הגדרה עצמית

[non sence]

הגדרה עצמית

אם הייתם צכים להגדיר את עצמכם באיזו דרך הייתם בוחרים ולמה? חברים וחברות? משפחה שלכם ? אישיותכם הכובשת/הלא כובשת? מה?? מה לדעתכם הכי מראה על הבן אדם מי הוא בעצם?

 

[תות15]

להגדיר למי?

לא הבנתי כל כך למה את מתכוונת..

 

[non sence]

אוקיי הנה:

מה גורם או גרם לך לבנות את האישיות שלך כמו שהיא היום?? האם אלו החברים שלך , המשפחה שלך? איך שאתה מתלבש או נראה?

 

[נינושש]

המשפחה שלי!!

בעיקר המשפחה כי היא תמיד הנחתה אותי מה נכון ומה לא נכון.... על פי מה שהם אמרו לי למדתי איך להתנהג וכך נבנתה האישיוץ שלי! כמובן שיש מקום שהחברים שלי גם עזרו פה כלומר שהחברות יעצו לי זה גם תרם להחלטות והוסים עוד חלק באישיות ששלי...! בה בייוש נינוששש

 

[non sence]

עונה בעצמי../images/Emo36.gif

הדבר שהכי מגדיר אותי , ומראה מי אני זה החברים שלי , הם אלו שמהווים את המשפחה האמיתית שלי הם אלו שתומכים בי ועוזרים לי מקשיבים לי ובעצם בונים אותי גם! אלמלא הם לא היתה לי אישיות

 

[תות15]

אני לא מסכים..

חברים הם רק חלק.. אבל יש עוד המון שדברים שקובעים איך הבנאדם יראה מבחינה של לאיזו קבוצה אתה רוצה לקטלג אותו.. מה שקובע את האופי של הבנאדם זה הוא עצמו

 

[non sence]

ולסביבה אין קשר למוצר המוגמר?

לאיך שבאמת תתנהג בכל מיני מצבים? איך שתתייחס לדברים מסויימים שיקרו לך ? אם זה הוא עצמו ? אז איך בן אדם לבדו כאילו לבד בעולם לא יכול להתקיים?? בלי חברים ובלי משפחה בלי אינטגרציה עם החברה כלום?? הוא זה שיוצר את מה שהוא??

 

[תות15]

תשמעי..

הסביבה מציגה לבנאדם וריאציות שונות של התנהגויות.. והוא עצמו קובע איך להתנהג.. כשאתה בגיל צעיר, אז נכון, הסביבה משפיעה עליך המון ואין לך ממש דעה בעניין..אבל כשאתה מתבגר זה אחרת לגמריי.. קחי לך לדוגמא את העיר שלי..לפחות 65 אחוז מבני הנוער פה הם ערסים..אז מה? אז החברה קובעת איך להתנהג? ממש לא אבל צריכה להיות אבחנה בין סוגים של חברה- יש את החברות הפתוחות, שבהן יש לך זכות לעשות כל מה שרק תרצה, כל עוד זה לגיטימי, ויש את החברות היותר שמרניות (כמו החברה החרדית) שבהן קשה לבנאדם להיות שונה ולהיות מה שהוא באמת רוצה.. ומה הקשר לזה ש"בנאדם לא יכול לבד בעולם להתקיים"?! את מבלבלת בין תקשורת חברתית לבין אישיות

 

[non sence]

אוקיי גם נכון, מקבלת את זה וגם..

קראתי בעיתון למשל על האורתודייקס מכיר מזה? זה נשים שהן לסביות ודתיות גם כן . והן לא יכולות לוותר על אף אחד מהעולמות מבחינתן החברה היא זו שכובלת את האישיות שלהן ומחליטה בשבילן איך הן אמורות לחיות ולהתנהג

מבחינת ה בן אדם לבדו התכוונתי ש אדם , הרי לא יכול להתפתח ו להיות אדם בלי שיהיה לו איזשהוא קשר עם הסביבה .. בסופו של דבר , הוא זקוק לזה כדיי ללמוד ולהתפתח. מחקרים מוכיחים שעד גיל 5 אישיותו של בן אדם מעוצבת על ידי הסביבה שלו אתה יכול ממש לבנות אותה גם אם בחלקה היא מולדת , אחרי זה רק לגרום לה לנטות מעט בכלליות אתה צודק. בן אדם הוא זה שמגיע להכרעות הגורליות על עצמו אבל תחשוב על מה גרם לו להגיע להחלטות הללו אם לא איך שהסביבה מתנהגת אליו ?? הוא מתרגם את הסביבה איך שהיא לימדה אותו! והולך על פי איך שתירגם אותה.

