הגלמים האפורים

[מיכאלר]

הגלמים האפורים

הַגְּלָמִים הַאֲפוֹרִים מִן הַתְּנוּעוֹת הַנְּכוֹנוֹת, מִן הַזְּרִימָה הַבִּלְתִּי מְבֻקֶּרֶת, צוֹמְחִים חַיִים בָּחשֶׁךְ. פַּרְפַּר הָאֶתְמוֹל, הִינוֹ הַזַּחַל שֶׁל הַיּוֹם, וְגוֹלֶם הַמָּחַר. "הִנֵּה אֲנִי בּוֹקֵעַ, וַאֲתֶּם?" – הוּא מְרַפְרֵף - "הֵיכַן הָיִתֶם ?" כַּנִּרְאֶה הַיִנוּ – שָׁם, בֵּין הַפְּרָחִים, פֻּנַּקְנּו מִלִהְיוֹת - כָּאן, בֵּין אַשְׁפָּתוֹת, כִּי חָלַמְנוּ אֶל הַפַּרְפָּרִים, מַפְנִים עוֹרֶף לַגְּלָמִים הַאֲפוֹרִים. יולי 2007

 

[קסנדרה*]

הגלמים האפורים

מיכאל, קראתי, לכאורה הכל נראה גלוי, ולכן אני מניחה שיש איזו אנלוגיה, אני עדיין לא מצאתי אותה. אחזור אקרא שוב, ואולי מישהו לפני ימצא

קסנדרה

 

[גיילי האחת]

מקסים בעיני

נפלה עלי עצבות רבה כאשר קראתי את השורות "הנה אני בוקע, ואתם?" ואני שואלת את עצמי את השאלה הזו: איך זה שאני לא הצלחתי עדיין לבקוע בזמן שאלפי פרפרים עשו זאת כבר? מצד שני, ההבנה שכדי להיות פרפר צריך להיות זחל וגולם, נותנת בי תקווה .

 

[מיכאלר]

תודה רבה גיילי

 

[sandseagull]

שיר מקסים..

בעיני שיר מקסים! היה כיף לקרוא!

 

[מיכאלר]

תודה רבה

 

[פרח תרבותי]

חיי הפרפר../images/Emo39.gif

מיכאל אני מניחה שאתה רוצה לאמר משהו עלינו, יצורים הולכי על שתיים, וגייסת לשם כך את הפרפרים. גם לדעתי אתה עושה שימוש באנלוגיה אבל באופן כזה שהקורא נשאר במחזור החיים של הפרפר ולא רואה שום קשר בין עצמו לבין הפרפר, הזחל או הגולם. אשמח לקרוא שוב אם יהיה איזה שינוי. ואולי אני בכלל טועה.

 

[מיכאלר]

תודה רבה פרח

 

[שמעון רוזנברג]

יפה מאוד מאוד

השיר כאילו מדבר בשפה הפוכה, הופך את היוצרות. משאת הנפש כביכול היא הפרפר אך אתה מדבר על הגולם ולא סתם - האפור. אנחנו רגילים לדבר על סדר ההתפתחות של (ביצה) - זחל - גולם - פרפר ואתה על: פַּרְפַּר הָאֶתְמוֹל, שהִינוֹ הַזַּחַל שֶׁל הַיּוֹם, ולבסוף גוֹלֶם הַמָּחַר. ובכל זאת יש כאן מחזור חיים ועדיין לא מוות אך ניתן בקלות למצא רמיזה על הזדקנות שהיא - הפלא ולא פלא - חלק אינטגרלי מצמיחה. וגם אומר שזהו מהלך החיים הנכון (הַתְּנוּעוֹת הַנְּכוֹנוֹת) ומה שיפה ונורמלי - שהוא בלתי נשלט (הַזְּרִימָה הַבִּלְתִּי מְבֻקֶּרֶת), אבל בהמשך גם הזחל בוקע, אך אל עולם לא אידילי, אך יש בו חלומות - שאיפות להשאיר מאחור את העבר הקשה ולפרוח. אלא שאסור לשכוח מאין באנו! ומאידך להבנתי השיר מדבר גם על כאלה שטוב להם ומפנים עורף אל המציאות האפורה שסביבם ואל מי שחייו קשים. במובן זה אני מזהה את השיר כ"מעמדי", כביקורת חברתית נגד "הפרפרים" המפנים עורף לגלמים אחרים - לא לעברם הם. ומאידך גם "כַּנִּרְאֶה הַיִנוּ – שָׁם, בֵּין הַפְּרָחִים, פֻּנַּקְנּו מִלִהְיוֹת - כָּאן, בֵּין אַשְׁפָּתוֹת, כִּי חָלַמְנוּ אֶל הַפַּרְפָּרִים, מַפְנִים עוֹרֶף לַגְּלָמִים הַאֲפוֹרִים יופי

 

[מיכאלר]

