דממה פנימית

ינוקא1

New member
דממה פנימית

קטע יפה מתוך ספרו של קרלוס קסטנדה , "צידו הפעיל של האינסוף" :

"על פי נימוקי המכשפים במכסיקו העתיקה , הצהיר דון חואן בהחלטיות שדממה פנימית צומחת , מצטברת.
הוא נאבק להדריך אותי בבנית מרכז של דממה פנימית בקרבי , ולהוסיף לה שניה אחר שניה , בכל פעם שאתאמן בה.
הוא הסביר שהמכשפים במקסיקו העתיקה גילו שלכל איש יש סף אחר של דממה פנימית במונחי זמן , ופירוש הדבר שעל כל אחד לשמור על דממה פנימית בפרק הזמן שהוא הסף היחודי שלו , לפני שהשפעתה ניכרת.
.......
דממה פנימית משפיעה מן הרגע שבו אתה מתחיל לצבור אותה.
מושא החיפושים של המכשפים הקדמונים היה התוצאה הסופית והדרמטית של השגת סף הדממה האישי.
יש אנשים מוכשרים הזקוקים רק לכמה דקות של דממה כדי להשיג את המטרה הנכספת , אחרים זקוקים לפרקי דממה ארוכים , אולי יותר משעה של שקט מוחלט.

התוצאה המבוקשת כונתה על ידי המכשפים הקדמונים "עצירת העולם" הרגע שבו כל הדברים סביבנו פוסקים להיות מה שהיו. זה הרגע בו המכשפים שבים למהות האמיתית של טבע האדם".



לא יודע מה איתכם , אבל דברים אלו מאוד מדברים אלי.
אני ממש מרגיש שיש לעולם "רעש" משלו , וכאשר מצליחים ליצור נקודה של שקט "עמוקה" יותר מהרעש של העולם , המציאות "קורסת" פנימה , והעולם הרגיל "מתמוטט".

אני גם מאוד מתחבר לתיאור שהדממה הפנימית מצטברת.
זה מרגיש לי כמו חלב רותח.
כשהחלב על האש נראה כאילו לא קורה כלום , וברגע אחד פתאום כאשר עובר סף מסוים , הכל מתחיל לגלוש.

(למי שמעוניין , יש כאן את הספר באנגלית , הקטע המדובר נמצא בעמוד 53)
 

Mist2

New member
אך קסטנדה קסטנדה

הלואי שהיו מכינים את ספריו גם בגירסה דיגיטלית בעברית...
 
תשומת לב

לזמן שבו זה מתפרס , בזמן שאתה מדבר ובין מילה למילה יש שקט ,
ואז יש לך יותר מדד למשקל של המלל דהיינו עומק הנושא את המלל .
ועיצה תמיד שיהיה יותר דיבור משקט כי זה מוביל חידלון .
דוד
 

ינוקא1

New member
הכל תלוי בגישה.

אם אתה בא בגישה נוקשה והישגית , אתה צודק ויש מתח.
&nbsp
אם אתה בא בכיף , כהרפתקאה , בלי להיות לחוץ על התוצאה - אין מתח.
&nbsp
 
אני לא מדבר על מתח כזה

לא מתח נפשי, לא עקה פסיכולוגית שנובעת מהקונפליקט בין ההישגיות הסופר אגואית לטבע האדם האידי המשחק... ממש לא משהו כזה.
אלא פשוט מתח חשמלי, כמו של מחשב, כשהמחשב שלך מחפש משהו בדיסק הקשיח אז יש תנועה מכאנית, יש מתח, יש ביזבוז אנרגיה, יש רעש.
וכך היא התנועה של הצבירה. צבירה של שקט היא תנועה ולכן זה אבסורד.
השקט הוא כשאין תנועה של מחשבה. זה מוות. אבל אתה ילד שרוצה לשחק, לא למות, רק שאינך מבין באילו תכנים אתה משחק. בתכנים של מוות. בתכני המזרח הרחוק המנוון, ששואף לכיליון ולאי רציה מרוב עייפות. רצון המוות של תרבות חולה ומנוונת. אתה ילד שמשחק בבית קברות ומוצא עצמות פריכות ובונה מהן מגדלים.
 

ינוקא1

New member
בוא נגיד ואינני "חכם" כמוך

ואני פשוט מנסה.

זו עובדה שאני מצליח להגיע לשקט.
לפחות לשקט "יחסי" מול ה"רעש" של המציאות.

אולי אין זה שקט מוחלט ,
אולי ניתן להגיע לשקט יותר שקט מהשקט אליו הגעתי.
זה ממש בסדר , לא מפריע לי כרגע.

המדובר במיומנות ובתרגול , יש דרגות שונות של "שקט" , וגם את מה שאתה קורא "החיפוש" ניתן לבצע עדין יותר ויותר , עד שכמעט יהיה בלתי מורגש.

