"זה לא תירוץ"
ודאי שזו כפיה. זה ש - 72 אחוזים תומכים בסגירת מקומות הבילוי, זה לא ענייני. יקירי, בוא ואציג לך שלוש סיטואציות, כדי שתבין. 1. אני יכול להיכנס בשבת קודש לרחוב שכל כולו תושבים חרדים, לצפצף עם המכונית, לשים פול ווליום, ולחגוג שם בדיוק, לעשות רעש וכו´. במקום זה יכולתי לעבור דרך רחוב חלופי בעלות מינימלית של דלק, ולהפגין התחשבות. 2. יש לי את היכולת להחליט הערב לשבת בביתי ולצום ולענות את נשמתי למען אמונותיי, או שיש לי את היכולת לצאת ולבלות הערב כרגיל, כיוון שלטעמי מדובר ביום רגיל לכל דבר. 3. סגרו את המים בברזים ביום כיפור, כיוון שצריך לצום, ו - 80 אחוזים מהאוכלוסייה צמים. אז אם לצום, אז כולם צמים, וחס וחלילה שלא אחרוג. אם אני בכל זאת רוצה מים, ישנם מוקדי חירום עירוניים שמספקים לי מים, במידה והראיתי צורך רפואי מתאים. עכשיו, בוא נראה את ההבדל. במקרה הראשון, אני פוגע באוכלוסיה שרגישה למה שאני עושה. אני הולך ובאופן מכוון פוגע באותה אוכלוסייה. נניח לצורך הדיון שרוב העם רוצה שלא אוכל לעשות את זה. האם יהיה זה מוצדק לסגור את הרחוב? כן. כי לי יש אופציה חלופית (לעבור מסביב), ולאותה אוכלוסיה זה מפריע. במקרה השלישי, גם אם 80 אחוז מהעם לא צריכים את המים, ה - 20 אחוז שנותרו יסבלו קשות, בשל אותו "רצון הרוב" המפורסם שלך. בשל הדמוקרטיה המהוללת. במקרה השני, לעומת זאת, אם אני דתי, אני יכול לשבת בבית ולצום. אם אני חילוני, אני יכול לצאת לבלות להנאתי. אבל מה שקורה בישראל זה שהדתיים לא מספיק להם שהם צמים. הם חייבים לראות אותי סובל. אז יקירי, שוב - דמוקרטיה לא יכולה להצדיק כל החלטה מטומטמת ב"רצון הרוב". יש מיעוט. אחד העקרונות החשובים בדמוקרטיה הוא לא לפגוע באותו מיעוט.