הגיע תורי...

את מעדיפה להתחתן

ולבכות כל יום או לבכות לפני החתונה ולשקול אם לבצע אותה? למרות כל חוסר הבטחון שלך, את צעירה. אני לא מבינה (באמת) למה את מרגישה כ"כ נואשת להתחתן איתו בכל מצב. ולגבי תחמנות, אני לא חושבת שזה תחמני להגיד לו שאת מפחדת לדבר איתו. זה הכי כנה ואמיתי שיש. ואני לא היתי שוקלת חתונה עם גבר שאני מפחדת לדבר איתו. מה יהיה כשיקרה משהו נורא באמת? מה יקרה אם נניח תחליטו לחכות עם הריון ותכנסי בטעות? מה יקרה אם נורא תרצי שמלה לחתונה של חברה טובה והוא יגיד שהכסף הולך לאמא שלו תקני ולא תספרי לו? להיכנס לחיי נישואים בצורה של פחדים,בצורה של עדיף לשתוק זה פשוט נורא בעיני. אבל זו רק אני.
 


אני לא חושבת שאת "הרעה" וגם לא "תאבת הבצע". אני חושבת שאת שמת לו מראה מול הפנים והוא לא אהב את מה שהוא ראה. אני חושבת שטוב שאתם מבררים את הדברים האלה עכשיו ולא אחרי החתונה. בזוגיות, חשוב מאד שתהיה לנו היכולת להגיד לאחר דברים - גם אם הם לא פשוטים וגם אם הם לא נעימים (כמובן, כל עוד אנחנו אומרים את הדברים שאנחנו מרגישים וחושבים) ולא לחיות בחשש מלהרגיז את בן הזוג, מ"לקדוח" לו או מלשגע אותו. אם את חושבת ומרגישה משהו, זו סיבה מספיק טובה לגשת לבן הזוג ולדבר איתו וזו סיבה מספיק טובה שבן הזוג יקשיב לך וגם אם הוא לא מסכים איתך, יתן לך ביטחון שאת יכולה לבוא ולהגיד לו את הדברים. אני בזוגיות חמש וחצי שנים, מגיל 21. היום אני נשואה טרייה. אני יכולה להגיד לך שהיום, אני לא אותו בן אדם שהייתי בגין 21, וגם לא אותו בן אדם שהייתי בגיל 22 וגם לא בגיל 23. באותם גילאים, אני, באופן אישי מרגישה, שלא הייתי בשלה לנישואין. אני מאד מזדהה ומבינה את המקום שאת נמצאת בו - בגלל שגם אני, בתחילת הקשר, חששתי מלהגיד דברים פחות נעימים לבן הזוג שלי. יחד עם זאת, ככל שצמחנו ולמדתי להכיר אותו - הבנתי שהוא דווקא רוצה שאגיד לו את הדברים הלא נעימים (והוא כמובן עודד אותי להגיד)- כדי שנתמודד ביחד עם הדברים. גם כשלא נעים לא לשמוע, הוא מעדיף לשמוע. לכן, אני חושבת שאם את חוששת לאבד את בן הזוג שלו, רק בגלל שאמרת לו את מה שאת חושבת ומרגישה, את צריכה לבחון לעצמך, האם את במקום בו היית רוצה להיות. יכול להיות אגב, שבן הזוג שלך יגיד לך שהוא היה נסער מדבריך ושהוא מבין שיש לך משהו שחשוב לך להגיד ויחזור איתך לשיח מתורבת. חשוב מאד בזוגיות ליצור מרחב לגיטימי שבו לכל אחד מבני הזוג יש Say וכל אחד מבני הזוג יכול לבטא את דעתו, מבלי שיחשוש שיעזבו אותו. זה משהו, שבלי קשר להמשך הדרך שלכם כזוג, לטעמי לפחות, חשוב מאד שתבהירי לו. תסבירי לו שכמו שהוא רוצה להיות מסוגל לומר לך את כל מה שהוא מרגיש וחושב, גם את רוצה שיהיה לך את אותו המקום בזוגיות.
 

