דת ומסורת

דת ומסורת

בעיקבות תוכנית קצרה שהייתה נדמה לי בערוץ 10 עלתה לי תהיה..
ראיינו צעירים בת"א אם הם צמים ביום כיפור.. הרוב אמרו שלא ואלה שכן צמים מטעמי מסורת ולא דת..

עכשיו שחייתי בחו"ל רוב היהודים צמו והלכו לבית כנסת פעמיים בשנה (ראש השנה ויום כיפור).. זה היה עיניין חברתי וגם מסורת..
זה מעניין שדווקה בארץ לא צמים . יום כיפור זה חג ה
והרולרבליידס (אישית קצת מפריע לי) וילדים צורחים בקולי קולות..

מה היחס שלכם ליום הזה?

אני צמה (מטעמי הרגל וקצת מסורת) הולכת לבית הכנסת(הרגל מחו'ל) בעיקר תחילת הצום ונעילה(משתדלת) אבל מצד שני רואה TV.(מקווה שיהיה VOD של יס אחרת אראה במחשב
.. אנטומיה של גריי היר איי קאם) גולשת באינטרנט .. מקווה שהפעם אגלוש פחות אקרא יותר(יש לי ספר שמחכה שאסיים אותו סוף סוף) ויש לי מחברות תשבצים וכאלה ..
הורי.. אבא שלי צם (ספורט לטענתו) אמא שלי לא.. הבחור לא צם או שיחליט בדקה 90 ...

גמר חתימה טובה
 
אני לא צמה


ניסיתי כמה שנים לצום וזה כל פעם הלך בעיקר בגלל השתייה-קשה לי בלי השתייה, וגם הרגשתי שזה חסר טעם.
מודה שזה היה יותר למען ההזדהות עם אמא שלי שכן צמה (והיחידה שצמה).
כשעברתי לגור עם בן זוגי-הפסקתי לנסות בכלל כי זה פחות תפס אותי והיה לי מאוד נוח שזה רחוק מאמא שלי-עד כמה שזה נשמע נוראי.
&nbsp
עכשיו כשגרים בחו"ל בכלל הכל נמשך רגיל כשיש צום בארץ-הכל פתוח ואין אווירה של היום הקדוש כמו שיש בארץ. מודה שזה קצת יחסר לי כי היה משהו ביום הזה שלמרות שלא צמתי כן היה בו ייחוד מסויים.
 
שימי לב שרוב היהודים בחו'ל

צמים.. מעיניי והולכים לבית הכנסת לפחות 2X בשנה .. זה פחות עיניין דתי ויותר חברתי קהילתי..

גם מי שהדת רחוק ממנו מאוד משתדל לשמור על הנושא הקהילתי \ מסורתי בחו'ל
 
ממש לא הייתי אומרת שרוב היהודים

בחו״ל צמים והולכים לבית הכנסת. רוב היהודים שאני מכירה לא עושים את זה.
מה שכן, יש אנשים שצמים והולכים לבית כנסת שלדעתי לא היו עושים את זה אם הם היו גרים בארץ. אבל זה עניין נפרד.
 
מסכימה


כמו בארץ- גם בחו"ל יש כאלה שצמים ויש כאלה שלא.
יש כאלה שעושים זאת כדי להרגיש זיקה לארץ...
אולי בעתיד זה מה שיקרה לי, כרגע אני לא שם
 

1Shir

New member
אני

הפעם היחידה שצמתי והלכתי פעמיים לבית כנסת היתה בחו"ל, אבל לא כי זה היה בחו"ל, אלא כי גרתי שם עם מישהו שצם.
בהתייחסות גם לדברים של פרפרי שכתבה על אמא שלה, לא הבנתי למה כתבת שזה נשמע נוראי? זה מאוד טבעי, גם אני לא הייתי מרגישה בנוח לא לצום ליד מישהו שצם (בני הזוג שלי צמו ולא היינו יחד ביום כיפור), ומאידך אין לי בעיה לא לצום למרות שאנשים קרובים אליי צמים, כל עוד אנחנו לא נמצאים באותו חלל. תמיד יש את העניין של עד כמה לגיטימי לשתות ברחובות ביום כיפור... פעם בן דוד שלי ואני הלכנו ביום כיפור מהירקון עד חולון וכמובן גם חזור, ולמיטב זכרוני (זה היה כשהייתי בתיכון...) לקחתי איתי מים... מעניין איך הסתדרתי בלי ללכת לשירותים
 

