די לצביעות

n o g a1

New member
לא רואה צביעות

רואה קשיים אחרים אך צביעות לאוו דווקא. תקרא שוב את מה שכתבתי , אני את דעתך יודעת ומבינה את הכאב. נושא מורכב , אך ברור לי שהחוק החליט כך מחוסר ברירה . האפשרות האחרת היא אכן להגיע לבתי משפט , ומעולם לא יהיה ניתן להחליט מי ההורה הראוי , הטוב , המתאים - לטובת הילדים , איך יוכיחו ??? זה בלתי אפשרי , אז מה שנותר לנהל מלחמה נוראית ומלוכלת להוכחת "ההורות הראויה " והיכן במלחמה כזו (בזמן הקרב) טובת הילד???
 
חוסר ברירה?

החוק הוחלט מחוסר ברירה?????????? את באמת טוענת כך??? אז אם את באמת טוענת כך...את בעצם אומרת לחוק היו שני אופציות... אבא או אמא...אבא לא ראוי...אז ניתן לאמא.. ויש המון דרכים להוכיח או לבדוק מי ראוי יותר
 

n o g a1

New member
לא מסכימה איתך!!!!

א. המון חוקים קיימים הם חוקים יבשים , אפילו רובם (אולי כולם). ב. אין המון דרכים להוכיח מי הורה ראוי יותר!!! אין , אין אין!! אין קריטריונים , וטוב שכך .... איך יקבעו , זה נשמע לך הגיוני? ונניח לצורך הדיון שהיה אפשר , אז בנתיים מה??? הילדים - הנפש הרכה שלהם צריכם לחוות בנוסף לכל הג'יפה , הפרידה , הכאב מאבק בין הורים "להוכחת ההורות הראויה" זה גיהנום!
 
נוגה

אני מסתכן כאן וקובע שרוב ההורים זכרים או נקבות דופקים לילדים שלהם המון בחיים יש "מסוגלות הורית" יש פסיכולוגים ואיבחונים שיכולים לקבוע כמעט ודאי! אבל כל עוד יש אוטומטי...אין טעם ברגע שנצטרך להוכיח כל אחד בפני עצמו את מסוגלותו ועל זה יוחלט זה יהיה אחרת אל תשכחי שגם היום רוב הסדרי הראייה נקבעים על ידי "המלצה" של עובדת סוציאלית ואם נלך לפי טענתך אין קריטריונים..אז בואי פשוט נטיל מטבע...
 

n o g a1

New member
טלה צפוני

אנו האנשים - בני האדם , שבנוסף אנו גם הורים אך נשארים עדיין בני אדם עם כל מה שמשתמע מכך , הננו המתנה היפה והיקרה בעולם שילדנו יכולים לקבל מעודם. כל אחד , אמהות ואבות עושה את המיטב שהוא יכול/מסוגל ברגע נתון . אין קריטריונים לבדיקה מי ראוי יותר או פחות . (פרט למקרים מיוחדים שבהם חד משמעית אין מסוגלות הורית - אין מתייחסת למקרים מצערים אלו). מי ראוי יותר???? כל אחד בן אדם , עולם ומלאו , כל אחד מעניק את הכי טוב שיש לו , כל אחד יכול להשתפר , כל אחד יכול לפשל בתקופות מסוימות , אנו לא רובוטים . המשותף לכולם - אהבה אין סופית לילדים , אך כל אחד בדרכו...
 
תראי...

את אומרת כמעט הכול... חוץ מזה שהחוק לא צודק לא יודע בני כמה הילדים שלך אבל קחי בחשבון שיום אחד הם עלולים לעבור! ותקראי מה שכתבת ולבד עם עצמך את תביני שהחוק הזה אווילי כמו זה שחוקק אותו בעצם כמו כל ה"מחוקקים" הדגולים שלנו.
 
