האם נד אשם או לא ?

[סלטה ובורג]

מעניין [אבל מעניין עם ספויילר]

עולה לי לראש תיאוריה מעניינת. הרי רוברט ונד הפילו את השלטון של טראגאיין במרד - מעשה חסר נאמנות שבגדול לא נראה כמו מהלך טבעי של נד. האם יכול להיות לדעתך מצב שבסתר ליבו נד חשב שזה בעצם צודק שהמלכות תחזור לטראגאיינים? אולי הוא הבין אותם והזדהה איתם. מה דעתך? אני חייב להגיד בכנות שלא לגמרי הבנתי למה אתה מתכוון בפסקה השנייה שלך. יכול להיות שאני לא זוכר טוב את הסיטואציה הזאת (בסדרה ראיתי בינתיים רק עד הפרק החמישי - אולי אחרי שאני אשלים את 2 הפרקים אני אזכור יותר טוב). תודה על הסיפור של שאול. זה מתחבר לי עם כל ה"הקם להורגך השכם להורגו". בסך הכל אני חושב שההבדל בין הגישה שלך לשל נד הוא שנד בעיני האמין בכל ליבו שיש טוב והוגנות בסרסיי/ברוברט/באצבעון ובכל אחד שם, למעשה. האמין בכל ליבו שאפשר לפתור הכל בדרכי שלום, ומבחינתו מהלכים מלוכלכים הם המוצא האחרון. בסוף אצבעון כמובן שובר אותו ומשכנע אותו לעשות איתו הסכם כדי לקחת בכוח את המלוכה מסרסיי עם תמיכת משמר העיר, מה שנגרם בסוף במזימה על חשבון נד, כלומר, כשנד כן נשבר ומנסה לשחק את משחקי הכס מבלי לדעת את החוקים שלהם - מיד עושים לו שח מט.

 

[אביר הקרנפים]

מה שניסיתי לומר בפסקה השניה. ספוילר.

אתה הצגת מקרה לא כל כך מקביל על ילדים ממשפחות מצוקה שגדלים לפשע, אז אם יהרגו אותם בינקותם, אולי ימנעו רציחה סדרתית שיבצעו בבגרותם. ואין הנידון דומה לראיה. אם תקרא שוב את הפסקה ההיא, הסברתי שם איך בגלל שנד ריחם על הילדים האלו, בדיוק כמו ששאול ריחם על ילדי אגג, כל הממלכה אכלה אותה, ובראש ובראשונה הוא וידיד נעוריו רוברט. בקשר לתיאוריה שלך. אני לא חושב שהיא נכונה. אתה מגדיר את המרד של רוברט ונד כמעשה חסר נאמנות. זו הלשון בה נקטת. אני מזכיר בפעם המי יודע כמה, אאריז תבע את ראשיהם. אם לא היו מורדים, היו מתים. לשיטתך, נאמנות היא להגיש את צווארך לשחיטה בהוראתו של מטורף למרות שאין בך שום אשמה? סתם כדי לפרנס את הפראנויות שלו ? לכן, כמו שאני אומר תמיד, לא הייתה להם ברירה. הם היו חייבים למרוד, והיו חייבים להדיח את הטארגאריינים. עוד משהו. בישיבת המועצה בה רב נד עם רוברט על פרשת דאינריז וההתנקשות בה, אומר נד לרוברט שהם שמו קץ לשלטון טארגאריין כדי להפסיק הרג ילדים וחפים מפשע שהיה נהוג בידי הטארגאריינים המטורפים. עוד נקודה. כאשר רוברט מת, נד חשב באופן אוטומאטי שהיורש החוקי הוא סטאניס. לא וויסרייז ולא דאינריז. יכול להיות מצב שבו בית מארטל נאמן יותר או רוצה יותר לחזות בשובם של הטארגאריינים גם בגלל נקמה וגם בגלל שהם כבר משפחה. בית דארי גם הוא מעריץ את הטארגאריינים, השד יודע למה. אבל הם תמיד היו בית קטן. לעומת זאת הסטארקים, בית ארין, בית לאניסטר, כל אלו היו מלכים בעבר. בא כובש זר מבחוץ והכריח אותם לכרוע ברך בכוח הזרוע. אם הם לא מרגישים מחוייבים יותר מדי לכס הברזל, אני לא מאשים אותם. הקטע עם שאול זה לא רק הבא להורגך השכם להורגו. זה יותר מזה. אתה יכול לומר שתרחם עליו, ואם יהרוג אותך, יהרוג. אבל פה זה מעבר לזה. זה אומר שאם לא תהרוג אותו, יש גם אחרים שינזקו מהרחמים שלך. ככה שבעצם כאשר אתה מרחם על האכזר, הרוצח, אתה לא בעל רחמים וכבוד, אתה מתאכזר לאנשים שלא עשו כלום, שאתה אמור למנוע מהם גורל אכזר. אני בטוח שנד האמין בכל ליבו בטוב ובהגינות שיש ברוברט, למרות כל השינויים שחלו בו. אני לא חושב שהוא בטח בהגינות ובטוב אצל אצבעון. הוא סמך על הקרבה שהייתה פעם בינו לבין קייטלין. בלי להבין שדווקא הקרבה הזו הייתה לו לרועץ. נד לא האמין בטוב ובהגינות אצל סרסיי כלל וכלל. אבל הוא לא חשב שהיא תצליח ככה להרוג את רוברט. משום מה בעיניו רוברט היה כבן אלים בלתי מנוצח. בבורותו בעניין משחקי הכס, הוא לא ידע כמה עמוק רוברט מסובך, וכמה קל יהיה להם לחסל אותו. הבעיה היא לא שהוא האמין בטוב שלהם, אלא שהוא לא הכיר את המשחק. ולגבי מה שכתבת בסוף, כשנד כן נשבר ומנסה לשחק את משחקי הכס, עושים לו שחמט. למה? כי אתה לא יכול אחרי משחק שלם שבו הפסדת את כל הכלים, לנסות לשחק באמצעות שני רגלים ומלך. במצב כזה, כמובן שיעשו לך שחמט. אם נד היה משחק קודם לכן, בשלב בו רנלי הציע לו, הוא היה מצליח. אבל הוא ריחם על האכזרים הקטנים ועל המרשעת הגדולה... אונה לו.

 

[סלטה ובורג]

בגדול אני מסכים עם כל שאמרת (אין ספויילר)

אגב הרחמים של נד כלפי רשעים, יש דבר ששווה להגיד לזכותו. בשלב שהוא מבין שגרגור קלגאן הוא פשוט מפלצת, הוא מצווה להביא אותו ולהרוג אותו - כי פה ברור לו שהרג של אותו פושע ימנע סבל של חפים מפשע. אז הוא כן מסוגל כשהוא רוצה. כנראה שעם סרסיי/דאני הנבזות שלהן או הסכנה שלהן לא ברורה לו. אם, לצורך העניין, היה ברור לו שהן עד כדי כך אכזריות/מסוכנות - הוא לא היה חושב פעמיים ושולח להרוג אותן - כמו במקרה של גרגור קלגאן. בעיני במקרה של סרסיי הוא לא מתאר לעצמו עד כמה הכל רקוב ומסוכן מתחת לפני השטח, ובמקרה של דאני הוא ממש לא רואה איום. בעייתי לשפוט מישהו על פשעים שהוא עתיד לעשות, אולי.