הבנתי משהו היום...

[אסתי קלי]

פה זה לא קורס לפילוסופיה

והיות שאין לי דבר נגדך או בעדך איני מכירה אותך ולא את חמתך אני רואה את עצמי כגורם אוביקטיבי שמביט מהצד ואומר את דעתו
בתחילה היית בעדך בהמשך כבר לא

לו הייתי חמה שסובלת מכלתה היית יכולה להגיד שאיני אוביקטיבית

 

[שיר לי שני]

טוב, עוד משהו שנסכים לא להסכים עליו

נכון, שזה לא קורס לפילוסופיה ולא לפסיכולוגיה,
אבל שני התחומים הם שיקוף של החיים עצמם.
בעיני, אין חיה כזו "אדם אובייקטיבי".
הרי גם אם איני מכירה את האדם, יש לי דעות שאולי מנוגדות לשלו,
יתכן שעברתי חוויות דומות לשלו, אבל מכיוון אחר,
או שונות משלו,
החוויות שלנו הן חלק מעיצוב התודעה שלנו,
והתודעה שלנו קובעת את דעותינו.
זו עמדתי. ולכן, אני יודעת, שבכל רגע נתון אני הרבה דברים,
אבל לא אובייקטיבית.
גם המושג "דיווח עיתונאי אובייקטיבי" שגוי בעיני, אגב.
הוא יכול להיות מאוזן, הוא יכול להיות ענייני ויבש,
אובייקטיבי? לא.

 

[אסתי קלי]

טוב

 

[B l u e D e v i l]

לא בקרתי חודש

בגלל שהיא הגזימה לגמרי. אבל זה לא שהיא ישרה קו איתי או שהביקורת וכד' פסקו,
אני לא יודעת כל כמה זמן את רואה את חמותך ועד כמה יעיל ליצור נתק של חודש, אבל אנחנו מבקרות את אמא שלי אחת לשבוע במוצ"ש וזה כן בלט לה. הנתק הופסק לקראת ערב חג מסויים שהיא הבינה שאני לא מתכוונת לבוא.

סיימת בדיוק במה שאני אומרת, לא הצלחת להשלים עם הצפיות שלא התממשו. יתכן שבגלל שאני אוהבת את אמא שלי השלמתי עם המצב. אבל בסך הכל אני מוכרחה להוסיף שגם חמותי לא ענתה על מרבית ההבטחות שלה (שיצרו צפיות) אני יותר מגכחת על זה מאשר כועסת או מאוכזבת. אני חיה טוב מאוד בלי המתנות של חמותי לילדה, או בלי שהיא תורמת או עוזרת איתה, וכל הסביבה שלי יודעת את זה. וגם הבת שלי.

 

[שיר לי שני]

זה לא בדיוק הציפיות

ידעתי בדיוק איזו סבתא היא לפני שהבנות נולדו. לטוב ולפחות טוב.
ידעתי את זה לפי הנכדים והנכדות האחרים.
משום כך, אני יותר על המשמר מאשר בדרך כלל.
ואני כועסת עליה, משום שמראש ידעתי, ואכן התממשו ציפיותי, שהיא תכניס מתח לבית שלי, להורות שלי.
אצלנו, מי שעשה סוג של נתק היה היא. ביקשנו ממנה לא לדבר בצורה מסויימת ליד ואל הבנות. היא עשתה סקנדל. לא עבד. ביקשנו שוב. היא עשתה עוד סקנדל. לא עבד. ביקשנו שוב, היא בכתה ואמרה שבגלל זה היא לא רוצה לבוא. לא עבד. חזרה בה ומאז לא עושה מה שביקשנו שלא תעשה. לא נכנסנו בכלל למלחמה הזו, אגב. ביקשנו בנימוס, קיבלנו את רצונה בנתק של חודש בערך, ודוקא השלווה הזו, השקט הזה, עשו את שלהם.