טעות לוגית:

כתבת: "כי אין ברירה, כי צריך להחליט לכאן או לכאן אז קבעו לטובת הנשים..." הקביעה הגורפת לטובת הנשים היא מקוממת בצורה קיצונית. יש לדון לכל מקרה לגופו. עם זאת - אני יודע, שעם כל הכאב הנורא שיש (ומי שמכיר אותי, יודע איזו התמוטטות זו עבורי בכל פעם מחדש - המזל הוא שאני יכול לעבוד מהבית בימים קשים במיוחד) הייתי מוותר על המלחמה רק כדי שהילדים שלי לא ינזקו מהשבבים בעת שגרושתי ואני מנסרים זה את זה. ועוד דבר - את לא יכולה להבין את כאב הפרידה הזה מהילדים - האמיני לי, כמה שתדמייני אותו - את לא יככולה. כמו שאני לעולם לא אדע מהו כאב של צירי לידה. ועדיין - לא הייתי מכניס את הילדים שלי לזירה.
 

n o g a1

New member
האמת ... מבינה את הכאב

ראיה לכך "לא הייתי מתגרשת" שזו אמירה נוראית ! חושבת אחרת אולי , לא בטוח ...
 
לא "חושבת אחרת"...

ההבדל הוא פשוט שאת לא במקום הזה. את לא יודעת מה זה לחזור הביתה ולא לאסוף את הצעצועים שלהם מהריצפה, כדי שהם ישארו כאן עוד קצת "ברוחם". את לא יודעת מה זה ללכת לישון על המיטה של אחד מהם רק כדי להתבשם מהריח שלהם. את לא יודעת מה זו הדממה במכונית בשבת בערב... את לא יודעת איך מרגיש לב קרוע שסוגר את הדלת ושומע מהצד השני "אבאאא...." לא חושבת אחרת - את פשוט לא נמצאת במקום שלנו - זה הכל.
 

n o g a1

New member
לא אצא למסע להוכיח שאני אכן מבינה

נכון לא חווה את זה אך מבינה את הכאב. מבינה עוד המון דברים שלא בהכרח חווה אותם, מסוגלת לדמיין את עצמי בסיטואציה כזו או אחרת . נכון , יפה להבין אך כשכואב לך הכאב הוא שלך ומה זה חשוב שמישהו מבין אותו - אם זה המסר , אז קלטתי!
 

destiny36

New member
אולי ישמע עבורך מוזר

אבל לי זה קורה אפילו בסופי שבוע! אני חושבת שזה לא משנה לפעמים כמה אתם ליד אהובך (ילדך כרגע) כשאתה רחוק מהם בלב חסר משהו. כך שאני מרגישה את אותו הדבר. וזה לא עובר גם אחרי 8 שנים. גם כשיוצאים לבלות. גם כשצוחקים ונהנים. מבינה מבינה אותך לא חווה את הריחוק כמוך אבל יכולה להבין מכיתובך על מה אתה מדבר.
 

destiny36

New member
וואו קצת קשה לי לחשוב על זה

קשה לחוש את מה שאתם חשים. אפשר רק קצת לנסות ולתאר. הרגשה לא נעימה . לא לכולם שלא תחשוב. מכירה כמה שממש נהנים מזה ואפילו נושמים אויר טוב יותר. הגידול היה קשה להם. אבל בניגוד יודעת שיש גם כמה נשים שהיו כן רוצות לוותר אבל לא מוכנות רק בגלל שיגידו שהם לא בסדר. אישית לא רוצה לחשוב על היום הזה. בעצם לא ממש מאמינה בו ביום הזה. היו מקרים שכעסתי שאמרתי שאשלח אותם אליו שיגדל. והיו פעמים אחרות שאמרתי אני אשלח אותם כדי שיבינו. אבל ת'אמת אין סיכוי שאני אוותר כל כך מהר. ודוקא למענם. חשבתי פעם ששווה שהם יחוו ויבינו .היום אני חושבת שאם אוכל למנוע מהם עוד כאב ושיברון לב אעשה עוד מאמץ. כאדם שלא מעיד על עצמו לעולם אני אחרוג הפעם. אני לא חושבת שאני אם מושלמת. אפילו רחוקה ממושלמת. אבל אני אמא מספיק טובה מתחשבת חברית ואוהבת עד טיפת הדם האחרונה שלי. אני מגדלת אותם בדרך שלי ועם זאת מנסה להיות עם הדרך שלהם. אני מגדלת אותם לאהוב את עצמם ואת האחרים. לכבד גם את אמא וגם את אבא. ואני יודעת שבין כל יתר החינוך שלי גם בתחומים אחרים לא נופל מהשאר. ומהכרות האב והחינוך בו הוא עדין נוקט שלא בכונה אלא בטיפשות יכל רק להוות עבורם הרס נפשי ושיכלי לוקה בחסר. אז הפעם ובמקרה האישי שלי .מצטערת לא הייתי נותנת לאב הזה לגדל מעבר להיות אבא בסופי שבוע. ואם היו צריכים לבדוק ולאשר הייתי מוכנה להבדק על כך! לא אדם של תחרות אני אבל אם הייתי צריכה לעמוד לשבת או לתת מילה מולו היה זה רק הפסד עבורו. אבל לגבי האחרים. בטוחה שאילו יכולתי להגיד ואילו יכולתי לבדוק בטח גם לא הייתי מאשרת לכמה מנשים שאני מכירה .לגדל. אלא לתת את הילדים וכמה שיותר לגרוש שלהם.
 