דנה אז

New member
מסורת

כילדה באתי מבית חילוני, אני ואחי היינו היותר מסורתיים בבית. צמנו, שמרנו בפסח...
בשנים האחרונות הולכת ומתרחקת מהדת. עדיין מקפידה על מנהגים ומסורת בשביל הילדה.
בעלי שבא מבית מסורתי גם הוא הולך ומתרחק מהמסורת. ומאז שגם הוא לא צם כיפור, ויתרתי והפסקתי לצום.את יום כיפור מבלים בעיקר בבית עם הילדה, קוראת ספרים... ומעט במחשב.
 

sweetdreams

New member
אני כבר כמה שנים לא צמה

אצלי בבית חלק צמים, ובאופן כללי גם שומרים יותר על מסורת (בעיקר כשרות), וחלק לא.
אני כבר הרבה מאוד שנים אוכלת לא כשר, ובשנים האחרונות גם הפסקתי לשמור על כשרות לפסח ולצום ביום כיפור.
&nbsp
כשכן צמתי אז גם לא ראיתי טלוויזיה, כיביתי את המחשב ואת הטלפון, ולא הייתי מאלה שיוצאים לרכב על אופניים. אבל גם לא הלכתי לבית כנסת (אני אף פעם לא הולכת לבתי כנסת).
וכשהפסקתי עם זה, אז הפסקתי עם הכל. עכשיו יום כיפור הוא יום חופש כמעט ״רגיל״ עם בן הזוג, אבל עדיין שקט וביתי יותר, מתוקף הנסיבות. בערב אולי יוצאים קצת לטייל, ופוגשים חברים/משפחה שגרים בקרבתנו.
&nbsp
דווקא מבחינת היחס ליום (ולחגים באופן כללי), הוא לא זה שהשתנה. אני אוהבת את החגים ואת ההווי שלהם, בעיקר את הפן המשפחתי וגם פה ושם את המנהגים, אבל גם כשאני שומרת אותם אני לא רואה אותם כמחייבים, אלא כחלק מהאווירה שלפעמים נחמד להתחבר אליה. כך שאני עדיין אוהבת את יום כיפור, גם אם אני כבר פחות מתחברת לקונספט של לצום ולא מציינת אותו בעצמי.
 

