מחוץ לכתלי בית הדין
הם יכולים להודות. גם בבית הדין הם לא תמיד חכמים מספיק כדי להסתיר. אבל לפי החוק הדת אינה שיקול. כמובן שאם הילד מתחנך במסגרת דתית, יש היגיון בטענה שטובתו לא לפגוש את ההורה הלא דתי, כדי למנוע ממנו בלבול וכאלה. כאן אתה נכנס לכמה שאלות יסודיות, שלא לבית הדין ולא לבתי פורום קדוש ונכבד זה, יש את הכלים להכריע בהם: 1) האם אכן היציבות חשובה בחייו של ילד, ועד כמה היחשפות לעולם חילוני - לילד שחי במסגרת דתית - פועגעת בהיבטים שונים בחיי הילד (כמו גם האם היא מועילה, ומה המאזן). 2) האם טובת הילד להיות דתי או חילוני? והאם אולי ילד שגדל במסגרת חרדית, טובתו היא לצאת בשאלה בגיל 15 ומעלה. 3) האם הקשר עם האב מועיל לילד וכמה. ברור שילדים אוהבים בדרך כלל לפ]גוש את אביהם. השאלה היא עד כמה זה מועיל להם. האם הקלישאה שחשוב שילד שגדל עם אמו החד-הורית יכיר את אביו, נכונה. לכל אלה יש רבים שבטוחים שיש להם תשובות ברורו, וכל כך נכונות שאין אפילו צורך להוכיח אותם. סבבה. אני מחכה למישהו שיוכיח. (כשיהיה לי קריזה אספק נתונים על קצה המזלג לחלק מהשאלות).
