דירה להשכיר

pgoldi

New member
דירה להשכיר

שלום חברים,

אני מוצאת את עצמי מרגישה מאד לא נוח למקרא/משמע הטקסט לגבי הקוקייה בסיפור של לאה גולדברג:

"...השכנים אינם טובים בעיני.
איך אשב פה, אם לעשרים ארנבות, עם קוקיה מפקירה הבנים?
כל בניה גדלו בקינים זרים, כולם עזובים, כולם מופקרים. מה לקח ילמדו ילדי?..."

הג'וניור שלנו אמנם עוד צעיר (3.5) ורק מתחיל לעשות את דרכו בנבכי סיפור האימוץ - אבל בכל פעם אמגיעים לקטע הזה מתהפכת לי הבטן לגבי המסר שזה מעביר לו.
אני כן מצנזרת לו לפעמים דברים שנראים לי לא מתאימים ספרי ילדים (כמו למשל אומרת "מתנהג בטפשות" במקום "מתנהג כמו טיפש" בספר "האריה שאהב תות" וכו'

מצד שני - זה סיפור מאד נפוץ, כך שגם אם הייתי מחליטה להעלימו מהמדף - ברור לי כי יגיע אליו דרך מקורות חיצוניים (גן/ביה"ס).

אשמח לשמוע תובנות/הארות/דרכי התמודדות שלכם בעניין.

חג שמח!
 

riki23

New member
גם לי

תמיד הייתה בעיה עם הסיפור לאור כל מיני מוטיבים קשים , ואל רק עם הקטע הספציפי הזה שהוא בהחלט בעיתי בעיני.
 

התוהה13

New member
דירה להשכיר

א. עולה בדעתי שבזמן הקראת הסיפור הזה אפשר להוסיף בחיוך שאולי הגוזלים לא יהיו מסכנים בכלל כי מישהו יאמץ אותם ויהיה להם בית
חם עם משפחה אחרת/נוספת...
ו-ב. בסיפור הזה יש עוד משהו שמפריע לי תמיד: כל השכנים מתקוממים נגד היחס הגזעני של החזיר לחתולה השחורה, אבל לא
מתקוממים בכלל נגד העלבונות שסופגים שער השכנים (התרנגולת על זה שהיא שמנה, הקוקיה, הסנאית על זה שהיא מרעישה וכו').
כאילו לא כל העלבה היא לא בסדר, אלא רק העלבה שנקראת גזענות...
 

fatfat

New member
אני נוכחתי שהרבה פעמים מה שמפריע לי

מאדם בוגר, נתפס לגמרי אחרת וכלל לא כאישו בעייתי אצל הפשושות ולכן איני מצנזרת. במידת הצורך אם עולה שאלה/תהיה/הערה לגבי הנכתב מוסיפה הסבר או הארה שלי. למשל בהתחלה הייתי מתפלצת כל פעם ששומעת אותן שרות בהנאה רבה בים לבן קבוצת שחורים קוטפת או כושי סמבו הלך לים/שוק וכאמור עליהן אלה שירי המשחק האהובים ביותר והן כלל לא קולטות את הבעייתיות שבשיר. באחת הפעמיים כששאלתי אותן ענתה הגדולה שהיא בכלל לא כושית היא אפריקאית-ישראלית וכלל לא קלטה שכושי זו מילה נרדפת (שקיבלה משמעות למילת גנאי) לשחור/צבעוני וכו'. וכפי שכתבת אין לך שליטה על היכן ייחשף לספר. ואגב לגבי יותר בעייתיים התכנים על האם החורגת המפלצתית שיש ברוב אגדות הילדים הידועות כמו סינדרלה, שלגיה, עמי ותמי ועוד. אבל גם שם איני מצנזרת אלא מוסיפה הסבר.
 

English

New member
זה ממש רק הרגישויות שלנו, ובסוף עוד נדביק

את הילדים אם נעשה מזה עניין...

יש קילומטרז' ארוך של דיונים בפורום בנושאים כאלו (כמו בשרשור שסביון הביאה, קראי את תגובתה של GAZ שהיא מאומצת בוגרת). יצא לי לבדוק עם עצמי לא פעם את הנושא וחד משמעית - לילדים זה לא מזיז.
הם מעולם לא עשו את השתיים ועוד שתיים שאנחנו עשינו, כנראה בגלל שלהם זה לא נראה שתיים...כשהגברבר שלי מרגיש מוקשים רגשיים הוא מיד מתחיל לענות ב"לא יודע" לכל דבר שישאלו אותו. לעומת זאת כשעלו הסוגיות של ברונה קרלה או תינוק המריבה היו לו דעות מוצקות מאד שהוא לא חשש לבטא. בעיני זה היה מוקש - הוא בכלל לא קשר בין הסיפורים האלו לבין הסיפור שלו.

