נסיכת הכוכב
New member
הבדידות חונקת
אומרים שהבדידות היא הסיבה המדרבנת לבנות קשר תחליפי כי לא רגילים לחיות לבד , הקירות לא בדיוק מנהלים שיחות אנחנו בונים כל מיני סוגי זוגיות בחיים ], עבודה בצוותא או נישואים אני יודעת שבמשך השנים שלא מצאתי בן זוג לאהבה תמיד היו חברים קרובים אלי והקשר הכי חזק היה עם אמי ז"ל ,שחזרתי הביתה אחרי שנפרדתי מבו זוגי , שאמי התאלמנה ,וחלקנו חיים יחד הרבה שנים , עד שבקשה ללכת לבית האבות הסיעודי, בתקוה שאבנה זוגיות עבורי, ניסיתי המון קשרים אבל לא עלה בידי לבנות קשר מחייב עד שהיא נפטרה לא יצרתי זוגיות אולי כי הייתי מסורה לה יותר , ואחרי שאמי ז"ל נפטרה היה קשה להפתח לאחרים , ננעלתי בתוכי שנים , כיום מרגישה את לבד ואת הבדידות קשה יותר , מתגעגעת לחיבוק גדול לפני שבוע אושפזתי בגלל לחצים בחזה , נסעתי עם ניידת טיפול נמרץ חסר היה לי מישהו קרוב, הפרמדיק היה מאד חביב , אך לא בן משפחה לבסוף קראתי לחברה ורק אז זזו דברים במיון , והועלתי למחלקה הפעם שאושפזתי הייתי עטופה בחברה תומכתכל הזמן לשם שינוי חלקתי חדר עם אשה מבוגרת , שמאד הזכירה לי את אמי ובמסדרון דברתי עם חולים ששכבו במסדרון , מחלקה היתה עמוסה מאד החזרה הביתה קצת קשה ,הפעם קשה לי עם הבדידות , הלבד יותר קשה יותר מאי פעם , כי היה כייף לי עם החברה שמצאתי כולם אנשים שנשואים ורגילים לחלוק עם בת זוג , לכן פרגנו לי היו תחליף למשפחה שלא הגיעה לבקר , למרות שהחברה באה עם בעלה וגם אחי הפעם בא להיות איתי ,מאד דאג לי , הייתי צריכה בגדים ואנסולין לקחו אותי מהר בחשד להתקף לב ואושפזתי השגחה במחלקה הפנימית יום כיפור הייתי במחלקה התפללתי לבד , אבל לרגע לא הייתי לבד כי המחלקה היתה מלאה גם בחדר וגם בחדר האוכל היו אנשים ונקשרו שיחות כי בכיפור יש שקט אין טלפונים או TV , אנשים דברו והיתה קבוצה של בני משפחה של מונשמים שישבו בלובי על מזרון מזה שנים שאני בכיפור לבד הפעם לא הייתי לבד אפילו רגע לכן הבדידות עלתה שחזרתי הביתה , לשקט צעק לי באוזניים הפעם בערב כיפור ישבתי ושוחחנו אל תוך הלילה וכך גם ביציאת כיפור וכל פעם עם אדם אחר , זה רק הדגיש לי כמה שיש לי כיום צורך בחברה אנושית שההסתגרות שלי בבית היא לא לעניין בכלל אבל צריכה למצוא אנשים שיענינו אותי , בבית החולים זה היה עם אנשים בני 80 + שנסיון החיים שלהם מעניין מאד ועם ובן מסור המטפל באביו , או אילו המלווים את המונשמים לא רוצה להרשם לאתר היכרות המוני , אלא משהו סולדי שיעשו את המיון עבורי רוצה את חברת בני האדם , לא חולמת יותר על זיקוקי דינור בקשר הזוגי אלא להכיר איש שאיתו אפשר לחלוק חיים , לדבר לצחוק , לאכול יחד ארוחת ערב לראות יחד סרט ב TV , כיום הצט והכתיבה ממש לא מספיק לנשמה שלי יודעת שהבריאות שלי לא משהו והלב לא עומד בהתרגשות ובמאמצים ובמיוחד שההמלצות מהמחלקה הפנימית לבדוק מה קורה עם ההוצקין החו לאחרונה עליות של חום וההזעה לילית, בשילוב עם הכאבים בחזה ואצלי זה ישב במדיאסטרנום , מעלה את הצורךך בבירור מחודש ואני די רועדת מפחד לעבור את זה לבד