Nightmare18

New member
תודה


זה באמת חשוב וגם חבר שלי אומר לי בדיוק מה שחבר שלך אומר לך.... הוא תמיד מעודד אותי להגיד דברים כשרואה שאני ממומרמת... אני מרגישה גם שהייה לי סלע על הראש והורדתי אותו אחרי שאמרתי לו הכל ובכיתי לו.... מקווה שזה יעזור... עדכון- הוא התקשר עכשיו והוא בדרך אליי והוא בכלל דיבר איתי כאילו לא רבנו (זאת אחת הסיבות שאני אוהבת אותו - הוא לא שומר טינה אף פעם ויודע לעבור הלאה) אמא שלי אמרה שיכול להיות שהוא אמר שכן יתן כסף אבל אחרי הריב הזה הוא יחשוב פעמים אם לתת... ושאני צריכה להראות לו את הרשימה של הוצאות שהכנתי לחתונה, אחרי שהוא יראה את זה הוא יבין כמה הבעיה גדולה... אז עוד מעט זה יקרה וממש הוקל לי שהוא התקשר חשבתי הוא כבר לא ירצה להיות איתי בגלל כל מה שאמרתי על אמא שלו...
 
חשוב שנושא השיחה לא יהיה "אמא שלך"

אלא "איך אנחנו מתכוננים לחתונה ולחיי הנישואים מבחינה כלכלית". לא ציינת כל הפוסט איך את תורמת (כלכלית) לעסק (האם את עובדת? האם הורייך נותנים סכום? האם יש לך חסכונות לטובת העניין?), אני כן מציעה לך להעלות עניין חשבון חיסכון משותף לטובת חתונה שבו כל אחד מפקיד סכום או חלק ממשכורתו, זה צעד ראשון בבניית השותפות ביניכם ומהווה מעין "דמי רצינות" של כל אחד מהצדדים (כך שאף אחד לא יוכל להגיד על השני שהוא נצלן או חמדן). עוד משהו, זאת לא החתונה שלך אלא שלכם, אל תבואי אליו עם "רשימת הוצאות לחתונה" זה משהו שצריך לעשות בשיתוף (אולי את חושבת שצריך DJ ב-8000 ש"ח ולדעתו הילד של השכנים יכול לעשות עבודה מצויינת תמורת שישיית בירות... אולי לדעתך אפשר להסתפק במיצפז בשולחנות ולדעתו צריך בר אקטיבי עם כל השידרוגים ומשקאות תוצרת חוץ בלבד...). בקיצור - תנסי להקשיב לו, תהיי אמפטית לרצונות ולצרכים שלו (גם אם חלק מהם זה לעזור לאמא שלו) תתפשרי איתו (אם הוא גר אצל אמא שלו, אולי באמת ראוי שישלם לה הוצאות כמו חשבונות והשתתפות בהוצאות) ויחד תחליטו על סדרי עדיפויות. אם בשום פנים ואופן לא תצליחו להגיע בתחום הזה לעמק השווה, עדיף לסגור את הבסטה כבר עכשיו, לפני ששוקעים עמוק בבוץ. לדעתי את צריכה להגיד לאמא שלו תודה רבה על ההזדמנות שהיא נתנה לכם "לתרגל זוגיות" זה שעור שבהחלט שווה 5000 או 10000 ש"ח. בהצלחה.
 
