אענה לך בסיפור.
זה לקוח מתוך ספר נהדר שאני קורא עכשיו.
שני אנשים יצאו כדי לכבוש את הקוטב הדרומי.
לאחד קראו רואלד אמונדסן (הנורבגי) , והשני הוא רוברט פלקון סקט (הבריטי).
אמונדסן התכונן היטב למסע , וגם לכל דבר בלתי צפוי שיכול לקרות במסע.
הוא חי שנים בקרב האסקימוסים , כדי ללמוד את השיטות שלהם להתמודד עם קור.
הוא הביא איתו כלבים כדי לסחוב את הציוד (וגם תכנן לאכול את חלקם אם יהיה צורך).
נשא איתו כמות אספקה רבה , פיזר אותה בכמה מחנות והציב עשרות דיגלונים שחורים באיזור האספקה כדי לסמן את הנתיב - למקרה שיטעה.
לעומתו סקוט , הביא איתו מזחלות ממונעות (שהמנועים שלהם התפרקו כבר בימים הראשונים בשל הקור העז).
במקום להשתמש בכלבים , הביא סוסי פוני , שאינם מסוגלים להסתדר בקור הקיצוני של איזור הקוטב.
לא הביא איתו מזון רזרזבי רב , שם רק נקודת אספקה אחת.
לא הותיר סימנים למקרה שיסטה מהנתיב.
(ויש עוד הבדלים , אני רק לא רוצה להלאות את הקורא בפרטים).
ומה היה הסוף ?
סקוט ואנשי ציוותו נאלצו לסחוב את המזחלות בעצמם , לאחר שסוסי הפוני שלהם והמזחלות הממונעות יצאו מכלל פעולה.
ב15 בדצמבר 1911 , הגיע אמונדסן אל הקוטב הדרומי , הותיר שם את הדגל הנורבגי.
רק לאחר 33 ימים , הגיעו סקוט ואנשי ציוותו התשושים , וראו שם את דגל נורבגיה .....
אמונדסן וציוותו חזרו לבסיס הבית שלהם במצב טוב ב25 בינואר.
לעומת זאת , את גופותיהם של סקוט ועוד שניים מאנשי ציוותו , מצאה חבורת סיור בריטית במרחק עשרה מייל בלבד ממטמון האספקה שלו ..... הם מצאו אותם לאחר כ8 חודשים.
זה ההבדל בין אדם כמו אמונדסן שמביא בחשבון שהוא טועה , אדם שמתכונן כראוי , שמכין את עצמו לתרחישים קיצוניים , לבין אדם ש"איננו טועה"......
(אגב , במחברתו מאשים סקוט את ה"מזל הרע" על כל צעד ושעל).
ולעניננו :
אני אדם פשוט , ולעומתך אינני מתפלסף יותר מידי.
יש מציאות.
ובמציאות יש טעויות - דברים שתכננו שיהיו כך , ויצא שהם אחרת.
ככל שאדם מודע לכך יותר , הוא יטעה פחות , וגם אם יטעה יוכל לתקן.
אני בטוח שמבחינת סקוט , לראות את הדגל הנורבגי בקוטב לפניו לא היה "רגע מושלם" , וגם למות בקור זה לא היה "מושלם" עבורו.
מה שהוביל לזה לא היה "מזל רע" , אלא טעויות
טעויות שהיו יכולות להימנע בתכנון נכון ובהתייעצות.
ואמונדסן , דווקא בגלל שידע שהוא לא מושלם , ותכנוניו לא מושלמים , עשה הכל כדי "להבטיח" את עצמו גם אם יטעה.
ממליץ גם לך , לצאת מאשליית ה"רגעים המושלמים כפי שהם" , ומכך ש"אתה מושלם כמו שאתה" , ולהכיר בכך שאתה אדם קטן - וטועה.
(אגב , אני בטוח שהורים ששכחו את ילדיהם ברכב , או אנשים שעשו תאונות תוך כדי משחק בפלאפון וכדומה , גם לא חושבים בדיעבד שאלו היו "רגעים מושלמים").
אם יש דרך להגיע לשלמות , אז היא רק דרך ההכרה בחוסר שלמותך.