לפי תיאורי/סיפורי המקרא לא היינו מאוחדים גם לפני כן. משום מה המילה אחדות נתפסת כחזות הכל, כמשהו חשוב מאוד לנסות להשיג, אבל אנו שוכחים שבהיסטוריה ספק אם היינו מאוחדים ולו יום אחד

. אולי בתקופות הסמוכות לאחר אירועים קשים כמו שמיני עצרת התשפ"ד ל"ע. אבל ככלל עם ישראל לא מאוחד במיוחד. עובדה זו לא הפריעה לנו מעולם לנצח במלחמות אליהן נדרשנו לצאת, או להקים ולקיים מדינה יהודית לתפארת. כך שהסברה שאי-אפשר בלי אחדות פשוט לא נכונה עובדתית וגם אם נכון ונחמד לשאוף לאחדות כזאת, לא צריך להתחרפן על זה או להתעצב אם אנחנו לא מצליחים להגיע לשם.
בכלל, יתכן שדווקא חשוב לנו שלא תהיה אחדות מלאה. נזכיר שהכהן הגדול לבש על חזהו את החושן שהיה מורכב מ12 אבנים, לסמל את 12 שבטי ישראל. לכאורה, אם האחדות הייתה כל כך חשובה ומהותית, היה נכון יותר שילבש אבן אחת, לסמל את עם ישראל האחד, היחיד והמיוחד. אבל לא, דווקא חלוקה לכל שבטי ישראל היה שם, במקום הכי החשוב לעם ישראל (בית המקדש וקודש הקודשים) ועל האדם החשוב ביותר ביהדות (הכהן הגדול). ללמדך שעם ישראל אמנם עם אחד יחיד ומיוחד, אבל הוא מורכב מ12 שבטים ויש צורך בכל שבט ושבט כדי להרכיב את העם בכללותו. בתרגום חופשי לימינו, לא רק המגזר החרדי הוא היהדות, לא רק המגזר החילוני, לא אף מגזר ולא אף קהילה. כולם ביחד, ללא יוצא מן הכלל, זה עם ישראל.