אחרי שחשבתי שוב על הדברים

יש משהו שאני מרגישה מחויבת לומר לך. את אולי לא תאהבי את זה, אבל זו כמובן נקודת מבטי. חשוב לי לומר לך שהדברים לא נאמרים כדי לבאס אותך או כדי לדכא אותך. אני מאמינה שלכותבות כאן יש רצון כנה ואמיתי לתת עצות מניסיונן ולפי הבנתן. את מוזמנת לבחון את העצות האלו ולהחליט - מה מתאים לך ומה לא. אם את מחפשת אישור להחלטות שלך, אני מניחה שזה לא המקום המתאים. אם את מבקשת לקבל נקודת ראות נוספת / זווית נוספת מאנשים אחרים עם ניסיון שונה מזה שיש לך, זה המקום הנכון. אומר בקצרה את שלושת הנקודות שבעיני הן בעייתיות: ראשית, חשוב שתבחני האם בעקבות הדברים שנאמרו על ידך התעורר דיון אמיתי. בפעם הראשונה שפנית אליו בנושא, הוא הגיב בבוטות ואת חששת שהוא יעזוב אותך. העובדה שעכשיו הוא התקשר ורוצה לחזור אליך ו"לעבור הלאה" לא אומרת שהוא מקבל את מה שאמרת. למעשה, כרגע, אין לך מדד להתייחסות שלו לדברים שלך. אחרי שתדברו, חשוב מאד שתראי האם מתפתח דיון אמיתי או שמתוך האידיליה של החזרה להיות ביחד, הדברים נדחקים הצידה. שנית, בזוגיות חשוב שקבלת ההחלטות תהיה זוגית. גם ההחלטה שלו לעזור לאמא שלו משליכה עליך. היא משליכה עליך גם עכשיו והיא תשליך עליך עוד יותר אחרי שתתחתנו (למרות שבעיני ההפרדה הזו מלאכותית). כשההחלטה היא רק שלו והוא לא מתחשב בדעתך, את צריכה להכין את עצמך למצב בו גם אחרי הנישואין הוא לא יתחשב בדעתך. כלומר, הוא ימשיך לתת לה כסף וישים את הצרכים שלה לפני הצרכים שלך. את צריכה לשאול את עצמך האם את מוכנה לקבל את זה? שלישית, מהדברים שלך עולה תחושה שמה שמניע אותך הוא החשש שהוא יעזוב אותך ושהכי חשוב לך שתישארו ביחד. זה מובן מאד, אבל... את עוד צעירה. אם הוא עוזב אותך בגלל שהבעת בפניו חששות על ההתנהלות הכלכלית שלו - כנראה שהוא לא בן הזוג בשבילך. את לא צריכה לבטל את החששות שלך ואת התחושות שלך רק כדי שהוא ישאר איתך. את צריכה לחשוב האם את מוכנה להישאר איתו בכל מחיר? גם במחיר של לוותר על להעיר לו על דברים שחשובים לך. כלומר, מערכת יחסים שבה לא מתייחסים לחששות שלך או בן זוג שמוכן לעזוב אותך רק בגלל שאת העלית חששות לגיטימיים שקשורים למשהו גדול מאד בחיים שלכם - שהולך להשפיע עליך ישירות בשנים הבאות - זה בעיני מצב בעייתי. ולטעמי, את צריכה לחשוב האם את מוכנה להישאר בזוגיות כזו בכל מחיר. כתבת שלא מפרקים זוגיות על בעיות עם המשפחה. אני חושבת, וזו כמובן רק דעתי, שהבעיה שלכם היא לא עם המשפחה שלו, הבעיה שלכם היא איתו - בחוסר היכולת שלו להציב גבולות לאמא שלו יש משהו שפוגע ישירות בך. את לא יכולה להגיד לאמא שלו מה לעשות עם הכסף שלה- הוא זה שצריך לקבל החלטה האם הוא עוזר לה או לא והוא זה שצריך להבין שעצם זה שהוא עוזר לה, זה משליך באופן ישיר גם עליך, במיוחד אחרי שתתחתנו - אבל גם היום. ולסיום. אני לא כאן כדי להגיד לך מה לעשות. אני כאן כדי לפרוס בפניך נקודת מבט אחרת. את יכולה לקבל את הדברים ואת יכולה גם לא להסכים. אני לא כותבת את הדברים כדי לבאס או לדכא אותך, אבל את ביקשת להתייעץ וזו העצה שלי - מנקודת מבטי. אני מקווה שאיזו החלטה שלא תקבלי, את תהיי שלמה איתה- כי זה מה שהכי חשוב, שתקבלי את ההחלטה שנכונה עבורך. אבל כמובן, את שאלת ואני מרגישה מחויבות פנימית לתת לך תשובה כנה ולא תשובה שתשביע את רצונך.
 