 

[B l u e D e v i l]

אגיד לך מה אני היתי עושה

אם מישהו מדבר ליד הבת שלי בצורה שלא מתאימה לי ולדרך החינוך שאני רוצה לשדר לה (ואני לגמרי לא טלית של תכלת ככה שמרחב ההתגמשות אצלי מאוד רחב,צריך ממש ממש להגזים כדי שאני אשים לזה סטופ) הוא לא ידבר לידה.
כשחמותך עושה סקנדל זה אומר שהיא לא מדברת אתכם או שהיא רק צועקת ובוכה? צועקת ובוכה אין בעיה - בטלפון, שתצעק ותבכה. אם זה בפני אני קמה והולכת, גם אם זה בבית שלי, עדין, היתי לוקחת את הבנות ומשאירה אותה עם בעלך או שולחת אותו ונשארת לנסות ללבן איתה את הדברים.
אם היא מפסיקה לדבר אתכם, מצויין. הכדור במגרש שלה. אתם הבהרתי את העמדה שלכם. היא חוזרת לדבר? לפי הכללים שלכם. לא מסתדר, חוזרים על התהליך שוב.

ועובדה שזה עבד לכם.היה נתק של חודש שנוצר ביוזמתה, ולאחריו היא חזרה עם ידיעת הכללים וכיבודם (בערך).


חשוב לי רק להדגיש, שכל מה שאני מתארת, זה באמת מתוך ידיעה שהגבול אצלי מאוד רחוק ושאני מאוד גמישה עם הסובבים אותי ומוכנה לשקול אפשרויות אחרות.

 

[restart2]

עכשיו שחררי את הכעס...

היי שיר לי שני

יופי של תובנה-
השאלה מה האופרציה.
כי גם המעבר מעבר לים...
יתכן ותגיע אליכם לביקור.. או שאתם תחליטו להגיע לארץ..

המפגש הבא איתה יהיה יותר אינטנסיבי-
השאלה-
מה את מתכוונת לעשות עם המודעות וההבנה...
שלא יגרום לך לתסכול/לכעס...
ברמה הכי פרקטית...
?
אירית

 

[שיר לי שני]

בדיוק בשביל זה התחלתי לחשוב מניין זה בא

כי בנובמבר הם עתידים לבקר,
הדיבורים והתכנונים כבר באוויר,
ואני צריכה לחשוב איך להקל על עצמי את הביקור הזה.
נדמה לי שזה יהיה על ידי תיאום ציפיות והצבת גבולות מראש,
שלא תהיינה הפתעות גדולות מדי.
יבוא פוסט המשך.
ביקורים בארץ פחות מטרידים אותי, אפשר להחליט שלא לנים דוקא אצלה כל התקופה, אלא מארגנים לעצמנו בסיס במרכז, איפה שרוב האנשים שאנחנו אוהבים נמצאים.

 

[mykal]

קראתי את דבריך,

וחושבת שההצעה שלך, לגבי מה תעשו
כאן בארץ 'תופסת' גם בחו"ל,

למשל--אולי תמצאו דירה קרוב אליכם, בשכירות לאותה תקופה שהם באים.
ואז רק את ארוחות הערב הבשריות תאכלו יחד,
במשך היום לא בכל יום חייבים להפגש.

שבעלך יסע איתם קצת לטיולים.
שאת תצאי איתם לטיולים לא בהכרח עם הבנות.

שבעלך יתן 'רשימה' של דברים שככה אתם עושים,
ושכדי שתהיה שהות נוחה ובלי ויכוחים--הוא מבקש שיכבדו את הבקשה.

והחשוב מכל, תלמדי ( ה-ת' בשוא וה-ל' בפתח) את עצמך,
לא להיות בלחץ, לחייך ול'הזיז' את הבנות מדברים שלא נעימים ולא בהפגנה.

ועוד משהו--גם הם רוצים ביקור נעים, והם אורחים שלכם,
לכן הם כנראה, יתנהלו באופן נינוח--

מאחלת לכם ביקור טוב--הלואי ש'ישקם' את האוירה,
ולא תצטרכי להיות בלחץ.

