בעוונתי
התמזל מזלי לקרוא (כבר כאשר התחלתי להתעניין בבודהיזם) מעט על בודהיזם ממקורות ששואבים את תפיסתם מהסוטרות, וקשורים למסורות קיימות, ככה שברור שנתקלתי בחלוקה של מוסר ריכוז וחוכמה..
מאז, אישית תמיד הפליא אותי איך אנשים יכולים לדבר על בודהיזם כשהמקור שלהם אליו הוא אושו או אי סמכות אחרת, במקום פשוט לקרוא אודותיו ממקורות אמינים.
האמת שלא מפליא אותי מה שאתה אומר על אותם "זניסטים" שחקרו "מי אני?" ונשארו "חארות". אני מאמין שאפשר אפילו להיות די מתקדם במובנים מסוימים, אבל עדיין להשאר "חרא" (אני לא יודע אם תסכים איתי בנקודה הזאת), אבל זה עדיין לא עשיית דהרמה במאה אחוז.
ועכשיו עלה לי לראש השאלה, למה זה לא? והתשובה האינסטינקטיבית שלי היא כי אותם אנשים עדיין מפלים בין רצוי לבלתי רצוי
התמזל מזלי לקרוא (כבר כאשר התחלתי להתעניין בבודהיזם) מעט על בודהיזם ממקורות ששואבים את תפיסתם מהסוטרות, וקשורים למסורות קיימות, ככה שברור שנתקלתי בחלוקה של מוסר ריכוז וחוכמה..
מאז, אישית תמיד הפליא אותי איך אנשים יכולים לדבר על בודהיזם כשהמקור שלהם אליו הוא אושו או אי סמכות אחרת, במקום פשוט לקרוא אודותיו ממקורות אמינים.
האמת שלא מפליא אותי מה שאתה אומר על אותם "זניסטים" שחקרו "מי אני?" ונשארו "חארות". אני מאמין שאפשר אפילו להיות די מתקדם במובנים מסוימים, אבל עדיין להשאר "חרא" (אני לא יודע אם תסכים איתי בנקודה הזאת), אבל זה עדיין לא עשיית דהרמה במאה אחוז.
ועכשיו עלה לי לראש השאלה, למה זה לא? והתשובה האינסטינקטיבית שלי היא כי אותם אנשים עדיין מפלים בין רצוי לבלתי רצוי