ערסlight

New member
הבנים נגד הבנות

עצוב שזה המצב. מצב שבו יש החלטה גורפת ושוביניסטית שבה הילד הולך עם האמא [אלא עם כן...] זוהי החלטה כלכך סטריאוטיפית שהדעת פשוט אינה סובלת. הניסוח הנכון צריך להיות... הילד הולך עם ההורה העדיף[!] גם כאן, מקריאה בפורום, האמהות מתוך שמצב שנוצר היא נקודת המוצא שלהן, גורמות בהרבה מקרים למצב של נזק לילדיהם כשהמניע האנוכי [ולא הילדים] הן המנוע העיקרי שדוחף אותן. בכל יום יש כאן בפורום אמהות שבטוחות שהידע והצדק [בנוסף לחוק] בכיסן הקטן ועושות מעשים שלא יעשו [ולא שמישהי תודה בזה] המאבק של הגברים די פאתטי. מי שצריך להוביל את המאבק הזה הן דווקא הנשים שסבורות שטובת הילדים קודמת לטובת האם. משמורת הילדים שנקבעת בצורה שרירותית היא תוצאה של מאבק נשי שכמו בכל החלטה שרירותית, זרע הפורענות כבר בפנים. מי שקראה את מה שכתבתי... וכועסת, [אני יודע, אצלך ספציפית הסיפור כלכך זועק לשמים]... רק מצדיקה את טענתי.
 