dify

New member
אלו שתי שאלות שונות,

לשאלתך הראשונה:
&nbsp
-אני אתאיסטית, לא מאמינה בכלל בקיום מודעות שיצרה את העולם (אם קיימת שכזו, איפה היא נוצרה? איך נוצר כזה דבר חזק ומתוחכם משום כלום? למה הגיוני שנוצר דבר כזה אבל לא הגיוני שנוצר כל השאר ללא יד מכוונת?)
&nbsp
-וגם אם יש אלוהים, אני הרי יודעת בוודאות שהוא לא בא לארץ ודיבר עם האנשים שלקחו לעצמם את החירות להחליט מה הכוונות של אלוהים ולתת לנו חוקים וכללים בשם האל. כך שאף אחד מאיתנו לא באמת יודע על מה האל מעניש ומה האל חושב כנכון. כבר היום יש ריבוי דתות וריבוי זרמים בכל דת, מה הופך אדם לבעל זכות להחליט מה אלוהים רוצה? בעיני זו יומרה שמעצם היותה כבר מנוגדת לאמונה בקיום האל. ולכן אין חשיבות אמיתית ל"מצוות" שהמציאו בני אדם.
&nbsp
-ושלישית, בואי נניח שיש אלוהים, ובואי נניח שכל אותם רבנים "גדולים" באמת היו בעלי קו טלפון ישיר לאלוהים וכל חוקיהם הגיעו היישר מפי האל. האם באמת האל שלי הוא פקיד קטנוני שבוחן אותי בפרטים הקטנים? מה אורך החולצה שלי? האם אני אוכלת רק סוג מסוים של מאכלים? האם אני מתפללת בזמנים מוסדרים מראש? אלוהים הוא פקיד שמחלק דוח"ות למי שלא עושה את כל כלליו? באמת????
&nbsp
אם יש אלוהים, אז הפרשנות שלי לכווניותיו, הן שאדם נבחן על מוסריותו, כוונותיו, מחשבותיו הפנימיות ומעשיו בפועל, על הדברים הגדולים או הפוגעניים. אני לא חושבת שתרנגולת אומללה או צום יכולים לבטל כוונות רעות או התנהגות לא מוסרית. מצטערת. ממש ממש נראה לי פטור קל מידי. אם התנהגת בדרך לא נאותה, תקני את מעשיך, אל תתני לעצמך פטור בזכות 24 שעות צום. לא לא לא. לא מקובל עלי בכלל. אז אני לא מחכה ליום כיפור כדי לכפר על מעשי, אם יש דברים שאני חושבת שטעיתי בהם ושנהגתי לא נכון, אני משתדלת להיות מודעת להם, לחשוב מה לעשות לגביהם ולהתנהל בהתאם בזמן אמת, אני לא מחלקת לעצמי פטורים בשם אלוהים. נקודה.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
לגבי בית כנסת,
אני לא הולכת לבית כנסת, אבל מאז שאני בזוגיות עם זוגתי הנוכחית אני מלווה אותה מידי פעם (כולל זה שהיא הולכת היום לבית כנסת רפורמי). כשסבתא רבא שלה היתה בחיים היינו הולכות לסעודה מפסקת אצל סבתה ואחרי זה הלכנו עם הסבתא לבית כנסת (ומשם חזרנו הביתה ברגל). אני חייבת להגיד שהביקור בבית כנסת ביום כיפור עם הסבתא זיעזע אותי ברמות קשות!!!!
&nbsp
א. בעוד שעזרת גברים היתה מפוארת, נגישה ונוחה, עזרת נשים היתה מצ'וקמקת ועם מדרגות לולייניות ישנות ומסוכנות מאד. רוב המתפללות היו נשים מבוגרות שהעליה במדרגות הצרות הללו זו סכנה ברורה להן. מאחר וסבתא של זוגתי היתה בת 100+ (ועודנה צלולה! איזו אישה מופלאה שהיא היתה! תכלס שמעתי ממנה איך היא עלתה לארץ!) אז הסבתא נשארה ברחבה שמחוץ לעזרת גברים כי היא לא היתה מסוגלת לעלות ואי אפשר היה לדחוס עוד בן אדם שיעזור לה לעלות.
אז זיעזע אותי שהשקיעו כל כך הרבה כסף בפיאור עזרת גברים, כולל כספים שהסבתא עצמה תרמה במשך השנים לבית כנסת, בזמן שעזרת נשים נראה כמו מחסן אחורי של חנות בבנגקוק ולאף אחד לא היה נראה, כל השנים הללו, קריטי לתת לנשים המתפללות מינימום תנאים נורמליים.