 

[שיר לי שני]

תודה על האיחולים

הם באים להיות עם הנכדות, זה מוצהר וברור.
לא מעניין אותם לטייל עם בנם בלי הבנות ובלעדי,
הם רוצים לגור אצלנו, וגם יודעים שהבית גדול מאד, ויש מקום,
אז לשכור להם דירה אחרת יתפס כגירוש ועלבון. בצדק, למען האמת.
אבל פה יש יחידת אירוח במרתף, עם כניסה נפרדת ואמבטיה נפרדת, ככה שבהיבט הזה אני פחות דואגת.
הם באים להיות כל יום, כל היום איתנו, זו המטרה, ואין לי שום דרך לשנות אותה.
אצל גיסתי הם יותר עצמאים, אבל זה כי הילדים במסגרות, אז הם עצמאים בשעות הללו. וגם שם, יש ימים שהילדים לא הולכים למסגרות כדי להיות עם סבתא וסבא לבד, בלי ההורים. וגם עם ההורים.
מה שכן, לגבי הרשימה שתיארת, בדיוק על זה דיברנו. שנציב גבולות באופן בהיר ונבקש שיכבדו אותם.
הם רוצים ביקור נעים, זה נכון, אבל ההגדרה של ביקור נעים, בשביל חמותי היא: תנו לי לעשות מה שאני רוצה, ולמשך השבוע הזה שאני אצלכם, שימו את הרצונות שלכם בצד. מה כבר ביקשתי?

 

[mykal]

אז אפשר להבהיר,

שאורח לא עושה מה שהוא רוצה,
אלא מה שמקובל בבית מארחיו.
כי גם את רוצה לעשות מה שאת רוצה כדי שיהיה נעים. (המשפט הזה קצת בציניות)

אבל באמת תרגיעי את עצמך--זה לשבוע, ויעבור.

לכתוב בציניות?! 'שחררי מה כבר יקרה?!' --הייתי מוכרחה,
אני ממש לא מתכונת לזה.

מצטערת שאין לי רעייונות טובים יותר. חוץ

 

[שיר לי שני]

את גדולה

אפשר לשדך אותך לחמותי לכמה שיעורים?

 

[mykal]

אם את מאמינה, שיש סיכוי

שתלמד--אז בבקשה.
עקרונית אני הייתי מורה, ולמדתי גם קאוצינג?
אבל אופי הרבה יותר קשה לשנות בגיל מבוגר אם אין רצון בסיסי.

ובקשר לשידוכים--תראי אני מחפשת מישהו נחמד,
חמות לא נחמדה--כבר יש לי משלי.

אבל יש לי כן רעיון מעשי--תכנסי כל שעה, תתפרקי כאן בפורום,
אנחנו נשלח לך אנרגיות חיוביות--ותראי הכל יעבור בשלום.

 

[שיר לי שני]

התפקעתי מצחוק עם השידעך...

חמות לא נחמדה יש לך משלך

שלך שברה שיאים, בעיני!
אם הייתי חושבת שיש אפילו רבע סיכוי...

 

[mykal]

ח ח ח

 

[מגיע לי3]

עצה

אם את רוצה להקל על עצמך, הייתי מציעה לך לשחרר את הבנות להיות עם אבא שלהן והסבים שלהן.
התרשמתי שבעלך מתמודד עם המצב בצורה יותר טובה. זה טבעי, מדובר בהורים שלו.
שהוא יבלה עם הוריו והבנות ואת תתפסי קצת מרחק.
אם את לא רוצה להשאיר את הבנות עם חמותך לבד, הוא ישגיח עליהן.
ואת תהני מהחופש שזה נותן לך.

 

[שיר לי שני]

כן, על זה בדיוק חשבתי

אבל זה בולט מאד אם אני עושה את זה הרבה.
אז קצת ככה, וקצת ככה, ונסתדר

האישלי גם ביקש שאני לא אעשה את זה המון, שלא יבלוט

גם יש לנו שגרה שחשוב לי לקיים, ובה לא ניגע, כל השאר, גמיש.

 

[יואב אופק1]

אולי חמותך לא יודעת משהו אחר?

כשהיא הייתה ילדה כנראה שראתה את אימא מתערבת ועושה את כל מה שהיא עושה היום והיא חושבת שמה שהיא עושה זה הכי טוב שצריך....
כנראה שזה הזמן לחפש את הדרך להראות לה שיש עוד דרכים לאהוב את הנכדים שלה ....

