ובכן,
כמה תהיות שעלו לי בעקבות מאמר שקראתי (קישור בסוף ההודעה):
דבר ראשון, משהו שעצבן אותי לפני שקראתי את המאמר ועוד יותר אחרי שקראתי אותו, מדוע ויקי וחברותיה נזכרו עכשיו, אחרי שהן קיבלו את התלוש מביטוח לאומי? איפה הן היו לפני שהתוכנית אושרה? הן אומנם "הצליחו לעשות את מה שמטה הארגונים החברתיים לא הצליח- דה-לגיטימציה של התוכנית הכלכלית", אבל הן נזכרו מאוחר מדי ומעט מדי! איפה הן היו עד עכשיו? הן ישבו בבית והקשיבו לחדשות? אני באמת לא מבין את זה, שגל המחאה יוצא רק אחרי שהתוכנית הכלכלית אושרה. מאוד לא מובן לי, וגם קצת מוזר האמת...
נקודה שנייה- האם העדרה של מסגרת פוליטית היא לטובתם או לרעתם? באופן ראשוני, הייתי אומר שלטובתן. זו לא מפלגה שבאה ובוכה לנתניהו שהחלשים נפגעו מן התוכנית, זה החלשים באים ואומרים לו את זה! אין ספק שזה מחזק את ויקי בחברה הישראלית. אבל הבעיה היא, שויקי לא נכנסה למסגרת פוליטית וויקי לא מתכוונת להלחם בפוליטיקה ובפוליטיקאים שהיא לא מסכימה איתם. ויקי מתכוונת לשבת באוהל מחאה ולבכות, בלי יכולת להתחזק ממפלגה מסויימת, ובעצם לא להתברג באידיאולגיה מסויימת, וזה מוביל לנקודה השלישית.
נקודה שלישית ומשמעותית ביותר, היא העדר דרך ואידיאולוגיה. ויקי יצאה נגד התוכנית הכלכלית ונגד ביבי, אבל היא לא יצאה נגד העמקת הפערים החבריים, היא לא יצאה נגד הקפטליזם, היא לא יצאה נגד התפישה שעומדת מאחורי ביבי והתוכנית הכלכלית. ויקי לא מציעה אלטרנטיבה, היא רק אומרת "תנו לי תרומות כי אני מסכנה!". היא לא מנסה להחליף את השלטון, ובעיקר "היא לא מחברת בין התוצאה לבין השיטה", ונשארת בדיוק באותה נקודה שלפני המאבק. שויקי תבין שמדובר כאן בהשקפת עולם שמעודדת פערים חברתיים וניצול חלשים, אז היא תוכל להתמודד בכבוד במסגרת פוליטית מול נתניהו. אבל כרגע ויקי מאמינה שזה סה"כ מאבק של מח"ה. וזה חשוב, וזה עקרוני, וזו פריצת דרך של עד היום. נכון. אבל זה לא מספיק חזק וזה לא מספיק משמעותי. צריך לצאת בעד השפקת עולם, לא בעד קצבאות ותרומות. זוהי הדרך לשנות. ינצ'ו