&nbsp
ב. זיעזע אותי היחס לגברים ולנשים. הסבתא, אישה יראת שמים, שכל חייה שמרה והקפידה וחינכה דורות על גבי דורות של מאמינים, היא היתה צריכה לשבת בחוץ, לא להיות חלק מהטקס, מהתפילה, רק מסיבה אחת- כי היא אישה! בעוד שילדים צעירים, בנים, בני 4, בני 7, בני 10 רצו החוצה ופנימה (כמובן שהטקס עניין אותם כשלג ד'אשתקד) אבל להם יש זכות למקום בפנים, אתם מבינים, להם יש זין, וזה כל מה שחשוב כדי לקבל את הזכות לשבת איפה שמתנהל הטקס. לא המעשים, לא הכוונות, לא האמונה. רק המיגדר. זהו. מאה שנה של אמונה והיא ישבה בחוץ בזמן שילד שאמונתו מעולם לא עמדה במבחן קיבל מקום של כבוד בפנים. כן, מאד זיעזע אותי. וזיעזע אותי יותר שזה עובר בשתיקה מלאה מצד הגברים שמנהלים את הטקס, אף אחד מהם, כולל אלו שמכירים אותה כבר עשרות שנים כמתפללת ואשת קהילה פעילה וחדורת אמונה, לא בא ואמר- בואי תכנסי פנימה.
&nbsp
ג. אז אתם יכולים להגיד לי, ובצדק- מה איכפת לך? מה את רודפת אחרי כבוד? העיקר זה הכוונה, הסבתא התפללה את כוונותיה וזה מה שחשוב באמת ביום כיפור. והייתי כמעט מסכימה אתכם, אילולא פעם ראשונה בחיים הייתי רואה טקס יום כיפור מקרוב, זה זעזע אותי באמת. ביום שאמור להיות כולו כוונה, מוסר, טוהר, חלק גדול מהטקס הושקע באחד הדברים ההזויים שיותר שיצא לי לראות- מכירת כבוד!!!!! מכירה פומבית, שבה אנשים מציעים כסף (הם לא קוראים לזה כסף אבל זה בהחלט מגיע בצורת תשלום מזומן אחרי החג) ומי שמרבה במחיר מקבל את הכבוד בטקס יום כיפור. ושוב, הכבוד הוא לא לפי מעשים, כוונה, אפילו לא לפי גודל החטא שאדם צריך לכפר עליו, הכבוד הוא לפי מידת הכסף שאדם יכול להוציא מהכיס כדי לקנות את הכבוד הזה!!!!!
&nbsp
את הטקס חילקו להמון שלבים קטנטנים וכל אחד מהם נמכר לכל המרבה במחיר! לא האמנתי למה שרואות עיני! בזה מתעסקים ביום כיפור???? בזה??? איפה ההתעסקות בעיקר? איך זה שמתעסקים בכבוד ובכסף? נכון שלא קוראים לזה במילים הללו, אבל זה בדיוק מה שמשקיעים בו הרבה מאד זמן ואנרגיה. מזעזע. אין לי מילה אחרת. מזעזע. ומנוגד לכל המהות לכאורה. צביעות.
&nbsp
&nbsp
---------------------------------------------------------------------------
אז אני אדם מאמין. לא אדם שמאמין באל, אלא אדם שמאמין בלהיות האדם הכי טוב שאני יכולה להיות, מאמין בלהיות מוסרי, מאמין בלתרום לעולם טוב יותר. אני יודעת שאני פועלת מתוך כוונה אמיתית ואני לא צריכה סמלים ופיקוח מבחוץ כדי לשמור על כללי המוסר, אני לא פועלת מתוך חשש מעונש (העולם הבא), אלא אני פועלת מתוך כוונה אמיתית כאן ועכשיו, ואני לא צריכה פעם בשנה לתת לעצמי פטור, צום לא פוטר מכלום, גם לא בקשת סליחה קולקטיבית. כשאדם פוגע במישהו אחר, סליחה אמיתית היא לפתוח את הדברים על באמת מתוך רצון אמיתי בתיקון, ולא עשיה מתוך חוק של אדם אחר כדי לקבל עולם הבא. לא. ממש לא.
-----------------------------------------------------------------------
&nbsp
&nbsp
על שאלתך השניה אענה בהודעה נפרדת
 