כילד היו הרבה סיפורים שהבהילו אותו והוא לא רצה לשמוע, אבל דירה להשכיר ממש לא היה ביניהם. להיפך, סיפרנו אותו בלי סוף, הוא ראה הצגות, זה אפילו היה הספר שבכיתה הקטנה של הבת עבדו באמצעותו על הקריאה. וכך היה עם הרבה סיפורים וסרטים אחרים שאנחנו תפשנו כבעייתיים והילדים בכלל לא עשו את ההקשר.

המסקנה שלי: לעולם לא נבין איך הילדים שלנו חווים את אימוצם. הם יודעים לדקלם את כל מה שלימדנו אותם אבל יש איזה מקום רגשי שאנחנו לא נוכל להיכנס אליו שכנראה מרגיש אחרת ממה שאנחנו חושבים וחוששים. (הסבר שלי יוצא קצת עילג, מקווה שאפשר להבין את כוונתי)

כמעט לא זכור לי שהילדים התרגשו מתכנים שלי נראו בעייתיים, כל עוד לא נתתי להם שבעיני זה בעייתי. הם פשוט מרגישים אחרת.
 

התוהה13

New member
אני ממש לא מסכימה

ברור שהילדים לא יתרגשו - הם יקבלו את זה כחלק מהסיפור או מתפיסת עולם מסוימת. אבל זה לא אומר שהמשמעות המסוימת הזאת או הזאת לא נמצאת בסיפור ולא "נכנסת" אליהם.
התפקיד של חינוך - או לפחות של שיחות על ספרות, נגיד - הוא להבחין במשמעויות האלה ולהחליט מה לעשות איתן... ברור שילדים במשפחות ימניות, נגיד, ישמעו בבית דיבורים
מאד מסוימים על עצמם ועל הערבים - ויקבלו זאת כחלק מתפיסת עולם מסוימת, בעוד שילדים למשפחות שמאלניות ישמעו דיבורים אחרים. ביקורת בד"כ צומחת הרבה יותר בכלל,
אם בכלל. אז בכל מקרה - נראה לי קצת מצחיק לחשוב שהשיפוט של הילדים הוא קנה-המידה למשמעויות שיש או אין בסיפור, או תחליף למשמעויות שמבוגר יכול למצוא
בסיפור...
 

סביון1

New member
מה הבעיה עם המסר של דירה להשכיר?

זה סיפור שעד כמה שהבנתי מגעת, מעודד קבלת השונה והאחר. ולגבי הקוקיה - היא אכן מפקירה את בניה. אז הארנבת חושבת שזה לא בסדר, לעומתה דיירי הבנין מקבלים אותה למרות ההפקרה. איזה משמעות פסולה עלולה לחדור לנפשותיהם הרכות של ילדינו כתוצאה מכך? גם אם נלך רחוק ונניח שהם כן יעשו את ההקבלה בין הקוקיה מפקירה הבנים לאותה אם ביולוגית שהפקירה אותם, מה הבעיה?
 

אבי351

New member
אני מסכים עם דברייך סביון.אני גם לא

נוהג לצנזר שום משפט מאף ספר ומקריא אותו איך שהוא לבני.אם יש לי בעיה עם ספר מסוים אז אני בכלל לא רוכש אותו ומקריא אותו לו.אני גם לא רואה בעיה עם הספר דירה להשכיר להיפך
 

לילה74

New member
מסכימה עם סביון ואבי

זאת לא הפעם הראשונה שאני קוראת פה על "רגישות יתר" מצד אנשים לגבי תכנים של ספרים/פרסומות מסוימות.
תמיד העדפתי שלא להגיב כי זאת זכותם המלאה להפגין רגישות, אף על פי שאני מעדיפה לזרום הלאה ולא להיתפס למה שנקרא "למה התכוון המשורר" כי ברוב הפעמים ה"משורר" או ה"מפרסם" בכלל לא התכוון לפגוע בציבור המאמצים.
אני חושבת שהבעיה נובעת בראש ובראשונה בתוך נימי נפשינו: אם אנחנו באים לאימוץ ממקום פגוע, אחרי שנים של טיפולי פוריות, אחרי נסיונות וכשלונות שונים, ולא קיבלנו ממש מערך הסברה מושלם ושלם על מהותו האמיתית של האימוץ, ואנחנו חושבים שהצלחנו לרפא את אותו "בור" עצום של אי ההצלחה להביא ילד ביולוגי לעולם, כל דבר קטן שנקרא, או נשמע, שנוגע במילה "אימוץ" בצורה כביכול "מעוותת" לדעתנו, יפגע בנו קשות.
לעומת זאת, אם אנחנו שלמים אם עצמינו, אם עברנו תהליך של שנים אצל עו"ס ופסיכולוגים שהסבירו לנו שאימוץ הוא קודם כל זכותו הבסיסית של כל ילד למצוא משפחה, ולא זכותם של ההורים לקבל ילד (גם אם בפועל שני הדברים משלימים זה את זה), ואם כתוצאה מכך אנחנו יוצאים מהתהליך מספיק מוכנים וחזקים, ללא שריון ההתגוננות ויש לנו את התשובות הבאמת חשובות לספק לילדינו, תמיד נדע איך להגן עליהם ואיך להסביר להם את התכנים שמסביבם בנושא האימוץ באופן הכי טבעי ונינוח שבעולם, מבלי לדלג על חלקים בספר, מבלי לגמגם או לקבל מעין "אגרוף בבטן" בכל פעם שהם או חבריהם או סתם אנשים ברחוב, שואלים או מעירים הערה בנוגע לאימוץ.
שמתי לב שיש פה רף רגישות מאוד גבוה לגבי הנושא הזה, ואולי כדאי לעבוד קודם כל על עצמינו במקום לחפש את הבעיה אצל אחרים...
 

