בהחלט.
העולם מתפתח אני שם לב, השמחה שאני הכרתי אוטיסטים, מה שלא ידעתי
בכלל. תמיד אמרתי לאמי מזה אוטיזם היא אמרה לי " אדם שנמצא בתוך ביתו
ואין איש נכנס" ואז התחלתי להרגיש שזה נכון, והרגשתי שזה מאוד בולט אצלה.
אבל הרגשתי שהיא המשיכה " אבל מרגיש הכל אבל בתוכו מכונס" והבנתי שהיא
אישה חכמה מאוד. והיא בעצם ענתה לי על השאלה. ואני הבנתי שיש בי את זה.
שאני גילתי שאני אוטיסט שהייתי בן 17 אני רעדתי מפחד אמרתי לאבי " אני מפגר"?
והוא ענה" לא אתה בתפקוד גבוהה" שגילתי התפרצתי, ואמרתי שהרופא שלי טיפשה
ואני לא יכול להיות אוטיסט כי אני כן רוצה להיות בחברה אני כן רוצה אני לא מפגר.
זה מה שאני ידעתי. ואז אני באתי לפורום הזה, את זוכרת? שהייתי בן 18 אחרי שהעיפו
אותי משחף, ספרתי שאני רוצה ללמוד רפואה, זה היה אז, וקבלתם אותי, וראיתי את
ארנה, ואותך, ואת גור, וההתחלתי לעקוב, והבנתי שאני לא משוגע, והתחלתי לאוהב
אוטיסטים. ולהגן עליהם גם לפני עשיתי ככה, אבל מתוך רחמים וספרתי גם פה על
הקשר שלי עם אוטיסטים לא ורבאלים גאונים, והתרגשתי להיות איתן/איתם יותר
מחברה שבזו לי, וצחקו עלי כי אני לא דיברתי. אז הבנתי, שאני אוהב להיות איתכם.
כי אתם כמוני, ואז התחלתי לכתוב פה, והיה כיף והכל, והגיבו לי אבל ששוב התחלתי
להגזים, הפסיקו להגיב לי. וזה מאוד מאוד כאב, הרגשתי שעולם שוב נסגר עלי, אני
מרגיש את זה וזה הדבר הכי שורף בעולם. והבנה שזה באשמתי גורמת לי לסבל בל ישעור.
אבל אני מתגבר על זה, והסבירה לי מי שהיא שאני מגזים, וכן אני דרמה קווין, אבל אני
מרגיש שיש לי משפחה מה שאמרתי מהתחלה, אולי אני טועה אבל כך אני מרגיש
והתרגשתי, וצחקת,י ושמחתי איתכם. אבל אני מרגיש שאין לי כבר איך לעזור,
שאני כבר פג תקופי. אז אני כבר אחשוב על מה לעשות, אבל אני רוצה להודות לכם.
