ובכן
לאחר שתניח לצורך בחינת הרעיון את ההנחה המוקדמת שבורא כל יכול בראנו, יוורה אותך ההגיון, לשאלות ותשובות הבאות: א. מה יותר הגיוני? שבראנו סתם בלי תכלית או לתכלית מה? סתם, בלי לדעת, מה יותר הגיוני? תשובה - לתכלית מה. ב. מה יותר הגיוני - שהתכלית היא לאיזה צורך שלו או תכלית הקשורה בנו, להיטיב או להרע לנו? תשובה - מכיוון שכלום לא חסר לו אין לו צורך בנו ואם כן בראנו למענינו (להטיב או להרע לנו) ולא למענו. ג. מה יותר הגיוני - שתכליתו להטיב עמנו או להרע עמנו? תשובה - יותר הגיוני שלהטיב. כי הטוב נתפס אצלנו כשלמות והרע כחסרון והגיוני שהשלם מכל יפעל טוב ולא רע. ד. מאחר שהוא כל יכול ורצה להטיב עמנו וביכלתו להעניק חיי נצח, מה יותר הגיוני - שבראנו ונטע בנו רצון לחיות ובאכזריות לוקח את נשמתינו לבלי שוב, או שבראנו לחיי נצח? - תשובה, מאחר שרצונו להטיב וביכלתו להעניק טוב נצחי, ונטע בנו רצון לחיות - הגיוני יותר שבראנו לחיי נצח. ה. אז אם כל זה נכון, והוא בראנו, ורצונו להעניק לנו טוב אינסופי לנצח, אז מדוע העולם חסר? מדוע לא נבראנו מושלמים? מדוע יש מוות? מדוע יש רע ומחלות ומגפות ואסונות וטפשות ודכדוך וכל הצער העולמי הזה? והתשובה - כי רצה לתת לנו טוב שלם, "צלם אלקים", שאנו נברא את עצמינו, כי נולדנו בעולם חסר ונולדנו חסרים ופגומים ובידינו ובבחירתינו להשלים את עצמינו. ולא לנצח ימשך זמן הבחירה הזה ובסופו של דבר יושלם העולם ויזוכך, אם בטוב ואם במוטב, וגר זאב עם כבש, ובילע המוות לנצח ויקבל כל איש את חלקו אשר עמל בו בחייו. וכל הרע שאנו רואים כעת בעולם הזמני החולף הזה, יראה בסוף שאף הוא לטובה, כי אין האור ניכר אלא מן החושך. וראיית הרע רק בהקשרו בעולם זה מבלי ראיית תכליתו בהקשר התכלית הנצחית העיקרית, כמוה כראיית חצי הכוס הריקה, ההולכת ומתמלאת.