האצבעות או המשפחה?

[ליאת +]

שנה וחודשיים.. עוד קצת מוקדם

 

[נעה גל]

תזכרי את השיחה הזו, וכשהדבר יהיה

רלוונטי (בעוד כמה שנים) תשאלי אותו. הערכה שלי - העובדה שיש לו שתי אימהות לא אמורה לשנות את צורת החשיבה הזו (שמגיעה מהסביבה). אולי אני טועה (אני מקוה שאני טועה), אבל, לדעתי תהיה לו תשובה מי היא ראש המשפחה.

 

[ליאת +]

הכל יכול להיות (מעט ארוך)

ומהבחינה הזו אנחנו (=המשפחה שלנו) מהווים מעין "מעבדת מחקר" (במרכאות כפולות מומכופלות כמובן) שמאפשרת בדיקה יותר ברורה של מה בא מהבית ומה בא מהחוץ. אין לי אשליות שאביתר יהיה חף מכל דעה קדומה וסטריאוטיפ. מי יודע? אולי יקרה בדיוק ההפך והוא יאמץ כל סטריאוטיפ, גם אם זה לא יהיה קרוב למציאות שלו. לנושא הספציפי של "ראש המשפחה" זה נראה לי קצת מרחיק לכת. אני למשל לא חושבת שכילדה ראיתי את אחד מהורי כראש המשפחה. אבל סטריאוטיפים מגדריים אחרים הרי לא חסר. בזמן האחרון שמתי לב, למשל , לדגש הרב שמושם במעט קלטות וידיאו שאנחנו רואים על נושא החתונה (הדרור והדרורה שמתחתנים בדיג דיג דוג 2 ויש שם גם שיר שהילדה שרה לילד "נשחק שאנחנו חתן וכלה" ויש בטח עוד המון דוגמאות שעוד לא זכיתי להחשף להן). ובמבט ראשון זה הרי נראה שיא התמימות והחמידות. אבל במבט שני (ושלישי וחמישי ועשרים...) אז חשבתי לעצמי: למה דווקא חתונה? למה אין שיר על זה שנהיה גדולים אז נעבוד ונרוויח כסף או נלמד ונהיה חכמים או נטיל בעולם ונעשה כיף. הדגש על חתונה מאוד בולט כשחושבים על זה שכל יתר השירים עוסקים בכל מיני נושאים מעולם הילדות. החתונה נדחפת בינהם כמין חלק אינטגרלי מעולמו של הילד. האם בהכרח כל ילד וילדה יתחתנו כשיהיו גדולים? האם אין דרור שיתחתן עם דרור? האם אין דרוד ודרורה שיתגרשו? דרורה רווקה?? למה יש לנו את הצורך הכפיתי הזה לשנן לילדים את המנטרה של עניין החתונה? (וכמובן: "עד החתונה זה יעבור"!)

 

[אפרת_ח]

קיימת תוכנית לשיוויון בין המינים

בגן הילדים. אם הנושא מאוד חשוב לך, את צריכה לחפש את החומר המקצועי ולהראות לגננת שזה לא "שיגעון פרטי"

 

[חנה בית הלחמי]

כדאי לךשמור מראי מקום לדיוני העבר

בנושא, שעולה חדשות לבקרים כאן ובפורום פמיניזם. אני חושבת אגב שאין רע ב"שגעון פרטי". כשנתקלתי בסוגייה התברר לי שתכנית השוויון בין המינים היא אלקטיבית ולבתי ספר. הגננות יודעות היום שזה "לא עובר" אצל אמא של עומר וטורחות לכן לתת תמונה מאוזנת יותר של המציאות. אם הצלחתי, ולו במעט, בזכות השגעון הפרטי שלי - הרוויחו מזה כל ילדי הגן (ובני / בנות זוגם לכשיתבגרו).

 

[דסי אשר]

עוד על "חינוך" להתנהגות

"מיגדרית" אתמול בערב, הייתי ביביסיטר( לצערי "התרוששתי זמנית", וכדי להשלים הכנסה אני עושה לשמחת כל הצדדים הנוגעים בדבר ברחבי רמת גן וגבעתיים ביביסיטר...). שמרתי על ילדה מבית טוב, בת 4, ההולכת לגן עירוני במסגרת טרום חובה. הילדה החזיקה בובה בשם "טוקה",( שקיבלה במסגרת צ´ופר לשבת) מהגננת. יש תור לקבלת הבובה. אבל..... התור הוא רק בין הבנות. הבנים מקבלים מכונית. הגננת ל. לא מרשה לבנים לקבל את הבובה. להם רק מותר לקבל מכוניתץ לשאלה למה לבנים אסור לקבל את הבובה, התשובה היא "כי ככה הגננת אמרה". לשאלה האם את, אם היית גננת, גם את לא היית מרשה לילד שמבקש מאד את הבובה, לקבל אותה - התשובה הייתה נחרצת, = לא, כי ככה הגננת אמרה. " אפילו אם זה ד. ילד שאת מאד אוהבת מהגן? כן, תשובה מיידית. סיפרתי לה שאני לתינוקות שלי נונת מה שהם רוצים לקחת(כשהם גדלים לפעוטות)= ספר, בובה, מכונית, צפרדע. והיא כמו מנטרה חזרה= אבל ל. הגננת לא נותנת לבנים את טוקהץ ישל הם מכונית ויש להם גם "באטמן" ( הבינה למה אני חותרת). נו, גן רגיל, סביר, מאזור יוקרתי בגבעתיים, בבית שנושא זה בכלל לא על סדר היום המשפחתי , למרות השכלת ההורים ומעמדם הסוציואקונומי. הסיכוי לשינוי עוד כל כך קטן, במציאות הישראלית ה"מבורכת" שלנו. אני הייתי די המומה. דסי