אומרים שהבדידות היא הסיבה המדרבנת לבנות קשר תחליפי כי לא רגילים לחיות לבד , הקירות לא בדיוק מנהלים שיחות אנחנו בונים כל מיני סוגי זוגיות בחיים ], עבודה בצוותא או נישואים אני יודעת שבמשך השנים שלא מצאתי בן זוג לאהבה תמיד היו חברים קרובים אלי והקשר הכי חזק היה עם אמי ז"ל ,שחזרתי הביתה אחרי שנפרדתי מבו זוגי , שאמי התאלמנה ,וחלקנו חיים יחד הרבה שנים , עד שבקשה ללכת לבית האבות הסיעודי, בתקוה שאבנה זוגיות עבורי, ניסיתי המון קשרים אבל לא עלה בידי לבנות קשר מחייב עד שהיא נפטרה לא יצרתי זוגיות אולי כי הייתי מסורה לה יותר , ואחרי שאמי ז"ל נפטרה היה קשה להפתח לאחרים , ננעלתי בתוכי שנים , כיום מרגישה את לבד ואת הבדידות קשה יותר , מתגעגעת לחיבוק גדול לפני שבוע אושפזתי בגלל לחצים בחזה , נסעתי עם ניידת טיפול נמרץ חסר היה לי מישהו קרוב, הפרמדיק היה מאד חביב , אך לא בן משפחה לבסוף קראתי לחברה ורק אז זזו דברים במיון , והועלתי למחלקה הפעם שאושפזתי הייתי עטופה בחברה תומכתכל הזמן לשם שינוי חלקתי חדר עם אשה מבוגרת , שמאד הזכירה לי את אמי ובמסדרון דברתי עם חולים ששכבו במסדרון , מחלקה היתה עמוסה מאד החזרה הביתה קצת קשה ,הפעם קשה לי עם הבדידות , הלבד יותר קשה יותר מאי פעם , כי היה כייף לי עם החברה שמצאתי כולם אנשים שנשואים ורגילים לחלוק עם בת זוג , לכן פרגנו לי היו תחליף למשפחה שלא הגיעה לבקר , למרות שהחברה באה עם בעלה וגם אחי הפעם בא להיות איתי ,מאד דאג לי , הייתי צריכה בגדים ואנסולין לקחו אותי מהר בחשד להתקף לב ואושפזתי השגחה במחלקה הפנימית יום כיפור הייתי במחלקה התפללתי לבד , אבל לרגע לא הייתי לבד כי המחלקה היתה מלאה גם בחדר וגם בחדר האוכל היו אנשים ונקשרו שיחות כי בכיפור יש שקט אין טלפונים או TV , אנשים דברו והיתה קבוצה של בני משפחה של מונשמים שישבו בלובי על מזרון מזה שנים שאני בכיפור לבד הפעם לא הייתי לבד אפילו רגע לכן הבדידות עלתה שחזרתי הביתה , לשקט צעק לי באוזניים הפעם בערב כיפור ישבתי ושוחחנו אל תוך הלילה וכך גם ביציאת כיפור וכל פעם עם אדם אחר , זה רק הדגיש לי כמה שיש לי כיום צורך בחברה אנושית שההסתגרות שלי בבית היא לא לעניין בכלל אבל צריכה למצוא אנשים שיענינו אותי , בבית החולים זה היה עם אנשים בני 80 + שנסיון החיים שלהם מעניין מאד ועם ובן מסור המטפל באביו , או אילו המלווים את המונשמים לא רוצה להרשם לאתר היכרות המוני , אלא משהו סולדי שיעשו את המיון עבורי רוצה את חברת בני האדם , לא חולמת יותר על זיקוקי דינור בקשר הזוגי אלא להכיר איש שאיתו אפשר לחלוק חיים , לדבר לצחוק , לאכול יחד ארוחת ערב לראות יחד סרט ב TV , כיום הצט והכתיבה ממש לא מספיק לנשמה שלי יודעת שהבריאות שלי לא משהו והלב לא עומד בהתרגשות ובמאמצים ובמיוחד שההמלצות מהמחלקה הפנימית לבדוק מה קורה עם ההוצקין החו לאחרונה עליות של חום וההזעה לילית, בשילוב עם הכאבים בחזה ואצלי זה ישב במדיאסטרנום , מעלה את הצורךך בבירור מחודש ואני די רועדת מפחד לעבור את זה לבד