האם כל מי שיוצר ...

[אופק דגנית]

להעיף תחוויה קבינימט..

הממ.. גברים זה נחשב?

 

[הנודניקית עם הקוקו]

רק אם...

הם שתויים

 

[ב ו ע ו ת]

לא

אבל אני חושבת שניתן להבחין בזה בקלות. יש שיוצרים בסיטונאות, יצירה כמו בנחלת בנימין. זה יפה, זה חמודי, אבל זה לא בא מהמקום של יצר. יצירה ויצר בעיניי מגיעים מאותו מקום בדיוק - ממקומות של תהומות, כאב, חושניות וחוסר איזון. פעם בשיחה עם אומן אצלו ציירתי הוא אמר לי שאני צריכה לחפש את המקום שהכי כואב לי בו "יצירה באה מחוסר איזון. מהמקום שבו יש סימן שאלה וריק שעולה על גדותיו..." לפחות במקרה שלי הוא צדק.

 

[Ima Adama]

לא מדויק מה שהאמן ההוא אמר לך

ושלא תשלי את עצמך, גם אני לא אגיד לך דברים יותר מדויקים ומי שיתימר לדייק רוב הסיכויים שיטעה . אבל אין ספק במי שקיים אותו הדחף ליצור מתוך כורח ולא מתוך רצון להתפרנס או סתם ליצור "דברים יפים" שלכולם כמובן יש לגיטימציה וכבוד... הריק הוא הדחף המניע את כולנו לעשות את כל הפעולות שמעסיקות אותנו יש כאלה שיגלו אחריות לחינוך שקיבלו - ילמדו מקצוע ויעבדו כמו חמורים או נמלים וכשיגיעו לרווחה כלכלית, יתחילו לחפש איך למלא את הריק החדש (כי הרי הם כבר יכולים לסמן את רשימת המכולת של ההורים) ובזמן שנותר יחנכו את האחרים, יבקרו, יריבו, יתעמלו, יאכלו וכו'... מעט מאוד אנשים מסוגלים פשוט לא לעשות כלום - אלה הם האנשים החכמים והחזקים ביותר וזה במקרה והם הצליחו לשמור על שפיותם. אלה שעוסקים ביצירה לשם היצירה כניראה שלא ממש היתה להם ברירה אחרת, קרי, הדחף ליצור כדי ליצור (לא למטרות רווח) הם אותם אמנים בעלי הנשמה היתרה וניתן להבחין במידת האותנטיות שלהם.לא במקרה הרבה אמנים כמעט בכל התקופות "נעזרו" בסמים או כל אלחשו אחר - כי במצב מפוקח מאוד קשה ליצור באופן אותנטי לחלוטין אבל אפשר ברגעים של חסד תוך כדי עבודה קשה, לכן לא כל יצירה של אמן מופת היא יצירת מופת.

 

[ב ו ע ו ת]

לא מדוייק לך, אולי...

לא חשבתי שאת היא זו שתחשוף בפני את האמת העירומה. האמת שלו נתגלתה כמו האמת שלי, נראה שהוא ואני יוצרים מאותם מקומות של חוסר איזון. הדחף ליצור נולד אצלי מתוך כאב. בימים שאני לא כואבת קשה לי מאד לכתוב או לצייר, לכן, שלא כמו אנשים אחרים, אני לא באמת יכולה להתפרנס מהיצירה שלי. נעמה

 

[Ima Adama]

אני בעד

לא לאמץ לעצמך אמירות כמו "נראה שהוא ואני יוצרים מאותם מקומות של חוסר איזון." אמירה כזו מקבעת לך מחשבה ואולי גם את ההשראה. אין לי ספק שאת מחפשת את הדרך שלך כמו כל יוצר ואת יודעת הכי טוב ובכל זאת ביצירה רצוי לא לסגור דלתות.

 

[קצין וגנטלמן היחיד]

כן, אבל זה משתנה.

חווים עוד לפני היצירה, כשזה עדיין רק רעיון... חווים תוך כדי, וגם זה משתנה..עליות וירידות.. ויש את החוויה של אחרי.. כל רגע והחוויה שלו.. חוויה שתלויה שבכל כך הרבה משתנים. החוויה ולא חשוב מה היא ומה עוצמתה.. היא המנוע של היוצר. ~ דעתי ~

 

[ב ה י ר]

רק אם זה מהבטן ולא מהראש

בכל יצירה חייבת להיות "חותמת" אישית של היוצר אחרת זו לא יצירה בעיניי.