רובנו לא חושבים על זה לפני הנישואים או אחריהם,אלא בשלב בו מערכת היחסים כבר מתקבעת,אך לדעתי מומלץ לחמות ולכלה לקיים כבר עם תחילת הנישואין דיאלוג לגבי היחסים ביניהן ,הציפיות מהקשר בניהם והגבולות המשפחתיים והאישיים להם הן זקוקות.
אני מדגיש גבולות כי ברוב המקרים זו היא הבעייה העיקרית!
טבעי שאימו של בעלך תשמח על כך שמצא בת זוג,אך גם טבעי שהיא מתקשה להפרד מבנה היקר,לא?
כמובן שהרצוי הוא שבן זוגך הוא זה שיקח אחריות על מערכת היחסים עם אימו ועל הגבולות החדשים ,אך לא תמיד הוא מודע לכך,לא תמיד הוא יודע כיצד לעשות זאת ובכלל אולי גם לו קשה הפרידה מאימא..?

חשוב כמו בכל מערכת יחסים,לנסות לשים את עצמנו במקום האדם השני. זה הפוגע/המעצבן/הלא רגיש /המתערב וכו'... מה אני הייתי עושה אם הייתי במקומו?
עד כמה אני הייתי מוכן להיות סבלנו כשעוברים את הגבול לדעתי ו...
למה מה דבריה/נוכחותה/מעשיה, ככ מעצבנים אותי ועל איזו נקודה רגישה זה דורך לי? אולי אם אבחר "לדלג" מעל הנקודה הזאת,יהיה לכולנו קל יותר?

 

[שיר לי שני]

בנזוגי לוקח אחריות מלאה על מערכת היחסים

ומרגיש כמוני ביחס לדברים שהיא עושה עם הבנות ומולן.
אם הייתי במקומה, אני מקווה שאם אהיה פעם במקומה, יעמוד לי זכרוני ואעשה דברים אחרת

בכל מקרה, אני מניחה שהיא לא יודעת אחרת,
אבל גם לא עוזר להציע לה אחרת,
כי היא בטוחה שכל הארה לגבי ההתנהגות שלה באה רק מתוך כוונה להכאיב, והיא בכלל מלאך משמיים.
אין לי חשק לכל זה...

 

[mykal]

אפשר להתיחס לדבריך

בנפרד מהמקרה של שיר לי שני,
כי אתה דברת על תיאוריה, והעלית שתי סוגיות,

האחת--לנהל דיאלוג בתחילת הנישואין,

זה רעיון נפלא--אבל אליה וקוץ בה--בגלל כמה דברים,
1)לנהל דיאלוג זו אומנות בפני עצמה--לצערי, מעט אנשים יודעים באמת לנהל דיאלוג.
(לא התנצחות, לא ויכוח עקר--דיאלוג אמיתי)
2)אם לא קרה כלום אז בשבל מה להעיר את הדובים מרבצם,
ברגע שכבר קרו דברים--השיח לא יכול להתנהל כלוח חלק, כבר יש משקעים.
3)מערכות יחסים, הם מורכבים מאוד, והסיטואציות שאנחנו נתקלים בהם,
הם הרבה מאוד פעמים, בלתי צפויות, וכמובן, שהתגובות הן עוד יותר בלתי צפויות,
אולי בגלל זה בכלל כ"כ נפגעים.

הסוגיה השניה--אני מצטטת את דבריך:
"חשוב כמו בכל מערכת יחסים,לנסות לשים את עצמנו במקום האדם השני. זה הפוגע/המעצבן/הלא רגיש /המתערב וכו'... מה אני הייתי עושה אם הייתי במקומו?
עד כמה אני הייתי מוכן להיות סבלנו כשעוברים את הגבול לדעתי ו...
למה מה דבריה/נוכחותה/מעשיה, ככ מעצבנים אותי ועל איזו נקודה רגישה זה דורך לי? אולי אם אבחר "לדלג" מעל הנקודה הזאת,יהיה לכולנו קל יותר?

זה רעיון ששם אותי 'המתלונן' הקובל על פגיעה,
כמי שהיה מידי 'חלש' כדי לדלג על הענין,
אותי בצורך לבחון את עצמי--אם אני הייתי.
כשנעלבתי--זה כי נעלבתי, וכשכעסתי זה כי כעסתי,
אם יכולתי לדלג, הייתי כנראה, עושה זאת.
ואם אני בוחנת אם ואיך אני הייתי נוהגת--ומגלה שלא כמו חמותי--אז?היא תשתנה? תשנה התנהגות?

הייתי ממשיכה--אבל אשמח לשמוע תגובתך.