אלכוהול גורם לי לבכות כשהוא מגיע בכמויות גדולות, זו אחת הסיבות שאני נמנע מאלכוהול בשנים האחרונות כי אני לא יודע לשתות וכשאני מתחיל לשתות ( אם יש ) אז עד הסוף.
זה נכון, חשבתי על זה לא פעם, שתיה בהחלט יכולה לשחרר ממני הרבה מאד. פשוט לא אוהב להיות שפוך, מוטל על המיטה בלי יכולת לשלוט בעצמי, חוסר אונים- לא בשבילי.
גם אני נחשבת אחת שלא יודעת לשתות אבל אצלי זה לרוב מתבטא בצחוקים בפעם האחרונה שהפרזתי בשתייה, (והפרזה בשבילי יכולה להיות 3 הקפצות של טאקילה חחחחחחחח) הייתי על הריצפה (מילולית!!!!) מרוב צחוקים... גם בפעם האחרונה ששתיתי, חצי בקבוק יין ועוד חצי בקבוק בריזר מצאתי את עצמי בעיקר צוחקת.... באופן כללי אלכוהול משמח.... הרי ידוע ש"יין ישמח לבב אנוש" צריך להיות עדין, לשתות לאט, לא על קיבה ריקה, ולהיות בחברה מצחיקה... אם שותים לבד, כשעמוסים רגשית, זה משהו אחר בכל מקרה בעיניי גם בכי וגם צחוק זה פורקן ריגשי ואם זה יוצא, זה אומר שזה צריך לצאת ולכן זה מבורך
כשנפרדתי מהאקס בכיתי כמה חודשים ללא הפסקה....אבל כבר התגברתי עליו סופית ממזמן!! סרטים עצובים, כשאני שומעת סיפורים על השואה, ימי זכרון... הטקס של רבין גם סחט ממני כמה וכמה דמעות...במיוחד כשכולם עמדו על הבמה בסוף עם קלינטון ושרו את "התקווה"...
כשאני נפגעת כשאני מתרגשת כשאני עצבנית מאוד כשאני מתעצבת כשאני פוחדת מאוד כשכואב מאוד (פיזית) כשאני מתגעגעת מאוד כן..גם בצל ולפעמים סתם כשיש עליי עומס שצריך לצאת החוצה, מספיק שישאלו אותי "הכל בסדר איתך?" בשביל שירדו דמעות.. חייבת לציין שעם הגיל רמת הרגשנות גוברת, ולפעמים אני מתעצבנת על עצמי איך כל סרט דבילי יכול לגרום לי להוריד דמעה...
הדמעות שלי הן אוטונומיות.... זולגות מתי שהן רוצות: אם זה בסרט או משיר שאני שומעת, האחיינים שלי כשכואב להם, כשאני מתעצבנת או מתוסכלת, כשאני עצובה, כשאני נזכרת באבא שלי (מצד שני, אז אני גם יכולה להתגלגל מצחוק...) כשאני כועסת, כשאני מתרגשת, כשיורד גשם, וגם, לפעמים סתם. בלי סיבה... "אז למה זה אמא, למה זולגות הדמעות מעצמן?" יופי. בכיינית חסרת תקנה....