אז אני מסתפק בזה.
לפחות כרגע.

(בכל אופן , הדרך לכך שהחיפוש לא "ירעיש" או ירעיש פחות , היא מה שכתבתי בהודעתי הקודמת.

לבצע דברים בלי היצמדות לתוצאה.
זה מוריד מהחיפוש את ה"נוקשות" ואת המתח.
וככל שעושים זאת יותר , החיפוש מרעיש פחות ופחות
ויום אחד - לא ירעיש בכלל.
).
 
זה לא שהחיפוש מרעיש במקרה

אלא שהחיפוש הוא רעש.
כלומר רעש הוא התנועה של המחשבה. שקט הוא כשאין תנועה.
ובקשר להשערתך שאפשר להגיע לדרגות שונות של שקט באמצעות הרעש של החיפוש:
אני חושב שאם היית מתבונן, מתבונן ממש, ולא רק מתווכח בעיקשות בפורום כשאתה מגדל תיאוריות פורחות באויר, אז היית מגלה שהחיפוש עצמו אחר השקט גוזל אנרגיה רבה מאד. הוא מעייף, הוא רעש.
לו היית מתבונן ממש ולא רק מדבר בעיקשות, היית מגלה שיצא שכרך בהפסדך.
השאלה היא פתוחה- האם אפשר להפסיק את תנועת המחשבה? לא חלקית, באמצעות חיפוש אחר שקט וניסיון לצבירתו, לא "באמצעות" אלא באופן בלתי אמצעי, ישיר.
ובהנחה שאפשר, האם זה רצוי בכלל? האם אין זה מוות? חידלון, גורם להתפרקות האישיות? האם המיתוס שנרקם מסביב לזה אינו אלא שאיפת הכיליון הסמויה, הבלתי מודעת, של אנשים עייפים ומנוונים מתרבות ששקעה? מה לנו ולהם? מסכות, תחפושות... הרוחניק המצוי הוא שחקן. אתה שחקן, מזוייף. אינך הולך לעומק השאלה. אתה רק רוכש תחפושת...
 

ינוקא1

New member
אני חושב שאם היית מתבונן יותר

ופחות מונע על ידי אג'נדות שונות , היית מקשקש פחות.
 
אין לי אג'נדה

אני לא מפריח תיאוריות חסרות התבוננות מאחוריהן, כמו שאתה עושה כל שני וחמישי.
למה התיאוריות שלך חסרות התבוננות? כי אתה מניח לרגשות להפריע. יש לך תקווה שאיכשהו אם תתרגל כך וכך, או תסמוך על דון חואן או טאי צ'י או השד יודע מה, משהו, איכשהו יקרה, ויביא אותך להארה.
זה סוג של עצלות שגורמת לך לשכשך בשלולית רדודה ולא לשים לב שאתה תקוע.
ואתה תקוע.
אם היית מתבונן ממש ולא מתעצל ומשכשך בביצת תיאוריות ההבל אז היית שולל, כמו סכין, היית זורק את מה שהוא שקר.
ואיפה זה היה משאיר אותך? מול האמת.
זה לא משהו שקל לי להסביר לך, כי אתה מתווכח אוטומטית. התבוננות רצינית, בלי דעה קדומה, זה משהו שדורש את כל תשומת הלב, זה משהו שעצלן כמוך מעולם לא עשה.
אני לא מטיף לך מוסר. אני רק מציין עובדה- מעולם לא התבוננת בדבר בימי חייך. זה לא כל כך קשה להתבונן, זה רק דורש רצינות מהבחינה הזו שאתה צריך להיות לגמרי פתוח לבלתי ידוע, וכך כל המחשבות שלך מרוסנות, וכל התיאוריות הקודמות שלך, הדעות הקדומות שלך, משתהות.
התבוננות היא השהיית התיאוריות. אבל אתה רץ קדימה כחמור גרם ונוער בקולי קולות את תיאוריות ההבל שלך, ומחדיר בהן כישרונות אינטלקטואליים ודמיון וצבע.
אבל כל העבודה הזו- לשוא. כי כל הכישרון שלך הולך לפח, כי התיאוריה נטולת התבוננות.
אתה מוסיף בינה על מה שאין בו חוכמה, מוסיף קומות גבוהות ונשגבות בבניינים פורחים באויר. אבל קודם עליך לקנות חוכמה, וזאת על ידי התבוננות רצינית.
&nbsp
 

ינוקא1

New member
אענה לך ברצינות

על טענתך הקודמת , למרות שאינך ראוי לכך.

1. יש דבר דומה לטענתך בפיזיקת הקוונטים :
שם נמצא כי מדידת המערכת , בעצם משנה את המערכת.
זה נקרא "בעית המדידה".