תודה רבה שמעון

כשקראתי את תגובתך, חזר לי הצבע ללחיים... (במיוחד לאחר שקראתי את תגובותיהן של פרח וקס, שאת דעתן אני בהחלט מחשיב)והתעודדתי כשקראת את השיר נכון. אמת, היו עוד דברים עליהם אני מדבר בשיר, אך מה שראית בהחלט נתן לי תחושה שאמונתי בשיר היתה מוצדקת.יש לי המון מה לומר בהקשר לשיר, אך אמנע מלפרשן, למרות שקשה לי לעשות זאת.מה שאני רואה מכאן, אולי הקורא לא רואה משם? פעם כעס עלי איציק משום שהערתי למישהו כי לא התעמק דיו בשיר, ואם היה עושה זאת, היה חודר יותר לעמקו, מה שהיה גורם לו להנות יותר ממנו.היום, מפוכח יותר, אני נמנע מלעשות זאת, ונותן למחשבות ללכת במקומי... תודה.

 

[קסנדרה*]

מיכאל אני מנסה שוב את מזלי ../images/Emo13.gif

אני עדיין מנסה למצוא את המקום המוגדר בשירך "בין אשפתות" כשאבין את זה, אמצא את האנלוגיה

אולי פלג בחברה המפנה עורף לחלקו האחר, אלו יכולים להיות הפוליטיקאים, אולי השכבה הסוציואקונומית המבוססת יותר, אולי הנובורישים ואולי... ואולי... קסנדרה

 

[מיכאלר]

תודה רבה קס

השיר איננו מונותמאטי, ומלכתחילה נכתב ככזה.איננו חד מימדי וכלל לא אניגמטי והאנלוגיה יכולה לקחת את הקורא להרבה מקומות. לעניות דעתי, שיר כזה מענין יותר, אבל זה עניין של טעם אישי. "בין האשפתות" אינה אלא מטאפורה שפירושה : עמדה נחותה לאורך זמן, המשמעותית לאדם הבודד ולחברה. לא הייתי רוצה שהקורא יראה את השיר כאילו מדבר על המטאמורפוזה (הגלגול} של הפרפר, ומייד יחשוב שהכוונה הינה בהתאמה מלאה.אך כמובן יש הגיון בדברים. מדגדג לי באצבעות להסביר, אך תחת זאת אציין ששמעון הבין שיר זה באפן טוב למדי. ברור שאי אפשר תמיד לעמוד על מכלולל כוונותיו של הכותב, כי יש עוד, אבל גם כך דייני. תודה על הקריאה.

 

[milim]

מאוד אוהבת בקריאות ראשונות

כרגע, ביחוד את ה"תנועות הנכונות" והצמיחה בחושך. לצערי, חייבת לצאת. אשוב.

 

[מיכאלר]

תודה, מילים. אמתין.

 

[Don 22]

למיכאל

שלום, כמה נקודות שעניינו במיוחד בשיר שלך. הַגְּלָמִים הַאֲפוֹרִים מִן הַתְּנוּעוֹת הַנְּכוֹנוֹת, מִן הַזְּרִימָה הַבִּלְתִּי מְבֻקֶּרֶת, צוֹמְחִים חַיִים בָּחשֶׁךְ. זו כנראה תנועת הזחלים בתוך הגולם עד שיפתחו פתח ויצאו. איכשהו אני חשה שזו אמירה על המצב הקיומי שלנו. עושים תנועות נכונות, ובחסדי הזרימה חיינו צומחים או נשטפים איכשהו הלאה בזרם. פַּרְפַּר הָאֶתְמוֹל, הִינוֹ הַזַּחַל שֶׁל הַיּוֹם, וְגוֹלֶם הַמָּחַר. "הִנֵּה אֲנִי בּוֹקֵעַ, וַאֲתֶּם?" – הוּא מְרַפְרֵף - "הֵיכַן הָיִתֶם ?" כאן אהבתי את הכוון שבחרתיבשרשרת האבולוציה. יכולת לבחור גולם האתמול הוא זחל היום ופרפר המחר. בחרת הפוך. שוב להעביר עוד חווי פסימי על "חיינו". יכול להיות שאלה 3 מצבי החיים. לעוף לזחול/לשרוד ולמות. יכול להיות שאלה 3 טיפוסים. טיפוס הזחל הבוקע חי באשליה ש"יצא אל האור " ונראה שבעיני הכותב האור הוא או זמני או מעיד על חוסר מודעותו העצמית של הזחל ביחס לעתידו. כַּנִּרְאֶה הַיִנוּ – שָׁם, בֵּין הַפְּרָחִים, פֻּנַּקְנּו מִלִהְיוֹת - כָּאן, בֵּין אַשְׁפָּתוֹת, כִּי חָלַמְנוּ אֶל הַפַּרְפָּרִים, מַפְנִים עוֹרֶף לַגְּלָמִים הַאֲפוֹרִים. פרחים כסמל? לרדיפה אחר הנאות החיים? להתעלמות מהבעיות? מהמוות? וגלמים אפורים מי שאנו באמת. (?). יולי 2007 מקוה שכוונתי לדעתך. תודה על השיר. ומקוה שאתה בטוב

 