ערס,כן!! קראתי וכעסתי

מה שכתבת עכשיו זו האשמה חמורה למול הורה אחד (שבכתובים שלך זאת האם) ולא, הסיפור שלי לא זועק לשמים יותר מסיפור של אמא אחרת, כל גירושין שלא מתנהלים ביושר וכשטובת הילדים לא מול עיניהם של שני ההורים אזי.. הילדים יאלצו לאכול את החצץ. לא כל בעל שאשתו רוצה להתגרש ממנו,יחייך ויגיד אוקיי, בואי נראה את טובת הילדים קודם וגם ההיפך. נכון שלאשה יש הרבה כלים לגרום לגרוש שלה להתמוטט כספית,נפשית וריגשית, אבל אותה אשה שנוהגת ככה,צריכה גם לקום בבוקר עם עצמה ולהלחם במצפון שלה כל יום כל היום (במידה ועוד נשאר לה) אבל מה לעשות שיש זוגות, שנורא נורא רוצים בטובת הילדים, רק ששוכחים שהם קיימים ועובדים מתוך האגו? מתוך הרצון להזיק לאמא דרך הילדים, כאלה שהם חושבים שהם חכמים בזה שהם מסרבים לשלם מזונות? כאלה שגם לא רוצים לבוא ולראות את הילדים שלהם בהסדרי הראיה מסיבותיהם שלהם? גם כאן האמא "גורמת נזק ממניע אנוכי" למה אתם לא מסוגלים להבין שלא כל האבות מתפקדים באמת כאבות לאחר שהאשה מתגרשת מהם??? רק בפורום הזה שמונה המון גרושים,יכולה למנות על יד אחת אבות שמגיע להם "אב השנה" שבאמת רואים את טובת ילדיהם אל מול עיניהם, ומוכנים לאכול קש מהגרושה שלהם כדי שהילדים לא יפגעו. ותגיד לי עוד משהו, בעקבות קול הזעקה של הגברים. חשבת אולי, שאם המצב היה הפוך? הורים מתגרשים,ובאופן אוטומטי וחוקי הילדים עוברים לאבא (בדיוק מה שקורה עם האמהות כיום) יכול להיות שאנחנו האמהות היינו באות בטענות אליכם הגברים באותם טענות שאתם זועקים עליה? תנסה לחשוב על חילוף תפקידים לרגע,וכל הבעיות שיש לאמהות גרושות היו בעצם לאבות גרושים. אין מה לחדש כאן ערס, אף אחד גם לא בית משפט יכול להגיע להחלטה ובלב שלם, מי הוא ההורה העדיף לגידול ילדים (ואני לא מדברת על מקרים חריגים כמו אמא נרקומנית וכו' וכו' וכו') תפסיקו כבר להשמיץ אותנו האמהות שאנחנו לוקות בחסר, ומחפשות רק להזיק לכם, ושאנחנו מכשפות. כי אנחנו לא!!!! בחרנו להתגרש כדי לחיות בשקט ובשלום עם עצמנו, ולילדים המשותפים תהיה שלוה. אבל לא הכל מושלם!! ואין לנו השליטה על הצד השני גם לי מותר לכעוס הפעם, כי די נמאס לקרוא כל הזמן האשמות על אמהות שבסך הכל מבקשות לגדל את הילדים בכבוד כשהאבא משחק אותה גבר ולא משלם את המזונות שלו, ולא מקיים את הסדרי הראיה שניתנים לו על מגש של זהב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! זהו
 

ערסlight

New member
סופי

קראתי בתשומת לב את מה שכתבת. אני גם קורא אותך בד"כ ורואה את המאבק והכאב. אבל אנחנו לא דנים דווקא עלייך. הרי לא כתבתי שיהיה הפוך. כתבתי "ההורה המתאים". אני אפילו סבור שלדרכי, ברב המקרים באמת האמא היא זאת שתיבחר. אני פונה ליושר האינטלקטואלי שלך, ושואל למה ההחלטה היא כלכך גורפת? ברגע שזה החוק התפקידים מתחלקים כמעט אוטומטית. [כן, גם אצלך] זה שמישהו חושב שהוא צודק עוד לא עושה אותו צודק באמת. מעניין לעשות סקר כנה מי מהאמהות הייתה מוכנה להותיר מאחוריה את הילדים, הרכוש, לצאת מהבית ולהיות מחוייבת במזונות וגם תלויה בקפריזות של "בעל השליטה". ברגע ששתי האופציות קיימות, הראיה של הדברים תשתנה פלאים. פעם מישהו הגדיר חלוקה הוגנת ככזו שברגע שמתחלפים עדיין אין תחושה שניגרם עוול.
 
ערס, לשם שינוי בשרשור הזה

אפילו לא התכוונתי לדבר על המקרה הפרטי שלי אני חושבת שאני מדברת בשם הרבה אם לא המון אמהות שעומדות חסרות אונים יום יום שעה שעה מול גרושים שכל מה שמניע אותם זאת נקמה, ו/או קטנוניות קטונתי מלתת תשובה מדוע ההחלטה גורפת, אין לי בעיה שגם אבות יזכו לגדל את הילדים שווה בשווה. אבל עד אז, כדי שהילדים שלי,שלך ושל שאר הגרושים במדינת ישראל לא יהיו קלף מיקוח בידי אחד ההורים, כל אחד מהם (ההורים) צריך לעשות בדק בית אצל עצמו ולשאוף באמת!!!!! להיות הוגן כלפיי ילדיו, גם אם זה לשלם מזונות שלא נראים לו ונקבעו בבית המשפט,ולהגיע באופן סדיר לראות ולהיות עם ילדיו אף אחד מהצדדים לא היה רוצה להיות הצד שנשאר לבד, אין ספק,אבל כרגע זאת עובדה,שאולי אפילו תשתנה בעתיד, מי יודע?? לא חושבת שאי פעם יהיה פתרון לבעיות שנגרמות בין גרושים, אבל כן יש לקוות שבעקבות שרשורים והודעות של אנשים אמיתיים שמספרים מה עובר עליהם, יתן קצת פרופורציות ויתחילו להיות בני אדם (שני הצדדים)
 