English

New member
זה בא מרצון להגן על הילדים מפגיעה ולא קשור

להכנה שלנו לאימוץ או להשלמה איתו . כולנו מנסים לחסוך מהילדים את תחושת השוני מהסביבה כדי שלא יחושו מבודדים. והרגישות היא לא על עצמנו אלא מה ירגיש הילד כשישמע מסר ש(לדעתנו) עשוי לפגוע בו.
זו גם הסיבה שאני משתמשת בילדים כברומטר רגישות ובודקת מה פוגע בהם ומה לא.
ובכלל, כל ההכנה בעולם לא תמנע ממך את האגרוף בבטן שאמירה של האדם ברחוב יכולה לגרום לך כשאת עם ילדך ואת רוצה להגן עליו מפני רוע וטיפשות של זרים או אנשים בסביבתו. תמיד מישהו מצליח להפתיע אותך...
ועם זה, בהתחלה יש רגישות יתר באמת. אחר כך מתרגלים ומפסיקים להתרגש מכל אמירה של אנשים וספרים ופרסומות.
 

pgoldi

New member
את טועה

זאת לא הפעם הראשונה (וכנראה שגם לא האחרונה) שאת מניחה הנחות שגויות וקובעת באופן שיפוטי קביעות חסרות שחר לגבי אנשים שאת לא מכירה באופן אישי.
מה שרואים מכאן לא רואים משם...
 

לילה74

New member
חבל שלדעתך כל דעה שונה משלך

נחשבת שגויה ואת מורידה את זה לפסים אישיים. אם תקראי טוב תראי שגם אחרים כתבו לך שהם לא הבחינו בשום מסר שגוי בספר הזה, אז כנראה שבאמת סף הרגישות שלך גבוה. לא חייבים תמיד לחפש רוע בדבריהם של אחרים ואם לדעתך צריך להוריד מהמדף את כל ספרי הילדים שעליהם גדלנו כמו שלגיה או לכלוכית, כי הם מדברים על אמהות חורגות, אז בבקשה, תעשי את זה, אבל אני לא חושבת שכולם עושים את זה. לגבי הערות טפשיות ברחוב: גם אם הילד עדיין לא איתי, קורה לי שאנשים שואלים שאלות שיכולות להישמע כטפשיות או כרשעות ותו לא, אבל אני מחליטה להעמיד אותן ממקום של בורות בנושא האימוץ, ואני מתייחסת אליהן ממקום רגוע ועונה בהתאם, לא מתעלמת, לא מתרגשת, וממשיכה הלאה בחיי.
 

pgoldi

New member
לא אמרתי שאני שוקלת להוריד ספרים מהמדף

להפך אמרתי שגם לו הייתי שוקלת דבר שכזה - זה לא היה עוזר ו/או רלוונטי - אבל זה לא הפעם הראשונה שאת מעוותת ומסלפת את דברי.
כל שביקשתי היה לשמוע את דעתם של אחרים - קיבלתי את השונות והחכמתי מזווית הראייה של מי שהשכיל להביע את דעתו מבלי לשפוט אותי.
תתפלאי - קראתי טוב וראיתי שגם אחרים כתבו לי שלא הבחינו במסר בעייתי בספר, ותתפלאי שוב - אין לי שום בעיה עם זה שאחרים חושבים שונה ממני.
יש לי בעיה עם אנשים שלא מכירים אותי ועדיין מרשים לעצמם להניח הנחות שגויות לגבי (ולגבי אחרים נוספים) לגבי הגורמים האפשריים לרגישות שלי, לגבי כמה אני שלמה או לא שלמה עם עצמי, לגבי כמה טובה או לא מספיקה הייתה ההכנה שלי לאימוץ, ולגבי ההתמודדות ודרך החינוך הנכונה או השגויה שלי לטעמך עם ילדי - כשאת רק בתחילת דרכך ואין לך שמץ של ניסיון והתנסות בהתמודדות שכזו.
כך שמי שהפכה את זה (שוב) לעניין אישי זו את.
 