 

[טוב]

דסי, חזרת?

 

[דסי אשר]

לא, אני "גונבת" כמה

דקות אינטרנט, מיד עכשיו מפסיקה, התחתי בשעה 00.00. מצב זמני של "מחסור". יהיה בסדר. רק חיזרו לדיון שבו נכתב שאני עושה רווחים מהעמותה. הדיון היה בדיוק כשקרה "המשבר הכלכלי" ואיתו "דמעות". אז לקרוא שאני עושה עסקים מהעמותה- היה כבר מעל ומעבר. חזרתי לימי התיכון, אני עושה השלמת הכנסה בבייסיטר, וכך הרשיתי לעצמי להכנס גם "לביקור בפורום" ולא רק למייל, שנשאר מחובר לאינטרנט לצורכי העמותה( ולכל הרוצים לדעת= רק על חשבוני כתורמת יחידה של העמותה.....). דסי

 

[טוב]

דסי, אני מצטערת

ואני בכלל לא שמעתי שהיה דיון על מניעים כלכליים לעמותתך הברוכה. (אם הייתי שומעת כבר היה לי מה להגיד). חבל, ממש חבל.

 

[רותי ע]

זה מעבר לשיר/ספר בודד

שמתי לב שבכל ספרי הילדים האמא כמעט תמיד מצויירת עם שימלה ונעלי עקב. הילד שלי כמעט אף פעם לא ראה את אמא בשימלה או נעלי עקב. וגם לא את האמהות האחרות. ואני מדברת גם על ספרים חדשים ולא רק הקלאסיקה הישנה. לגבי ראש המשפחה-למה בכלל צריך להיות "ראש" וזה לא משנה אם הוא גבר ואישה? בד"כ ברוב המשפחות היום אין "ראש".. ואצלנו בארוחת ליל שבת הילד יושב בראש השולחן (כי זה נוח-בין אמא לאבא). ואכן תמיד ברור אצלנו מי הבוס

ומעניין מה קורה אצלנו בגן בנושא חלוקת התפקידים במשפחה. עד עכשיו לא חשבתי לבדוק..

 

[vered4]

פוסק אחרון

ב"דגם" המשפחתי המוקדם יותר, לראש המשפחה היתה המילה האחרונה, וזה מה שהילדים ראו...חכה, חכה , שאבא יחזור...

היום הילדים רואים דברים אחרים, אז למושג "ראש המשפחה" בטח יש אצלם משמעות אחרת, לא כמו אצלינו.

 

[Iris & Ron]

יש לי עוד דוגמא מגוכחת ומעצבנת../images/Emo123.gif

דבורה עומר בספר "מגדל של קוביות בניתי" התעלתה על עצמה ועל פרופסור עמירם רביב שייעץ לה....הסכיתו לסיפור "רון נוסע באוטו", או דלגו ישר לסוף הסיפור: "...רון יושב במכונית מאחור, הוא מביט איך אמא נוהגת, מביט ואומר: "אמא, צריך להזהר! אמא, אור אדום ברמזור........הנה אוטו בא אל תסעי מהר. צריך להזהר! כך עוזר רון לאמא, אומר לה איך לנהוג. בדיוק כמו אבא"

 

[נעה גל]

חבל על הזמן. דוגמא מדהימה ומדאיגה

 

[רותי ע]

ואח"כ מתפלאים למה כולם

אומרים שנשים לא יודעות לנהוג

 

[לאה_מ]

טוב, נגעתן פה בנקודה רגישה... ../images/Emo5.gif

והדיון שהיה לאחרונה בפורום הורים (שאמנם התחיל משאלה לגבי ניטרול כריות אוויר ברכב, אך התפתח לחילופי מהלומות מילוליות בין משתתפי פורום רכב לבין משתתפי פורום להיות הורים לגבי תפקודן של אמהות כנהגות על הכביש) רק מדגים עד כמה הגישה הזו מושרשת בחברה שלנו. ויש לי אנקדוטה מצחיקה (ולא מצחיקה) לספר כאן: יום אחד הסעתי את עומר לחוג ג´ודו, וכאשר הגענו לחוג והחניתי את האוטו, היה על הכביש בקבוק פלסטיק ריק שהרעיש כאשר האוטו עלה עליו. התגובה המיידית של עומר: "אמא, את מי דרסת?". Talk about back seat drivers.