jdpworld

New member
אנשים אוהבים להפוך זאת לקבוצות

כאילו ככה זה קל יותר להבין,לקבל,ולהתנער מהאחריות האישית של עשית טעות...כי בנינו מסתבר,שהרבה נשים שאת מכירה נישאו לחארות,וחוץ מעל הטעם האישי שלהן זה לא מצביע על ום דבר אחר...
 
"ילד הולך עם אמא!"

אז זהו, שלא בהכרח. את הסיפור שלי כבר הבאתי כאן לפני כמה חודשים. התגרשנו לפני כעשרה חודשים בתהליך שלקח כשנה והכל התעכב בגלל מחלקת הרווחה בעיר מגורינו. אני ובעלי לשעבר הסכמנו שהילדות נשארות אצלו. העובדת הסוציאלית לא ממש הבינה למה אני נותנת לבעלי לקחת את הבנות ולגדל אותן. במיוחד הקטנה שהייתה אז בת 4. אם הבת הקטנה הייתה בת 6 וקצת בכלל אל היו מערבים את הרווחה. האבא קיבל משמורת זמנית לחצי שנה עם דרישה של הרווחה לבדוק שוב בתום התקופה את הכשירות שלו להמשיך להיות משמורן או לחילופין להעביר אותן אליי. עברה חצי שנה והעובדת סוציאלית מנסה להשפיע עליי שאני אקח את הבנות, מפעילה עליי מניפולציות ורגשות אשם שבעיקרון לא קיימים בי אבל היא יודעת לשחק לי על המצפון כשאני בשיחות אישיות איתה. פעם אחת לא הגעתי לפגישה שנקבעה לי איתה והיא התקשרה כמה ימים לאחר מכן לברר למה אני לא בא להיפגש איתה. אמרתי לה: תשמעי, אני עובדת, כשאני חוזרת מהעבודה אני הולכת להיות עם הילדות שלי, אחרי שכל היום אבא שלהן מטפל בהן, מנקה את הבית, דואג להן. אני רוצה להיות איתן קצת. אני לא יכולה לבוא אליך ולא ללכת לעבודה ואני לא מוכנה לוותר על הזמן שלי עם הילדות בשביל פגישה איתך. אני אשמח מאוד אם תבואי לפגוש אותי כשאני עם הבנות. העובדת סוציאלית הקשיבה לי בסבלנות ובסוף אמרה שהיא תהיה איתי כבר בקשר ומאז לא התקשרה לדבר איתי. כרגע היא בקשר עם האבא ועם הבנות. מאז שנפרדנו והבנות גודלות עם אבא שלהן, הן מתקדמות יפה בלימודים, אוכלות טוב (כי יש לו עזרה בעניין של בישולים שהוא ממש לא מבין בזה) ולא חסר להן שום דבר. הן רואות את אבא כל היום כי הוא עובד בבית וכשהוא יוצא קצת להתאוורר אני נמצאת שם. חוץ מזה אני מגיעה כמעט כל יום להיות איתן, לפעמים לוקחת אותן אליי (כרגע חזרתי לגור עם הוריי כדי לחסוך שכ"ד), לפעמים לוקחת אחת לישון אצלי באמצע שבוע, בסופי שבוע הן נמצאות איתי הרבה. הלחץ והמתח ירדו פלאים. פעם עוד הייתי מתווכחת עם אבא שלהן כמעט על כל דבר (הכוונה לאחרי הגירושין). מרגע שהחלטנו בינינו שלא ניתן לאף אחד להפריע לנו לנהל את הסידור שלנו בינינו הכל מתחיל להירגע. העובדת סוציאלית תיתן את חוות דעתה להמשך משמורת ואחרי זה כבר לא יטרידו אותנו יותר. הילדות גודלות יפה מאוד אצל אבא ומקבלות עולם ומלואו.
 
למעלה