כמה שזה שונה לילה...

זה שונה כשזו רק את מול אותן התגובות
וזה עוד יותר שונה כשאת עם הילד שלך לפני שמבין את השפה או את הדברים

את קוראת כאן את התגובות של אלו שמתמודדים מול ההערות בגבורה
יש כאלו שמציינים את הצביטה בפנים ויש כאלו שלא למרות שהמשיכו להפוך ולהפוך בדברים ואיך ואם היתה דרך תגובה אחרת ואולי טובה יותר- זה לא עושה אותם(נו) פחות מוכנים ולא צריך להביא אותם(נו) לטיפול כלשהו

ואגב אני לא קוראת אף אחת מאגדות האחים גרים
הן נוראיות לטעמי ומה שלא לטעמי אני לא קוראת. נקודה.
לא כל מה שאנחנו גדלנו עליו הוא נכון וטוב
ואת המשפט הזה אני אומרת לאמא שלי בכל פעם שהיא מציעה לבן שלי שוקולד וממתקים
או בכל פעם שהדודים הצעירים לא מבינים למה אי אפשר להסיע אותו מרחק של חמש דקות ללא כסא בטיחות (להזכירך אותנו הוציאו מבית החולים כשאמא מחזיקה על הידיים במושב הקדמי וללא חגורת בטיחות עליה אפילו...)
 
כמה זמן עם ילדך בבית הביא אותך

לפיתוח התיאוריה הזאת? כמה פעמים הסתובבת עימו ברחוב/קניונים/חנויות ושמעת הערות שונות שגרמו לך לתחושות שונות (לפעמים "אגרוף בבטן" לפעמים תחושות אחרות)? כמה זמן איתו גרם לך לצאת בהצהרה של:" אנחנו יוצאים מהתהליך מספיקי מוכנים וחזקים ללא שריון ההתגוננות..."
כמה זמן את איתו שמאפשר לך לצאת בהערות פוגעות לגבי סף הרגישות הגבוה בפורום? ובכלל, ואם יש סף רגישות גבוה, אז מה?
ובענין המלצתך האחרונה: אולי תתחילי את לעבוד קצת על עצמך לפני כל שחרור הודעה פוגעת בפורום זה?!
 

galias3

New member
חברים, להרגע

אנחנו לא קוראים בעברית, אז לדירה להשכיר לא הגענו כך שאין לי כל כך דעה בנושא הספציפי המדובר. מצד שני יש סיפורים אחרים באנגלית, שחלקם הוזכרו פה שאליהם נגיע ואני עוד לא יודעת להחוות דעתי טרם הגענו אליהם.
בכל מקרה, מדי פעם ישנן הודעות שמעלות טונים מאד צורמים והתנצחויות לא נעימות שנראות לי מיותרות. כשנכנסתי ללינק של השרשור בעניין דירה להשכיר מ-2006 זה היה מדהים לראות כמה ״ניקים״ שאני לא מכירה יש שם וחשבתי לעצמי איפה הם עכשיו ולמה הם לא איתנו. נכון שניתן לטעון שחלקם שינו שם משתמש והם עדיין פה או שהילדים גדלו והם עברו לפורום אחר, אבל בכל זאת....
הפורום הזה מאד קרוב לליבי ואני נהנית מאד מחברתכם אבל אם תשימו לב ישנה קבוצה קבועה של משתתפים, מעין ״הארד קור״ של הפורום, שדי לעתים, אולי בלי כוונה רעה ואולי בלי אפילו לשים לב מרגישה שרק דעותיה לגיטימיות.
לפי דעתי הפורום, למרות שמו ״אימוץ״ יכול וצריך לארח גם את אלו שבטרום תהליך, אלו שבתהליך וכמובן שאחרי ועוד. צרם לי מאד לראות את התגובה ללילה. לא אענה במקומה אבל הדברים שנכתבו נראים לי מאד מרושעים וכואבים, ובעיקר מיותרים.
בסך הכל יש פה דיון על טקסט בספר ולא הגיוני שדעה אחת תהיה לגיטימית יותר מאחרת, גם אם אחת כבר הולכת עם ילדה ברחוב והשנייה עדיין בהמתנה.
גם אני נתקלתי פה כמה פעמים בתגובות די אגרסיביות שלא לצורך, רק שאני מעדיפה לא להגרר לתוך התנצחויות.
 
למעלה