לגבי בתי הספר
אבא שלי גר באיזור שנחשב מצויין, אני בספק גדול אם בתי הספר שם לא נחשבים מצויינים. אני בספק עוד יותר גדול אם הישראלים שמגיעים מבחוץ לגור דווקא שם באמת בודקים את החינוך הציבורי או שהם ניזונים מהחשש שהילדים שלהם יהיו אמריקאים ויתנתקו מעיברית וישראל.
 
 
אני יודעת שלסבתא שלי יש נכדים דוברי אנגלית שהקשר בינם לבין היהדות הוא פחות ממינימלי. במקרה שלה זה קריטי כי היא דוברת רק עיברית והם רק אנגלית, תארי לעצמך את עוגמת הנפש
אז אני מבינה את הרצון של המהגרים לשמור על חיבור למדינת המוצא, אני גם רואה חברות שלי, בנות של מהגרים בישראל, דוברות את שפת המקור של משפחתן ומתמצאות בכללי התרבות שלהם (בעיקר בנות של עולי שנות ה70 שהן דור ראשון פה).
 
 
אני חייבת להגיד במאמר מוסגר שאין לי מושג איך יודעים מה באמת איכות של בית ספר, ובטח איך יודעים שמגיעים כמהגר לארץ חדשה שלא מכירים את הכללים שלה ולא יודעים למה לצפות ומה נחשב טוב. אולי נוח יותר לחזור למה שמוכר יותר. אני התחרפנתי אפילו מללכת עם אבא שלי לבנק כדי לשקול שם תוכנית חיסכון, כל שיטת החסכונות שלהם שונה באופן מהותי מהשיטה הישראלית, אבל ממש שונה, ובזמן שחשבתי שאוכל לייעץ לאבא שלי מניסיוני, מצאתי את עצמי לומדת מערכת חדשה שונה לגמרי ממה שאני מכירה היטב. אז על אחת כמה וכמה להבין במערכת חינוך לעתיד הילדים שלנו.
 
מניסיון חיי והיכרות עם מערכות, מה שאת רואה, והרושם שעושים, אל תטעי לחשוב שמשקף מציאות. לא איכפת לי איזה דימוי יש לבתי ספר, זה לא מעיד על כלום, אני מכירה כאלו סיפורים פנימיים מזעזעים על מקומות שנחשבים מעולים, שאני לא יכולה שלא להסיק שתדמית ציבורית טובה מעידה בעיקר על אנשי יחסי ציבור מעולים ולא על שום דבר אחר. נקודה. נכון שזה גם חשוב בפני עצמו, ובטח בארה"ב ששם בית הספר שבו למדת מהווה גורם. אבל מבחינת מה זה יתן לילד שלך, את ממש, ממש, ממש לא יכולה לדעת על פי התדמית שיש למוסד הלימוד, ממש ממש כלום. שום דבר. כלום.
אבא שלי גר באיזור שנחשב מצויין, אני בספק גדול אם בתי הספר שם לא נחשבים מצויינים. אני בספק עוד יותר גדול אם הישראלים שמגיעים מבחוץ לגור דווקא שם באמת בודקים את החינוך הציבורי או שהם ניזונים מהחשש שהילדים שלהם יהיו אמריקאים ויתנתקו מעיברית וישראל.
 
 
אני יודעת שלסבתא שלי יש נכדים דוברי אנגלית שהקשר בינם לבין היהדות הוא פחות ממינימלי. במקרה שלה זה קריטי כי היא דוברת רק עיברית והם רק אנגלית, תארי לעצמך את עוגמת הנפש
אז אני מבינה את הרצון של המהגרים לשמור על חיבור למדינת המוצא, אני גם רואה חברות שלי, בנות של מהגרים בישראל, דוברות את שפת המקור של משפחתן ומתמצאות בכללי התרבות שלהם (בעיקר בנות של עולי שנות ה70 שהן דור ראשון פה). 
 
אני חייבת להגיד במאמר מוסגר שאין לי מושג איך יודעים מה באמת איכות של בית ספר, ובטח איך יודעים שמגיעים כמהגר לארץ חדשה שלא מכירים את הכללים שלה ולא יודעים למה לצפות ומה נחשב טוב. אולי נוח יותר לחזור למה שמוכר יותר. אני התחרפנתי אפילו מללכת עם אבא שלי לבנק כדי לשקול שם תוכנית חיסכון, כל שיטת החסכונות שלהם שונה באופן מהותי מהשיטה הישראלית, אבל ממש שונה, ובזמן שחשבתי שאוכל לייעץ לאבא שלי מניסיוני, מצאתי את עצמי לומדת מערכת חדשה שונה לגמרי ממה שאני מכירה היטב. אז על אחת כמה וכמה להבין במערכת חינוך לעתיד הילדים שלנו.
 
מניסיון חיי והיכרות עם מערכות, מה שאת רואה, והרושם שעושים, אל תטעי לחשוב שמשקף מציאות. לא איכפת לי איזה דימוי יש לבתי ספר, זה לא מעיד על כלום, אני מכירה כאלו סיפורים פנימיים מזעזעים על מקומות שנחשבים מעולים, שאני לא יכולה שלא להסיק שתדמית ציבורית טובה מעידה בעיקר על אנשי יחסי ציבור מעולים ולא על שום דבר אחר. נקודה. נכון שזה גם חשוב בפני עצמו, ובטח בארה"ב ששם בית הספר שבו למדת מהווה גורם. אבל מבחינת מה זה יתן לילד שלך, את ממש, ממש, ממש לא יכולה לדעת על פי התדמית שיש למוסד הלימוד, ממש ממש כלום. שום דבר. כלום.
