די בכלל, לכל מחול השדים הזה ../images/Emo31.gif
כבר כמה ימים שאני עוקב אחרי כל המהומה על שינוי החוק שמעביר ילדים עד גיל שש באופן אוטומטי לחזקת האם. אני קורא, שומע, מכיר סיפורים מצמררים, ויחד עם זאת, לא מצליח להזדהות עם אף אחד מהצדדים. מדוע? כי היכן שהוא, כל הזמן יש את ההרגשה שמבצבצת פעם אחר פעם מבין שורות הכתיבה, שהדיון והויכוח הזה אינם עניניים - לפחות חלק מהויכוח אינו מאחר ושני הצדדים רואים את טובת הילד - חלק, הוא למרבה הזוועה, רצון של הורה זה או אחר לנקום ולפגוע בהורה השני. רצון של אישה נבגדת או פגועה להכאיב לאב ולמנוע ממנו לראות את ילדיו, ומצד שני, רצון של אב נבגד או פגוע לפגוע ולנקום באם, בין אם על ידי מאבק לא מתפשר בבית המשפט, בין אם על ידי אי תשלום מזונות או באי ביקור הילדים. כך או כך - העסק הזה מזוויע אותי, מגעיל אותי ואינני מוצא את עצמי מזדהה עם שום צד במאמבק הזה - אולי למעט הצד של הילדים... אם שני הצדדים יבינו שהעובדה שזוג מתגרש, לא אומר שמקריבים את הילדים לקורבן על מזבח האגו - אולי רוב המאבקים הללו לא יתקיימו, הילדים שגדלים כפיונים על לוח המשחק הזה יגדלו כשהם יודעים ששני ההורים שלהם אולי לא גרים יחד, אבל הילדים עצמם לא נפגעים מזה. ועוד רווח קטן... בפעם הבאה שאתם נכנסים למשרד של העו"ד שלכם/ן, תעיפו מבט בחנייה שלו... המרצדס/אודי/במוו/כל יכטה אחרת שחונה שם נקנו בחלקם מהכסף שלכם/ן - שיכול היה להישאר שלכן/ם... בכסף שהשכבתם/ן אצלם עקב האגו האנושי - יכולתם/ן להטיב את חייכם/ן בכסף שנמצא שם בחניה שלו.