דילמת חיי

[BlackUnicorn]

וואו. אני לא יודעת מאיפה להתחיל.

את יודעת לדקלם משפטים יפה מאוד, ההורים שלך בטח גאים בך. האם הם רוצים שתהיי מאושרת? יותר בטוח שהם רוצים שתהיי עותק שלהם, כמו כל ההורים. הכוונות שלהם טובות, אין ספק, הבעיה היא שאת לא יודעת איפה לסנן. תראי כמה ביקורת יש לך, עוד לפני שהמצב של הבחור שלך היה בקנטים - הוא לא גר אף פעם מחוץ לבית (יחידת דיור משלו זה לא נקרא), הוא לא טייל (ממתי כול-ם מטיילים?), לא עבד (את בחרת בו, יכולת לתת אולטימטום כשאתם מכירים ובחרת שלא). לא "נתנו" לו להתמודד בעצמו במצבים קשים. "החלטתי שעוזבים.. ולא לעניין לגור עם ההורים" - ז"א את החלטת בשביל שניכם, יפה. אח"כ הוא זה שפגע באבא שלך, אבל את הסיפור שלו לא טרחת לשמוע או לספר לנו. בקיצור, יש רק את את את, וההורים שלך. איפה בן הזוג שלך בסיפור?? מה הוא היה מספר לנו? לכי לטיפול!!

 

[נומלה]

תברחי כל עוד נפשך בך

הבחור תקוע. בן 31 שלא יודע מה הוא רוצה מעצמו הסיכוי הוא שיקח לו הרבה זמן (במקרה הטוב) עד שהוא יברר את זה. אל תסכימי לקחת אחריות על זה. זה בכלל לא את. זה הוא. הוא ישב בבית תקוע הרבה זמן. בכלל לא קשור אליך ככה זה היה לפניך וככה יהיה אחריך. עוד מעט הוא יתחיל להאשים אותך במצבו התקוע ולנסות להוריד לך את הבטחון העצמי. אני מקווה שאבא שלך לא עשה העברת בעלות על הבית כי אחרת את בצרות יותר גדולות.

 

[im here for me]

טוב

אחרי קריאת כל התגובות וכל המענות מילה אחת- תתגרשי. לך לא טוב לו לא טוב לכם ביחד לא טוב רק מה שאני לא מבינה זה מה גרם לך להתחתן איתו מלכתחילה?

 

[מריוס זכריה]

למתלבטת

קראתי כל מה שכתבו לך ושאת כתבת. את אכן שיפוטית ומתנשאת כלפיו, ואלו כמובן לא דברים טובים. כל זמן שאת מרגישה כך, לא יכול להיות ביניכם קשר. אבל אני רוצה להתיחס לדרך שתיארת אותו: מישהו שתמיד עשו הכל בשבילו, ולא אפשרו לו להתמודד עם קשיי החיים: "" אינני מכיר אותו, ואינני יודע אם התיאור שלך עושה אתו צדק. אבל בהנחה שכן, את תיארת בצורה מאוד מדויקת את הילד המפונק, פינוק לא במובן של קצי-מוצי, אלא במובן של ילד שעשו בשבילו את מה שהוא יכל לעשות למען עצמו, ובכך הפכו אותו לנכה ומוגבל. הפינוק הזה הוא מחלה בהרבה מאוד משפחות, כשהורים חושבים שהם עושים לילד את הדבר הכי טוב, כלשמעשה הם הופכים אותו לאדם נכה ואומלל. אם בעלך הוא אכן כזה, יהיה לו קשה מאוד מאוד לצאת מזה. הסיכוי היחיד שלו הוא להינתק מהוריו ולצאת לעולם, להלחם על קיומו. קשה להאמין שהוא יעיז לעשות זאת, ואם לא יעשה זאת, ישאר כל חייו נכה הקשור לסינור של הוריו. ואם כל זה נכון, יש סיבה טובה לעמדה השלילית שלך כלפיו. --- כאן צריך לעבור אליך: מדוע היית עם אדם כזה מלכתחילה? מדע אהבת אותו? ומדוע אחרי שידעת שהוא כזה, התחתנת איתו? אינני יודע את התשובה, אבל אני חושד (ויש לזה בסיס בדבריך, ואנשים ציינו את תזה), שהוא ואת דומים. שגם את מפונקת - אם כי במידה פחותה. --- לכן הפתרון הנכון לדעתי, גם לך וגם לו, הוא לעזוב את המושב של ההורים ולבנות חיים עצמאיים במקום אחר. קשה לי להאמין שתוכלו לעשות זאת יחד, אבל אם כן, זה הסיכוי היחיד לקשר. מצד שני, להיפרד ממנו זה כנראה צעד נכון, וזה יקרה בין אם אתרצי ובין אם לא. אבל להתגרש ממנו להשאר צמודה להוריך - גם לא טוב. תשארי באותו בוץ. העצה הכי טובה שאני יכל לתת כרגע, בלי להכיר אותך מספיק, היא זו: בקשר לנישואין - את תתערבי לא בעד ולא נגד. תני לטבע לעשות את שלו. הטבע הזה חזק משניכם גם יחד. ובקשר לעצמך, כשהסיפור הזה יסתיים (ואת תעמדי בזה, יש לך מספיק כוחות) קחי את עצמך הרחק מהורייך. בני חיים בעיר, תמצאי גבר אחר ושונה, ויחד תבנו בית.

 

[adam33]

ברור

אחרי שלשה חודשים יש מין הסתם דברים שעוד לא התהוו ושקשה לשכח.. אני רק תוהא מה גרם לגירושין. הרי בזמן כה קצר ראית פתאום דברים שלא הסתדרו לך לפני החתונה? אבל מצד שני טוב שכך מכיון שכולם עושים טעויות ולא משנה מאיזה צד ויפה שעה אחת קודם. אז קודם כל תצאי תחשבי אחרת שאת כן רוצה להכיר ותשתדלי שלא יהיו לך רגעים שקטים ללא עשייה או עם חברות וכוליי.. שנית..תקחי את הדברים השליליים ותחשבי עליהם עד כמה םה אלו שגרמו את הפרידה מכיון שלהביט חיובי ולשכח הכל כולנו יכולים ואז חוזרים ושוב נפרדים.. ולגבי אהבה..זה משהו שקשה לי לחדור לליבך כשאת פותחת אותו רק לזכרונות עם האקס..