לא הבנתי לגבי טקס יום כיפור (סעיף ג נדמה לי)

הדבר החידי שאני שילמתי עבורו בזמנו שחייתי בחו'ל זה מקום בבית כנסת (המקומות היו שמורים ).. ..לא זכור לי שום טקס אלה אם כן את מתכוונת לטקס כפרות(עם מטבעות .. לא עם התרנגולת)..

וכן עזרת הנשים בדרך כלל מופרד על ידי פרגוד או בקומה למעלה. לגבי עליבות הבית הכנסת פה (דובר אנגלית) עזרת הנשים די סבבה .. יש המון מקום ואפשר לראות את הבימה די בקלות (מלמעלה) זה כנראה תלוי קהילה (אני הולכת לבית כנסת אורטדוקסי)..

אני שמתי לב שבתי הכנס בחו'ל יותר מפוערים מאשר בארץ
 

dify

New member
והרי לך קישור ממקור מוסמך:

http://he.wikipedia.org/wiki/עלייה_...95.D7.AA_.D7.94.D7.A2.D7.9C.D7.99.D7.99.D7.94
&nbsp
קראי את הפסקה השלישית.
&nbsp
כמו כן לא אמרתי שבכל בתי הכנסת לא משקיעים בעזרת נשים, אבל בכל בתי הכנסת שאני הייתי בהם תמיד עזרת הנשים היתה הרבה פחות מושקעת והרבה פחות נוחה במקרה הטוב, שלא לדבר על כניסה אחורית וכד' במקרה של בית הכנסת של סבתא של זוגתי זה היה חורא במיוחד כי זה הגיע עד כדי זה שהיא לא יכולה להשתתף בטקס בזמן שכמובן שעזרת גברים היתה נגישה, מרווחת ובמצב תקין לגמרי שלא לומר בפאר מסוים. זה בהחלט מעיד על סדר העדיפויות והכבוד למשתתפים בטקס..
&nbsp
כשהייתי בבתי כנסת רפורמים וקונסרבטיביים, מעצם ההבדל המבני ביחס לנשים וגברים, היחס היה שיוויוני ומכבד ואף אחד לא קיבל העדפה או הדרה בגלל מה שיש לו בין הרגליים.
 
אגב לגבי דת

אני לא שמעתי עם דתיים גאים (אלה אם הם רפורמים \ קונסרבטיבים וכו) עוד לא יצא לי לפגוש דתיים גאים אורטדוקסים
 

Ginger L Honey

New member
הזכרת לי, שלפני כמה שנים עבד איתי בחור

שחזר בשאלה, למרות שהוא עדין מאמין באלוהים.
הוא אמר, שמה שגרם לו לחזור בשאלה היתה שיחה עם תיכוניסט ששאל אותו,
נגיד שיצרת עולם זעיר בתנאי מעבדה בתוך צלחת פטרי.
אתה עומד וצופה בצלחת הזו ובאנשים הקטנים שבה.
האם תרצה שהעולם הזעיר הזה יתקיים עבור עצמו, או שיקדיש את כל כולו בכדי להלל אותך על שיצרת אותו?
&nbsp
ואז הוא הבין, שהעולם מונע עבור עצמו ולא בכדי לסגוד לישות כלשהי, בין אם היא קיימת או לא.
&nbsp
דעתי האישית לגביי יום כיפור,
בעקרון לא מזיז לי את הביצית
אבל מנהג הכפרות הפרמיטיבי מרתיח את דמי.
אם יש אל שצופה ובוחן, אינני מאמינה שהוא מקבל באהבה מנהג נוראי שכזה.
&nbsp
 
בגלל זה

רוב הדתיים היום עושים כפרות עם מטבעות כסף.. (כאילו כסף מנקה מחטא)
 