[מיכאלר]

תודה, דון

טוב לראותך. כן, זה שיר בקורת, ואני מדבר יותר על מה שבפנים : שבין הפרפר לזחל ולגולם.(והאנלוגיה, לפיכך עוברת למשפחה) בזואולוגיה אנו מכנים את התהליך כ: מטאמורפוזה (גילגול), ולא אבולוציה, כמובן לכ"א מהשלבים בהתפתחות , יש תפקיד בשיר. אבל אני לא מדבר בשיר רק על התא המשפחתי המצומצם בשיר, ומקומו של היחיד בו, אלא על עוד דברים.עלי לציין שהסיפא בתגובה שלך די מדויקת באשר לכוונותי בשיר, אבל הגלמים האפורים, הם אלה שאנו - הממריאים, היפים, קלי התנועה, הפרפרים הנהנתנים, רואים ככאלה, מבלי לחוס... ולא אומר עוד מילה, כי אמרתי די. שוב תודה, דון.

 

[milim]

בחזרה לאפורים

מיכאל, העיסוק בזחל-גולם-פרפר הוא כמובן לא חדש. ועוד, כמעט שהפך בתרבותנו לקלישאה באנלוגיה לגדילה, צמיחה, מחזוריות. ואילו בשיר שלך, אני מרגישה טיפול נוסף - קשר בנים-הורים. מדור לדור, אבל בהחמצה. מעניין ש\הכותרת דווקא מוקדשת לחלק החשוך, האפור. והיא כמובן מקיימת מבנה מעגלי עם סיומו של השיר- יופי של בניית המחזוריות. הבית הראשון עוסק דווקא בשלב הנסתר, אבל שקורה בו כל כך הרבה. מאוד אהבתי כאמור- עם ההתרחשות הרחוקה מאור הזרקורים, אבל התרחשות אמיתית, צומחת, "נכונה" ובלתי מבוקרת. הריון? אידיאה? והנה, מה שהיה מוסתר וחי בגולם, קם לחיים בפרפר. ההתנהגות שלו מאוד שונה. "הוא מרפרף-" הוא מתריס כבר בבקיעה: "היכן הייתם?" איפה הדור שלכם? מה עשיתם עבורנו? מה עשיתם שקבלנו כזה עולם? הבית השלישי הוא אולי הזחל-ההורה שמסביר את הרצון לחלום על עולם טוב יותר, להקים משהו יפה יותר עבור הפרפרים. ולכן, מודה ההורה, גם הדור שלהם הפנה עורף לאפרוריים, ובעצם הפניית העורף להתהוות, לדבר עצמו שלא נצץ וריפרף. וכך בצורה מעגלית, כל דור בזמנו מתריס כנגד דור הוריו ומאבד את שימת הלב לחיים הצומחים בחושך- לעיקרי הדברים, למהות. לא יודעת אם לקריאה הזו כוונת, אבל נהניתי. תודה.

 

[מיכאלר]

תודה רבה , מילים

קראת אותי נכון מאד. השיר די גלוי והאנלוגיות בו אינן סמויות, אפילו מבלי צורך להרחיק לכת. הרעיון לכתיבת השיר נולד מתוך התבוננות ביחסי הורים ילדים תוך משפחה, ולאו דוקא משפחתי, אבל יכולתי לאבחן יחסי הורים ילדים שיש הם הרבה איפה ואיפה, העדפות אח זה על פניו של הפחות מוצלח,כאבו של ה"נעבעך" שבא בטענות כלפי הוריו, בשלב מאוחר יותר של חייו, וכ'. אבל כוונתי כך שהשיר יאפיין עוד סוגי עוולות הבאות מהבדלי מעמדות בחברה, ובעיית פער דורות וכיו'ב.רציתי את השיר כללי יותר וחובק ככל האפשר רעיונות וגישות. אני אוהב לכתוב שירים שמעוררים למחשבה. בכל אפן משתדל כמיטב יכולתי, כי בעיניי לשירים יש תפקיד, לפחות לחלקם. תודה ושבת שלום.

 

[דק1]

היי מיכאל

קראתי מספר פעמים ותמיד מצאתי עוד דברים מענינים. אין טעם שאחזור על דבריי קודמי. השיר מאד מצא חן בעיניי, בעיקר הבית הראשון. מצא חן בעיניי האוקסמירון (ההגותי ולא המילולי) שממנו עולה כי ה"תנועות הנכונות" = "הזרימה הבלתי מבוקרת". אולי מכאן מגיעה הכותב או הדובר למחשבה שדברים הנראים לנו בלתי מבוקרים ללא סדר אף בהם יש סדר ויש "משגיח" אלא שאין אנו מסוגלים לראות ולהבין זאת.הרבה בריאות, דוד.

 

[מיכאלר]

תודה , דוד

תודה , יקירי. שמח שאהבת את השיר, וראית מה שראית, כל ראייה של קורא מעשירה אותי, ותודה על איחולי הבריאות שתמיד מרגשים אותי. איחולי בריאות גם לך!!! מיכאל