 

[spirit noa]

.... גמני

הדבר שהכי מגדיר אותי, ומראה מי אני זו המשפחה שלי כי אותם אני הכי אוהבת והכי מתקשרת איתם.... טוב אני צריכה לזוז כי אחי רוצה ת'מחשב ביי

 

[As היחידה]

לא הבנתי את השאלה../images/Emo85.gif../images/Emo23.gif

 

[sh53]

השאלה

איך היית מגדירה את עצמך מבחינת אישיות? מי השפיע עלייך? מי שינה או עיצב או השפיע עלייך עד שהאישיות שלך עוצבה?

 

[סיון עם ו אחת]

אני חושבת שזה

התכונות של הבן אדם - הטוב לב שלו.. או אם אין לו טוב לב... וגם החברים שלו....

 

[sh53]

האישיות שלי ומי שהשפיע עליה

בתקופת הילדות - אני זוכרת שבגן שנאתי לאכול בצל ושום. המון שנים לא הייתי מסוגלת לאכול בצל ושום. היום אני כן מסוגלת לאכול בצל, אבל עם שום עדיין לא מסתדרת. איך השינוי חל בי? לחץ חברתי - בצל זה בריא. כשהייתי פעם אחת חולה, לקחתי תרופות, הן לא עזרו, הרעלתי את הגוף בתרופות ואז אמא שלי אמרה לי שימי בצל עם דבש וזה מרפא את מחלות החורף, עניתי לה - אני בצל? מה לי ולבצל, גועל נפש אחד גדול. בסוף מרוב נדנודים וכאב ראש - ניסיתי את זה וזה באמת עזר. מסקנה - לפעמים ההורים צודקים, גם אם הם נודניקים, גם אם מביאים תרופות של סבתא מלפני ימי הספירה, לפעמים הם צודקים והם רוצים רק בטובתנו, גם אם קצת "מתלבשים" לנו על הנשמה

בתקופת הבגרות - הייתי בחורה ביישנית מאוד ובזכות שיחות עם אחותי על בנים קיבלתי את האומץ להתחיל עם בנים. הייתי מאוהבת ומטורפת על בחור אחד משהו חבל על הזמן, העיניים הכחולות שלו עשו לי את זה כל יום מחדש באוטובוס, ידעתי באיזו תחנה הוא עולה, חיכיתי וספרתי את התחנות עד שהוא עלה, נדמה כאילו עבר נצח עד שהייתי רואה אותו באוטובוס, ויייי איזו שמחה זאת היתה, הייתי מתרגשת לראות אותו על הבוקר ואיזה בוקר שמח זה היה בשבילי, היינו מחליפים מבטים מאוהבים אחד בשני כאילו איזה רומן יש לי איתו. יום אחד כתבתי את מספר הטלפון שלי על דף נייר, הוא עמד ליד דלת האוטובוס, לפני שירדתי מהאוטובוס אמרתי לו בשקט אפשר לתת לך משהו? הוא כמובן לא שמע, אלוהיםםםםם, חזרתי על זה עוד פעם, צריך לרדת מהאוטובוס כבר, איזה לחץ, הבחור שואל אותי מה זה? נו באמת מה זה - מה אתה חושב שזה? חוזה? אתה לא רואה שזה פתק? בקיצור הבחור נשאר עם היד שלו מחזיק את העמוד ואפילו לא הזיז אותה מהמקום או התאמץ לעשות משהו בענין. לא התייאשתי אמרתי לעצמי בטח הוא מתבייש, היה בהלם של בוקר, לא ידע באמת מה רציתי ממנו. אני לוקחת את אחותי, מחפשת ברחוב מסויים משפחה שיש לה בן בגיל כזה וכזה וקוראים לו ככה וככה. שמחתי סוף סוף שמצאתי, לחצתי על האינטרקום, אין קול ואין עונה. חוזרת הביתה, מחפשת במדריך הטלפון את מספר הטלפון, מוצאת

ובערב מתקשרת, מדברת עם הבחור, מוודאת שזה אכן הוא - לא זוכרת מה הבחור אמר לי, אבל תשובה שלא הבנתי באותו זמן, לא הבנתי למה הוא עשה עיניים, האם נהנה רק שמחזרים אחריו? האם נהנה רק מהיחס? למזלי זאת היתה תקופת הבגרויות ולא ראיתי אותו לאחר מכן הרבה או שהחליט לעלות על אוטובוס אחר בגלל אי נעימות.

 

[קרן של תקווה]

הגדרה שלי

אני מגדירה את עצמי על פי המעשים שאני עושה . כלומר אם אני מארגנת פרוייקט שלם לבד אני אגדיר את עצמי כאחראית . אם אני נכשלת ... אני אגדיר את עצמי כלא יוצלחת ... אני מגדירה את עצמי ביחס למעשים שאני עושה

 

[עדימ]

נסייון חיי משחתי חברים טובים