dify

New member
יהדות בחו"ל

אוקי, תשובה זו מסתמכת בעיקר על ביקורי האחרון בניו יורק והיהודים והישראלים שפגשתי שם. זה לא אומר שזה משקף את כל היהודים בחו"ל, אבל זה בהחלט היתה מגמה ברורה ונוכחת לפחות אצל האנשים המיקריים שאני פגשתי.
&nbsp
אז ככה, אבא שלי גר באיזור מאד יהודי-ישראלי בניו יורק, כן, בהחלט, הרבה יהודים בוחרים לחיות יחד באותו איזור (שזה לא יוצא דופן, ניו יורק מחולקת להמון שכונות בעלות אופי אתני מובהק). בביקור הזה פגשתי המון חברים של אבא שלי, במקומות שונים על הרצף של מידת דתיות וישראליות.
&nbsp
אחד הדברים המעניינים זה באמת לראות שכחלק מחיפוש הקהילה ושמירת קשר עם ארץ המוצא (במקרה שלנו- ישראל), הרבה מהם הופכים להיות הרבה יותר אקטיביים בשמירת סמלי היהדות, בעיקר בכל מה שסובב חגים וביקורים בבתי כנסת, בית כנסת הופך להיות מוקד חברתי, סוג של מתנ"ס, מקום מפגש ותמיכה גם לכאלו שבמקור היו חילונים בני חילונים אבל עכשיו מחפשים להרגיש שייכות בארץ זרה ויודעים שפה הם ימצאו אנשים עם שפה משותפת יותר מאשר המקומיים. במובן הזה התפקוד הראשוני של בתי הכנסת המקומיים הוא כמו בתי חב"ד ברחבי העולם שהרבה יהודים ובעיקר ישראלים שמטיילים בכל מיני פינות נידחות מגיעים אליהם כשהם צריכים עזרה או מחפשים אנשים ששייכים למוכר.
&nbsp
בפני עצמו זה לא דבר רע, וגם לא דבר שונה מהתנהלות של הרבה קהילות מהגרים אחרות, ויש המון עזרה הדדית שזה היה מקסים לראות. מה שכן הציק לי, זה שזה מלווה בהרבה מאד הרצאות ומפגשים שנועדו להחזיר בתשובה. זכותם, זו מטרת בית הכנסת בין השאר, אבל גם האדם הכי חזק לא יכול שלא להיות מושפע משטיפת המוח הכוללת הזו שנתקלים בה כל הזמן, כל הזמן. (אני מדברת על בתי כנסת אורתודוקסים שאליהם הולכים ישראלים, אני לא מדברת על בתי כנסת רפורמיים של יהודים ילידי ארה"ב שהמשפחה שלהם היגרה מרוסיה לארה"ב לפני 100 שנה ויותר, הם לא הולכים לאותם בתי כנסת וגם לא גרים בדר"כ באותן קהילות, מהם פגשתי הרבה פחות).
&nbsp
ושוב, הציק לי, אבל לגיטימי, זו המטרה של בית הכנסת. אוקי.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
מה שהדהים אותי וראיתי חוזר שוב ושוב במשפחות שונות, במקומות שונים, בשלבים שונים של החיים והטריד אותי הרבה יותר היה נושא חינוך הילדים.
מה ששמעתי מכל מי שהיה בסיטואציה הזו היא את התיאור הבא-
החינוך הציבורי המקומי נחשב בעיני דור המהגרים הראשון כחינוך לא טוב (ויתכן שזה נכון או לא נכון, אני לא יודעת כלום על החינוך הציבורי בארה"ב
חוץ מהעובדה שהרבה אנשים עוברים דרכו
). כסוג של פתרון לבעיה הזו, וכדרך לשמור על הקשר עם ישראל והתחושה שהילדים יגדלו תוך שהם מכירים את העולם של ההורים ולא הופכים לאמריקאים שמלא מכירים כלום על ישראל, הילדים נשלחים למה שנחשב חינוך איכותי יותר פה וזה החינוך היהודי שמציעות המסגרות הדתיות.
תפיסת העולם מניחה שיותר טוב קצת יהדות דתית מאשר אמריקאיות מוחלטת שמנתקת את הקשר לעולם של ההורים ולישראל.
&nbsp
&nbsp
אלא שזה בא עם מחיר שאני חושבת שאפשר היה להבין בעיקר בדיעבד:
חינוך זה דבר שמחלחל, בטח בילדים, ובטח אם חיים את זה יומיום ובתוך חברה שכולם משתפים איתה פעולה (לחץ חברתי).
לא רק שהילד גדל על ערכים דתיים, אלא שהמסגרת החינוכים מצפה מההורים לשתף פעולה ולא להיות שונים והרבה הורים עושים את זה בשמחה, אחרי הכל הם בטוחים בעצמם ועליהם זה לא משפיע בכזו השפעה כמו על הילדים.
&nbsp
בדיעבד, הילדים שגדלו, "בוחרים" להתחרד.. וכך יצא לי לשבת לארוחה בעוד משפחה ועוד משפחה, שבה הסבא-סבתא חילונים גמורים שהיגרו לארה"ב, הילדים שלהם, זה תלוי באיזה גיל הגיעו לארה"ב, ככל שהגיעו יותר צעירים כך הם יותר דתיים, והנכדים כבר דתיים אורתודוקסים לכל דבר על כל כללי הטקס המלאים.
&nbsp
שוב, זה לא מדגם מייצג, זו רק החוויה שלי. אבל כשניסיתי להבין איך זה קורה, המכנה המשותף של התשובות של כולם היה נושא בית הספר הדתי מגיל צעיר. ככל שהילד נכנס למערכת דתית מגיל צעיר יותר ונשאר בה כבר לאורך כל השנים, כך כמבוגר הוא בחר להתרחק מתפיסת החיים החילונית/מסורתית לייט של הוריו והפך להיות אדוק, לא פעם כשהוא סוחב את ההורים אחריו (כי הרי הוא לא יכול לחיות אצלם אם הם לא שומרים בעצמם על כללים מסויימים ביהדות).
ראיתי את התשובה הזו שוב ושוב ושוב.
&nbsp
ואי אפשר שלא לחשוב על גני הילדים החינמיים של ש"ס פה בארץ, אלו שנותנים אלטרנטיבה חינוכית לאנשים קשיי יום, ועל עלייתם המיספרית המטאורית של ש"ס בבחירות לרשות הממשלה.. בעיני זו לחלוטין אותה שיטת עבודה. בתי הספר, בתי הכנסת, סוג של פתרון לצורך חברתי אמיתי, שאנשי הדת מנצלים לאט לאט ובהתמדה כדי להחזיר אנשים בתשובה מגיל צעיר, הדור הבא כבר הופך להיות חלק אינטגרלי מהקהילה שלהם. המסקנה הבלתי נמנעת זה שאם אתם רוצים לעשות מהפך חברתי ערכי, תתחילו ממערכת חינוך ארוכת טווח ומבנים קהילתיים, וכל הזמן תתרכזו רק בתכנים ובמסרים שלכם ולא בשום דבר אחר, ככה גדל אדם מאמין שיהפוך להיות עוד חייל בצבאות השם, הא, סליחה, בצבא המטרה שלכם.
&nbsp
&nbsp
עם כל כמה שאנחנו מזלזלים במערכת החינוך, היותה וחסרונה, זה אחד הדברים הכי מעצבים שיש של נפש הילד, בכל זאת זה הדבר המרכזי שהוא עושה ב18 שנים הראשונות לחייו. אל תזלזלו בזה, זה מעצב אותנו.
 