אם נגיד שהמדידה כמו "החיפוש" יוצרים "רעש" ומפריעים למערכת , אז זוהי טענתך בדיוק.
מכאן תראה כי אני לא דוחה לגמרי את דבריך - יש בזה משהו.

ולמרות זאת , גם בפיזיקת הקוונטים מצאו דרכים עקיפות כדי למדוד.
(למשל פרופ' יקיר אהרונוב מצא דרך מסוימת).

יש בנו משהו מסתורי שנקרא "כוונה".
כשהאדם מתכווין להגיע לשקט פנימי , הוא יגיע אליו לבסוף.
הוא ימצא את הדרך לכך.


את הדרך שלי כתבתי קודם -
המדידה צריכה להתעדן , להיות פחות ופחות עם "היצמדות לתוצאה".
ואז זה קורה.
וגם אם תמיד ישאר "ניצוץ" קטן של היצמדות , זה בסדר וזה מה יש.
אם לא היה ניצוץ כזה , היינו אלהים עצמו.

2. בניגוד לכמה אחרים כאן , השקט עליו אני מדבר , איננו השקט של המוות.
זהו איננו שקט של חידלון ושל "אין אני".

השקט עליו אני מדבר , הוא הפוטנציאל השקט של הדברים.
זהו הפוטון שיכול להיות בו זמנית גם חלקיק וגם גל.
זהו המצב לפני ש"התקבעו" הדברים וקיבלו תבנית.

כאשר התודעה מגיעה למצב הזה , היא משתחררת.
 
תיאוריות תיאוריות

אם תתבונן, התיאוריות ישתהו. מכיוון שאינך מתבונן- אתה מוכרח להקרין מדמיונך הקודח כל מיני שיבושים תיאורטיים ולא יכול לקלוט את הנאמר, אפילו אם הוא פשוט. שיבושים כמו לקשר את זה לתורת הקוונטים, או להכריז שכוונה היא מסתורית וכשמתכוונים מוצאים לבסוף את הדרך.
נדמה שאין לך ברקסים על תורות ההבל ושכל מה שזורקים אליך אתה מוכרח להזריק בו תורות הבל. זה לא מצב של קליטה. כל מה שאני אגיד לך- אתה תשבש.
לשבש זה לא לדון. אינך מסוגל לקיים דיון כי אינך מסוגל להבין מה אומרים לך, כי אינך מסוגל להשהות את הדליפה של תורות ההבל שמסלפות הבנה של אפילו טיעון פשוט שבפשוטים שאומרים לך.
כל מה שנדרש ממך זה להבין את הטקסט, ורק אחר כך לשפוט אותו. קודם תבין- אחר כך תזרוק על זה כמה תיאוריות שבא לך ותבחן את זה מאלף זויות.
השהה את התיאוריות. זו התבוננות.
&nbsp
 

ינוקא1

New member
טוב


&nbsp
&nbsp
קיבלתי עונש קצת מוגזם
שפטו אותי למוות.
ישבתי על כסא חשמל
נפרדתי מהפרייבט.
&nbsp
לו יכולתי לפחות
להחליף ת'כיסאות,
כי אומרים בדרך כלל
משנה מקום משנה מזל.
&nbsp
פזמון:
היי יו יה
אני שואל
היי יו יה
אתם עונים
היי ו יה
האם זה פייר?
היי ו יה
אתם לא יודעים.
 
וגם אתה מעפן :)

מעתיק שמעתיק ממעתיק.
מה השלב הבא, תביא ציטוטים של גורדייף?
לפחות בתיאוריות ההבל שלך אתה מקורי.
 

ינוקא1

New member
אין לי בעיה

לצטט דברים מכל אחד , בתנאי שהם אמיתיים.
&nbsp
שיהיה לך יום טוב ושבוע טוב !

&nbsp
אגב ,
ההסתכלות על התודעה באופן קוונטי איננה מקורית "שלי" , רוג'ר פנרוז רואה אותה כך.
&nbsp
&nbsp
 
