דממה פנימית
קטע יפה מתוך ספרו של קרלוס קסטנדה , "צידו הפעיל של האינסוף" :
"על פי נימוקי המכשפים במכסיקו העתיקה , הצהיר דון חואן בהחלטיות שדממה פנימית צומחת , מצטברת.
הוא נאבק להדריך אותי בבנית מרכז של דממה פנימית בקרבי , ולהוסיף לה שניה אחר שניה , בכל פעם שאתאמן בה.
הוא הסביר שהמכשפים במקסיקו העתיקה גילו שלכל איש יש סף אחר של דממה פנימית במונחי זמן , ופירוש הדבר שעל כל אחד לשמור על דממה פנימית בפרק הזמן שהוא הסף היחודי שלו , לפני שהשפעתה ניכרת.
.......
דממה פנימית משפיעה מן הרגע שבו אתה מתחיל לצבור אותה.
מושא החיפושים של המכשפים הקדמונים היה התוצאה הסופית והדרמטית של השגת סף הדממה האישי.
יש אנשים מוכשרים הזקוקים רק לכמה דקות של דממה כדי להשיג את המטרה הנכספת , אחרים זקוקים לפרקי דממה ארוכים , אולי יותר משעה של שקט מוחלט.
התוצאה המבוקשת כונתה על ידי המכשפים הקדמונים "עצירת העולם" הרגע שבו כל הדברים סביבנו פוסקים להיות מה שהיו. זה הרגע בו המכשפים שבים למהות האמיתית של טבע האדם".
לא יודע מה איתכם , אבל דברים אלו מאוד מדברים אלי.
אני ממש מרגיש שיש לעולם "רעש" משלו , וכאשר מצליחים ליצור נקודה של שקט "עמוקה" יותר מהרעש של העולם , המציאות "קורסת" פנימה , והעולם הרגיל "מתמוטט".
אני גם מאוד מתחבר לתיאור שהדממה הפנימית מצטברת.
זה מרגיש לי כמו חלב רותח.
כשהחלב על האש נראה כאילו לא קורה כלום , וברגע אחד פתאום כאשר עובר סף מסוים , הכל מתחיל לגלוש.
(למי שמעוניין , יש כאן את הספר באנגלית , הקטע המדובר נמצא בעמוד 53)
קטע יפה מתוך ספרו של קרלוס קסטנדה , "צידו הפעיל של האינסוף" :
"על פי נימוקי המכשפים במכסיקו העתיקה , הצהיר דון חואן בהחלטיות שדממה פנימית צומחת , מצטברת.
הוא נאבק להדריך אותי בבנית מרכז של דממה פנימית בקרבי , ולהוסיף לה שניה אחר שניה , בכל פעם שאתאמן בה.
הוא הסביר שהמכשפים במקסיקו העתיקה גילו שלכל איש יש סף אחר של דממה פנימית במונחי זמן , ופירוש הדבר שעל כל אחד לשמור על דממה פנימית בפרק הזמן שהוא הסף היחודי שלו , לפני שהשפעתה ניכרת.
.......
דממה פנימית משפיעה מן הרגע שבו אתה מתחיל לצבור אותה.
מושא החיפושים של המכשפים הקדמונים היה התוצאה הסופית והדרמטית של השגת סף הדממה האישי.
יש אנשים מוכשרים הזקוקים רק לכמה דקות של דממה כדי להשיג את המטרה הנכספת , אחרים זקוקים לפרקי דממה ארוכים , אולי יותר משעה של שקט מוחלט.
התוצאה המבוקשת כונתה על ידי המכשפים הקדמונים "עצירת העולם" הרגע שבו כל הדברים סביבנו פוסקים להיות מה שהיו. זה הרגע בו המכשפים שבים למהות האמיתית של טבע האדם".
לא יודע מה איתכם , אבל דברים אלו מאוד מדברים אלי.
אני ממש מרגיש שיש לעולם "רעש" משלו , וכאשר מצליחים ליצור נקודה של שקט "עמוקה" יותר מהרעש של העולם , המציאות "קורסת" פנימה , והעולם הרגיל "מתמוטט".
אני גם מאוד מתחבר לתיאור שהדממה הפנימית מצטברת.
זה מרגיש לי כמו חלב רותח.
כשהחלב על האש נראה כאילו לא קורה כלום , וברגע אחד פתאום כאשר עובר סף מסוים , הכל מתחיל לגלוש.
(למי שמעוניין , יש כאן את הספר באנגלית , הקטע המדובר נמצא בעמוד 53)