בקצרה על בתי ספר בחו'ל

מה שכתבת נכון.. אני חייתי בחו'ל (לא ארצות הברית) ואת כל שנות בתי הספר עברתי בחו'ל..
הלכתי לבית ספר דתי כדי לשמור על העברית וכן כי בתי ספר ציבוריים היו פחות טובים..
אני חילונית למנדרין אבל נושא העברית והשימור שלה היה חשוב מאוד להורי.
כפי שאני למשל חשוב לי נושא האנגלית אז אם תהיה לי האפשרות אשלח את ילדי לגן דובר אנגלית כבר מההתחלה

לגבי השאר אמשיך מאוחר יותר
צריכה להתכונן לבית הכנסת
 

Ginger L Honey

New member
לי באופן אישי יוצא פחות לראות את זה

אינני חיה בקהילה יהודית ואני גרה באזור בו בתי הספר הציבורים טובים מאוד, בגלל זה קנינו בית באזור הזה.
הבוס שלי ומשפחתו ישראלים, בזכותם אני עדין מדברת עברית פעם בשבוע בערך

הם חיים באיזור שבו יש הרבה ישראלים, ונראה שגם מחוץ לבית הם משתמשים ביומיום בעברית הרבה יותר מאשר באנגלית.
הילדה שלהם אמנם בבית-ספר צבורי דובר אנגלית, אבל יש לה הרבה חברים דוברי עברית בכיתה.
&nbsp
כאשר בקרתי את קרובי משפחתי בסאו-פאולו (אמא שלי ברזילאית) ראיתי יותר את מה שאת מדברת עליו.
הם חיים שם בקהילה יהודית, מבקרים בבתי-כנסת באופן קבוע ויש להם אפילו קנטרי-קלאב יוקרתי ליהודים.
ענין הקאנטרי-קלאב, איך לאמר, לא ישב לי טוב בגרון... זה הרגיש לי כל-כך גזעני.
מה ההבדל בין זה לבין קאנטרי קלאב ללבני עור בלבד?
&nbsp
בניו-יורק אכן יש הרבה שכונות לפי מוצאים אתנים, אבל את הקהילות היהודיות הסגורות האלו יש בכמעט כל מדינה,
ובכל פעם שנתקלתי בהם הרגשתי האישית היתה, שהם די מתנשאים.
הם עזרו לי הבין מאיפה אנטישמיות מגיעה.
 
למעלה