את באמת חושבת שהם

,מבררים דברים לפני החתונה"? לי נראה שאחרי השטיפה שהיא קבלה היא לא תעיז להעלות שוב את הנושא ותמצא את עצמה מתחתנת (כי היא בחיים לא תשים לזה סטופ) רק כדי להתמודד עם הנושא בתור נשואה.
 

Nightmare18

New member
דווקא דיברנו על זה שוב

ולי נראה שאחרי השטיפה שהוא קיבל הוא יחשוב פעמיים עכשיו לפני שיוציא כסף על שטויות...
 
אני רוצה

לשתף אותך במשהו מתוך נסיון אישי, (ולהגיד לך גם שטוב שפתחת את הפה.למרות שאני מקוה שבשטיפה לא הגעתם לריב) דברים צפים כשאנחנו בזוגיות ויש לנו נטיה להתעלם מהם ולהניח אותם בצד בתירוצים של - זה חשבון הבנק שלו, החלטה שלו, בחירה שלו. או לא לרצות לעורר מהומה.כשגרים ביחד (ולא סתם ממליצים על זה לפני חתונה) הדברים צפים בתדירות יותר גבוהה. אחרי החתונה היא קיימים כל הזמן. כי גם כל מה שהתאמצנו להסתיר עולה. אנחנו לא יכולים לשחק משחקים. אנחנו לא חוזרים בסוף הדייט הביתה ומוציאים את התסכולים שם, אנחנו יחד כל הזמן. אנשים לא משתנים מעצם זה ששמו להם טבעת על האצבע, קידשו אותם/הם שברו כוס. הם נשארים אותו הדבר ואחרי חתונה דברים מקצינים. כי עכשיו את אישתי, אתה בעלי. אנחנו חייבים אחד לשני. מסוגלות לשוחח עם בן/בת הזוג זה הדבר הכי חשוב במערכת יחסים. נכון, גברים לא אוהבים שחופרים להם. אבל לפנות לבן זוגך ולצפות ממנו לשתף אותך במחשבות ובהחלטות שלו ולספר לו על שלך לא אמור להחשב "חפירה". בימנו, הגבר לא מנהל את העולם ואנחנו לא הנשים הקטנות שיושבות בבית ומנקות ומגישות לו ארוחה חמה על השולחן כשהוא חוזר מהעבודה וסותמות את הפה. אתם לא צריכים להגיע למצב של ריב. ואת לא צריכה להגיע למצב שאת תוהה איך לפתח איתו שיחה. זה משהו שאמור להיות כבר בנוי אצלכם. כתבת שאתם 6 שנים ביחד. זה המון. בוודאות היו לכם שיחות במהלך 6 שנים על דברים יותר ודברים פחות נעימים. איך אחרי 6 שנים עדין לא גובשה שיטה לשיחה בינכם? איך את עדין תוהה איך לפתוח אותה והוא מעיז לקרוא לך רודפת בצע רק כי את רוצה שיהיה בינכם הסכם על כסף משותף? אם קשה לך להפתח בפניו בע"פ ולו קשה להקשיב אולי תנסי לכתוב לו מייל/מכתב. אתם חייבים למצוא דרך לתקשר. הבעיה היא לא אמא שלו, זה רק סימפטום. כי בהמשך יצוצו נושאי שיחה חדשים. הוא צריך לקבל את זה שאת רוצה לדבר איתו. שיש לך דעות. שהעתיד שלכם חשוב לך. זה אמור להיות ככה גם מהצד שלו. ואין בעיה בלעזור להורים שצריכים, אבל צריך לגבש שיטה שתפעל נכון. אגב,אחרי שהוא נותן לאמא שלו כסף והיא מתקשרת אליך ואומרת לך שהוא רע וכו, את מספרת לו?
 