יש הקבלה בין התודעה להרבה דברים

וזה לא שאני לא מסכים שיש דמיון (הבעיה היא שאתה זורק על העובדה\שאלה תיאוריות ואסוציאציות שמנסות להסביר אותה, וזה בא על חשבון איזושהי התבוננות.
זה כאילו שאתה רואה חור ומוכרח לסתום אותו במשהו, אז אתה לוקח מה שקרוב אליך במקרה ודוחף שם- קוונטים, קבלה, דון חואן, קש וגבבה, אתה לא בררן. העיקר לסתום את זה.
אני רק אומר שצריך לתת לחורים להיות חורים, לסימני השאלה להיות סימני שאלה, וכדי לחשוב, ממש לחשוב, צריך סבלנות אין קץ.
אחרת, אינך חושב אלא אתה מאמין, והמעט חשיבה שאתה מפעיל היא רק אמצעי לסתום חורים באמונה.
חשיבה היא ספק. "קוגיטו ארגו סום" של דקארט יכול להיות מתורגם גם כ"אני מטיל ספק משמע אני קיים" (ולא רק כ"אני חושב"). חשיבה של ממש היא הטלת ספק.
בקשר לאותה הקבלה בין תודעה לתורת הקוונטים- למען האמת כבר יצא לי לשוחח על עליה ואני לאו דווקא חולק עליה (הבעיה היא, כאמור, שזה זורק את הדיון לאסוציאציות אחרות).
כשאתה מתבונן בקולות ודימויים פנימיים אתה צריך להשהות את השיפוט שלך אחרת השיפוט שלך יהרוס את הקליטה. במצב השינה השיפוט מושהה אוטומטית כי אתה לא בהכרה מלאה ולכן חלומות יכולים להגיע.
זה דומה לקריסת הגל הקוונטי למצב של חלקיקים.
אבל אם אתה אינדיפרנטי- אתה יכול להאריך את ההתבוננות הזו בלי שהגל יקרוס. אתה יכול להיות מודע לתכנים עמוקים מאד.
האינדיפרנטיות הזו, היא עוד תואר כמו סבלנות, התבוננות, ספקנות וכ"ו שעליהם דיברתי.
העניין הוא כזה: האינדיפרנטיות הזו חזקה יותר (ולכן קולטת יותר תכנים עמוקים) ככל שהיא אותנטית יותר.
האותנטיות של האינדיפרנטיות פירושה שאם היא בנויה על יסודות של שיטה, חיקוי, היפנוט עצמי, שליטה וציות, היא חלשה ולכן לא תגיע לעומק (לכל היותר תגרד את השטח).
ואם היא בנויה על שקט אמיתי- היא חזקה.
וכדי שהיא תהיה בנויה על שקט אמיתי- אתה צריך להיות בשקט אמיתי.
וכדי להיות בשקט אמיתי אתה צריך לוותר על כל השיטות והשטויות האלו שמייצרות רעש.
השיטות האלו מייצרות כל כך הרבה רעש- אין לך מושג כמה. כשאתה מתרגל שיטה אתה למעשה פוגע ביכולת שלך להגיע לשקט.
ההכרה היא מכשיר כל כך רגיש עד שכל ניסיון לעזור לה הורס אותה.
ופה האי הבנה שלך! אינך מבין עד כמה ההכרה רגישה ועד כמה השיטות הורסות את הרגישות הטבעית, כלומר את ההתבוננות האינדיפרנטית הטבעית שכבר יש.
אתה לא צריך שיטות, אתה לא צריך תירגול. זה רק יהרוס לך את הרגישות. אל תאמין לכל הנוכלים המזיקים האלו כמו דון חואן וגורואים שונים. פשוט התבונן. עם הזמן תגבר היכולת הטבעית שלך להתבונן, אם פשוט תתבונן. אבל אתה לא מתבונן, אתה מתרגל שיטות.
 

ינוקא1

New member
אתה אומר דברים נחמדים ,

אך למרבה הצער , נסיוני אומר ההיפך.
זכותך להחזיק בדעות שונות משלי , ואולי אפילו מנסיונך דעותיך נכונות.

ומנסיוני :
אני יכול להיות בשקט גם ללא שיפוט ושיטה , ויש לי לא מעט רגעים כאלו במשך היום של התבוננות בשקט שמגיעים "בלי כוונה".

אך עובדה היא שכאשר אני יושב לוויפאסאנה , באופן מתוכנן ומודע - אני משיג רמת שקט עמוקה יותר.
וכמו כן בתקופות בהן אני משקיע בתרגול , אז גם במשך היום מגיעים יותר רגעי שקט "ללא שיטה".

אולי בהתחלה השיטה יוצרת "רעש" , אולי בהתחלה זה מרגיש "לא טבעי".
אך בהמשך זה כמו נסיעה באופניים - השיטה הופכת לטבעית ולחלק ממך , וממילא אין שום רעש.
 
ניסיונך בשיטה

לא בהתבוננות.
כאמור- אני בטוח שמעולם לא התבוננת.
כל תנועה בנתיב השיטות מרחיקה אותך מהתבוננות. אני לא אומר לך מה לעשות, אני רק מציין שיש בחירה- או להתבונן, או לתרגל שיטה. שיטה יכולה להביא אותך לרגיעה, כמו סמים. יש לה מחיר מסויים, היא גם תתקע אותך בנקודה מסויימת. התבוננות, לעומת זאת, לא גובה מחיר ולא תגביל אותך. אלו הן האפשרויות וזו בחירה שלך. לא ענייני מה אתה בוחר, אני רק מציין עובדות.
 
למעלה