 

[מיכלכןאניגרושה]

בטח-אחרת למה הוא היה יוצר?

הרי ממה נהנים?

 

[t o t a l]

אני לא מסוגל להקיא,

אם אין לי בחילה. הלוואי ויכולתי.

 

[הקוראת בתותים]

יצירה

זה משהו שפורץ, זה לא מתוך מחשבה שעכשיו צריך ליצור זה מדגדג בידיים, זה זורם בורידים, זה נובע מתוכך מתוך צורך ולא מתוך חובה. אם זה לא בא זה פשוט לא עולה במחשבה.

 

[t o t a l]

חושב שדווקא המקצוענים, יודעים לזייף

כלומר להכניס את עצמם למצב של פוריות, גם אם הם אישית, באותה נקודת זמן, לא מרגישים.

 

[הקוראת בתותים]

המקצוענים חיים את היצירה

לדעתי זה משהו שתמיד זורם להם בדם, וגם להם יש מחסומי כתיבה או תקופות יבשות. יצירה טובה בעיניים שלי חייבת לפרוץ כמו הר געש היא לא תצא טוב אם היא לא תהיה לר רגשית. מאמינה שיש עניין של מיומנות, בניגוד לחובבנים, יש להם מיומנות של מה שהם עושים, אבל עדיין חומוס עושים באהבה או...

 

[Ima Adama]

לא מדויק

נכון שיש "מזייפים" שלא במודע לרוב, ומי שאמן בנישמתו יקלוט מיד שהיצירה לא אותנטית כי יצירה מהבטן מרגישים מהבטן ולא בשום הגדרה מילולית וגם לא מחשבתית. על זה אמר ויקטור הוגו "הבטן יותר חכמה מכפי שהשכל יכול לתפוס"

 

[ב ו ע ו ת]

גרפירקאי של מילים

דן אלמגור, פזמונאי פורה ומתרגם מופלא, אמר לי פעם בשיחה שהוא גרפיקאי של מילים. יש לו משמעמת כתיבה והוא פשוט יושב לכתוב. הוא לא ממתין למוזות שינשבו או לבחילות והקאות. יש לו סדר יום וככל הנראה גם מוח פורה במיוחד. לימים השתדלתי לסגל לעצמי חלק מההרגלים הטובים הללו. הצלחתי כשמדובר היה בכתיבה "מערכונית", לא הצלחתי כשהיה מדובר בי.

 

[Ima Adama]

דן אלמגור צודק

בדיוק מהסיבה שכתבתי לך למעלה "לא לסגור דלתות", קרי, לא לאמץ איך בדיוק מתאים ומתי מתאים ליצור, אלא כמו שאמר פיקסו גם שפשוט צריך לעבוד כמו חמור אני עצמי מתמודדת עם הרבה ימים שאני לא יכולה פשוט לעשות כלום .

 

[קצין וגנטלמן היחיד]

זה מתאים רק לבודדים..

רק לכאלה שהראש שלהם שופע רעיונות בדיוק כמו מיים שנובעים ממעין.. לא חשוב מתי תגיע..תוכל לשאוב מיים. שאר האנשים, "הרגילים" זקוקים לטריגר.. אם זה עצב, שמחה, כאב, או כל דבר אחר. פיקסו ..ממש "דוגמה טובה.." מתאר לעצמי שגם כשהיה עושה פיפי זה היה בדרך יצירתית..

 

[Ima Adama]

לא מתה עליו, הוא לא הנושא

דרכו לעבוד כמו חמור היא זו שאיפשרה לו להוציא תחת ידיו כמה יצירות מופת... אבל עד שהוא יצר את יצירות המופת הוא יצר לרוב רק סקיצות שהן למעשה המחשבה שבדרך ליצירה האמיתית, קרי, חשב בחומר ולא בראש - זה כמו להמר - בסוף גם מנצחים וגם מפסידים בשונה מהקזינו אצלו הכל נישאר ביד גם וגם

 

[יערית]

חווית היצירה הריגעית

ויש חווית יצירה עתידית,כמו רבים שיצרו והלכו אל מותם בטרם עת,נהנו מיצירתם באותם רגעים,אבל לא זכו לקטוף את פירות היצירה בעתיד. חווית היצירה מתחילה עוד מעצם הרעיון

 

[Ima Adama]

צודקת