הו....
בצל גורם לעיניים שלי לדמוע. לא לי...
סרטים, שירים, ופרסומות - מה שנקרא "בקטנה" אלא אם זה סרט שממש מדבר אליי ומזכיר לי משהו שקרה לי. אבל ככה? ידיעות על תאונות דרכים קשות, במיוחד הסיפורים שמאחורי התמונות. כנ"ל במקרים של פיגועים וחללי מלחמות / פעולות צבאיות. לקרוא את הראיון עם האישה / האמא / החברה שנשארה בבית. קורע את הלב. הגעגועים לאחיינים שלי. קורעים לי את הלב בכל יום יותר. במיוחד כשאני יודעת שגם להם קשה שם.
כשעבדתי אצל הוטרינר - כל חיה פצועה קשה או אחת שנאלצנו להרדים - הייתי בוכה יומיים. כשסבתא שלי נפטרה, דצמבר לפני שנתיים - במשך כמה שעות רצוף לא יכולתי לעצור את הדמעות בסוף כתבתי מה שעובר לי בראש ובלב ואז הן נרגעו קצת. אבל הרבה זמן אחרי זה, וגם היום, בכל פעם שאני נזכרת בה - אני מתחילה לבכות. מתגעגעת אליה נורא
אבל דמעות אצלי הן לא רק מעצב. יש לי הרבה דמעות של שמחה אם זה אתמול כשנסעתי צפונה ומימיני בשדות צמחה קשת בענן. קשת בענן גורמת לי לדמוע. גם גור חתולים. תינוקות שצוחקים בקולי קולות. צחוק מתגלגל שרק תינוקות זוכרים לצחוק. הישגים אישיים שלי הודעה ששלחו לי פעם... לפני כמה זמן אותו בחור שלח לי סיפור שכתבתי עלינו ושנעלם עם כל מה שהיה על המחשב לפני שהוא נשרף... קראתי אותו ויכולתי להרגיש שוב מה שהרגשתי אז בלילה ששלח לי את ההודעה כאילו זה היה אתמול בלי שליטה ירדה לי דמעה. ועוד אחת... החתולה - מאוד אמוציונאלית. או כמו שהגדירו אותה בעבר - תולעת רומנטיקנית חסרת תקנה
