבר למימד של המעשה והדיבור
שבמימד הזה הילד האוטיסט חש פחד ובעלה ורתיעה ולא פעם אפילו תיעוב ושנאה בדיוק מצד דמות ההזדהות הכי חשובה והכי מהותית לו
זה פלא שיש ילדים שמצליחים לשרוד את זה
ובאמת המקרים שבהם ילד אוטיסט שורד בלי סמים הכי חזקים או תמיכה סביב השעון הם די נדירים
כי לילד שנאלץ לחיות עם דמות הזדהות שמחזירה לו כל הזמן תהום חשוכה במקום מראה אין סיכוי לפתח קואורדינציה ואוריינטציה ויכולת לתחושת זהות קוהרנטית בכלל

ולכן
המלצתי הייתה ונשארה
כל עוד ההורה הוא מחורבן
ו99 אחוז מההורים הם ממש מחורבנים
עדיף להרחיק את הילד מהמשפחה

 

[נתנאל 123456]

בנוגדע למשפט האחרון מאה אחוז.

אתה גדול אראנה 99 אחוז מהורים הם המיץ של הזבל מחורבנים מהיסוד וכל כך מתנשאים שלא שמים לב לזה.
הורים מחורבנים בהחלט, תחילו להפנים אתם חרא ולא רואים את עצמכם בשפלותכם. פשוט נמאסתם.

 

[ניאו30]

שאלה שמעניינת אותי בעקבות מה שכתבת

(שאני מסכים עם הרוב ) - האם לדעתך הורה שהוא לא אוטיסט יכול לעבור תהליך מודע שבו הוא יוכל לשקף לו מראה "הזדהותית" ולא תהום חשוכה ? מהשורות האחרונות שלך נדמה כאילו תשובתך ברורה, אבל בעיניי זה משהו שיכול להוות פתח לשינוי אצל הורים מסוימים. אתה יודע, להיות הורה בכלל זה הרי לא משהו שלומדים אותו לפני ההורות אלא משהו שמתפתח ונלמד תוך כדי הדרך, אז מדוע שזה לא יהיה שונה גם במקרה הזה ? ( כמובן שצריך לשנות את מקורות הידע ואולי אפילו שינוי מושגים כמו "התקדמות/התפתחות" ).

 

[arana1]

לדעתי זה יתכן במידה שבוודאי תהווה שיפור משמעותי למצב הנוכח

שיקוף שלם אינו אפשרי, והאמת שהוא גם לא נחוץ, הורה לא אמור להיות התשובה המושלמת לצרכים של הילד שלו, אם הוא יהיה כזה הילד לא יתפתח ליציאה מגבולות הבית והמשפחה

יש בהחלט הורים שרוצים ומוכנים ללמוד או לפחות לנסות
ובשביל האוטיסט זה מספיק
כי הוא מרגיש ורגיש מאוד לעצם הנכונות
ואם ההורה שאיתו ומולו מוכן להסתכן גם במבוכה, באיבוד של סמכות ופאסון, ובהתלבטות משותפת שתוריד אותו קצת מהכיסא של אלוהים כל יכול אז זה כבר הרבה יותר טוב

 

[נתנאל 123456]

הורות נורמטבית= דיקטטורה.

זה התשובה שלי מתחבר למה שאמרת " לאל כל יכול" כך - פעלו ביתי מתחבר לחלוטין.

 

[ניאו30]

יש הורים שיותר פתוחים לכך

וגם לגביי שיקוף שלם ותשובה מושלמת לצרכים - ברור שלא מדובר בכך ( כי כמו שכתבת זה סותר עצמאות של הילד/אדם בוגר ( וזה גם קשור למה שכתבת כאן בעבר על התרחקות והתקרבות והאומנות ללכת בין לבין ומאחד לשני )

 

[נתנאל 123456]

אכן יש וזה מבורך מאוד נקווה שהיו הרבה.

 

[שייך למיעוט]

תודה על נושא חשוב ולעזאזל עם התפוז שמוחק הודעות

זה לא כ"כ פשוט, זה לא אנחנו והם.
גם באנחנו וגם בהם יש דיעות רבות.
אבל שניהם מנוהלים ע"י מיעוט קטן שרוצה לשמר את כוחו ועצמו ופועל בדרכים שלא יעלו על הדעת לשם כך.
והוא המשפיע על ההם
בתוך ההם יש מיעוט לא מבוטל שבתנאי רוגע אחד על אחד ניתן לנהל איתו דיאלוג חשוב.
והוא המפתח.
כאשר יהפוך לרוב הוא זה שיהיה בכוחו לגדוע את כוח המיעוט
בדרכי שלום
כי אחרת ההיסטוריה רק תמשיך לחזור על עצמה עד שיגיע השינוי
ולאפשר לכל אחד להבשיל ולנהל עם עצמו את ההליך להתפתחות ומציאת בן/בת זוג לדרך.