אנסה להוסיף על מה שכבר נאמר
הפרק הראשו של השיר מתאפיין בעליה מאוד חזקה שנגמרת בנחלי האדם. אני תפסתי את זה כהתקשרות מסוימת מהאימרות הפילוסופיות המוכרות ביותר מהעולם העתיק, שאין אותו אדם נכנס לאותו נהר פעמיים. כלומר, רעיון השינוי והתחחדשות התמידית. אחר-כך, המעבר אל נוף אורבני גם מבוטא התחדשות הזו אבל כבר יש בזה תחושה צינית. אני חושב שהתחושה הצינית מצויה בסימוני הדימויים. בפרק הראשון יש התרחשות אמיתית שקורית, של קביעה מתוך הטבע, של מה שקורה באמת כאן ועכשיו, ולעומת זאת בפרק השני יש שימוש חוזר ב"כמו", כאילו יש איזה ניסיון לא אותנטי של הידמות, וזה נתפס לי כבר מהקריאה הראשונה באופ מוזר שאחר כך בקריאה נוספת פורש לאיזה זלזול כלשהו.
המילה תבוסה היא מילה קשה, אני לא יודע אם היא מוצדקת על ידי הטקסט. אני גם לא מסכים עם האמירה הכללית של שאני תופס מהשיר - אני חושב שהאדם הוא חלק מהטבע בערך כמו שכל דבר אחר הוא חלק מהטבע ואני חושב שאפשר להנות מחולדות ועורבים, אנטנות וטיח, כפי שנהנים מעץ חרוב באיזה מקום בלתי מיושב כל-כך. לכל הפחות, אפשר לשקוע באותן מחשבות., לשאול את אותן שאלות, ולהגיע לתשובות שנראות על פניו רק אנושיות.