בהחלט מיותר "לשטוף" אותו

וגם לקרוא לעזרה לאמא שלו "שטויות" לא ממש חכם. אתם שני אנשים ולכל אחד הרצונות והצרכים שלו (ושל משפחתו), הרצונות והצרכים של אחד מכם לא יותר נכונים או יותר צודקים משל השני. מה שנכון לעשות זה לשמוע מה חשוב לשני, להבין למה זה חשוב לו ולמצוא פשרה בין הרצונות והצרכים של שניכם. לא אהבתי לשמוע שהנחתת עליו "אמת מוחלטת" כלשהי ועכשיו הוא נהיה ה"יס-מן" שלך, יכול להיות שעכשיו הוא "הוריד את הראש" אבל בלי דיון אמיתי ומסקנות משותפות, זה יקרה לכם שוב ושוב.
 

Nightmare18

New member
מסכימה איתך אבל כמו שאמרתי

ידעתי שהעצבים ישתלטו עליי אז התחלתי לבכות ולהתעצבן.... אני לא יודעת לנהל דיונים... וגם הוא לא יודע כי כשמעליבים את אמא שלך אף אחד לא ידע... הוא לא אשם שהוא נדפק עם אמא כזאת... אתם יכולים להגיד כמה שאתם רוצים שהוא אשם והכל אבל אתם לא עברתם את החיים שהוא עבר... הוא איבד אבא והוא ראה את אמא שלו שבורה לרסיסים בגלל זה ובגלל זה הוא מרחם עלייה... ואני מבינה אותו כי גם אני ככה , תמיד אני מנסה לשמח את אמא שלי בכל מחיר כי הכסף לא משנה לי העיקר שהיא תהיה מאושרת... כי כשהייתי קטנה ראיתי אותה בוכה כל הזמן ואני לא מוכנה בשום מצב שזה יחזור... הוא ילמד עם השנים להיות יותר אסרטיבי... לא בוחרים את מי לאהוב...
 
הוא לא "נדפק" עם אמא כזו

היא גידלה אותו ועושה רושם שעשתה עבודה לא רעה. וגם הטמיע בו את הצורך לעזור לאמא. רק שהוא צריך ללמוד גבולות. לגבי הפגיעה בו, אולי כדאי, עם כמה שזה לא בעדיפות עליונה להבהיר לו מה אמא שלו אומרת עליו אחרי שהוא טורח לעזור לה. אני מופתעת שלא ברור לה שהנאמנות שלך היא אליו ולא אליה ושאת ספרי לו כאלו דברים. לבסוף, לא בוחרים את מי לאהוב. ובסך הכל את יכולה לשמוח שנפלת על בן טוב. עם ערכים טובים. רק שצריך ללמוד להציב גבולות. זה הכל. עם קצת גבולות הכל יראה יותר טוב.
 
זו לא

העיצה מספר אחת, כמו שכתבתי קודם, אבל היתי שוקלת. אני לא חושבת שזה סכסכנות, אני חושבת שזה דבר שהוא צריך לדעת. כי הוא נותן לה מהאוכל שלו (אדם שמרוויח 4000 שח ונותן 3500 זה מהאוכל שלו) אם היא מקטרת שהוא לא מבקר אותה מספיק, או שהוא לא מנקה אחריו או שהוא לא מבשל אוכל טעים מן הסתם לא היתי מספרת. זו לגמרי החלטה שלך,אבל כן היתי שוקלת לשתף אותו. בסופו של יום הנאמנות שלך היא כלפיו.
 

אנילה1

New member
את חסכנית וחמותך פזרנית. זה אותה הגברת בשינוי

האדרת. חמותך חולה במחלת הפזרנות. צריך הרבה כוח לעמוד מולה, ולא לתת לה כסף. לבעלך אין כוח מול אמו.
 
למעלה