דילמת חיי

דילמת חיי

איך שורדים גירושים אחרי 3 חודשי נישואים?? יש חיים אחרי? איך? אני אוהבת אותו אבל כל הסימנים אומרים שאנחנו לא צריכים להיות יחד. מה עושים??
 

chenby

New member
קודם כל

האם הגירושים באמת בלתי נמנעים? במידה וכן, מקבלים את ההחלטה, ולוקחים עליה אחריות. חיים אחרי? מתגרשים בשביל החיים אחרי לא?
 
לא יודעת

הוא עזב את הבית שלא הייתי, לפני שבוע. מאז הוא מתחנן שננסה. אני אוהבת אותו אהבה עזה, אבל הוא גרם לסכסוכים במשפחה, ופגע בהוריי. ובי. קשה לי עם ההחלטה אני יודעת שזה מה שצריך להעשות, אבל פשוט קשה לי
 

chenby

New member
האם יש אפשרות שיתנצל?

האם יש אפשרות להקשיב למה שיש לו להגיד ולנטרל לרגע את הכעס? האם ההורים שלך יכולים לעשות את אותו הדבר? מה מצריך יותר אנרגיה? להקשיב ולסלוח? או ללכת לרבנות? קל לפרק את החבילה.. מצד שני, אם התחתנת סימן שאת רואה בך בן אדם בוגר, אז מתוך בגרות תתמודדי עם הקשיים בחיי הנישואים. זה שירח הדבש נגמר, זה לא אומר שהנישואים חייבים להיגמר. בידיים שלך.
 
אני מקשיבה

כבר כמה ימים מאז שהוא הלך הוא מנסה לדבר ומציק ומסמס ברמה של הטרדה. להורים שלי קשה לסלוח. יותר מצריך אנרגיה להקשיב לו כי הוא מתיש, הוא לא עובד כבר הרבה זמן ולא מחפש עבודה. אבא שלי מאוד מוטרד מהעניין כי הוא רוצה שהבת שלו תהיה מאושרת ועם בטחון כלכלי. כולם מאוד תומכים בי וחושבים שזה הצעד הנכון. אבל בפנים עמוק כואב לי.
 

BlackUnicorn

New member
סליחה אבל המשפחה שלך לא צריכה להיות

מעורבת ברמה הזו. כלומר, גם אם הם יבחרו לסלוח לו (לא משנה מה הוא עושה) וגם אם לא - זה לא אמור להשפיע על ההחלטה האישית שלך אם לחיות איתו. המשפחה הגרעינית שלך כיום זה את והוא, ולא את והורייך, ואולי מכאן הטעות שלך. בכל מקרה מן הסתם שאי אפשר לייעץ כשאנחנו לא יודעים מה הוא עשה, כמה זמן אתם יחד בטוטאל ומתוך זה מגורים, מה דעתך בעניין וכו'.
 

גארוטה

New member
את בטוחה במה שאת

אומרת "אני יודעת שזה מה שצריך להעשות"? זו באמת ובתמים החלטה שלך או שאת נתונה תחת השפעה ולחץ סביבתי? האם ההורים שלך יודעים שביתם היקרה מתכוונת להתגרש אחרי 3 חודשים בלבד של נישואים כשליבה מלא באהבה כה עזה לבעלה? עד כדי כך המצב נורא שאי אפשר לגשר, לדבר וללבן דברים ובעיקר לסלוח? לא יותר קל להתאמץ ולעשות עבודה ותיקון מאשר לרוץ ולהתגרש? לא קצת מהיר מדי וחסר אחריות?
 
אנחנו 3 שנים יחד

מתוכם שנה וחצי גרנו במושב שלו, ביחידת דיור ליד הבית של ההורים שלו, הוא בן 31 ולא גר אף פעם מחוץ לבית ולא טייל ולא עבד. תמיד כלכלו אותו, ולא נתנו לו להתמודד בעצמו במצבים קשים. אחרי שנה וחצי רבנו וביטלנו את החתונה, ובסוף החלטנו כן להתחתן, החלטתי שעוזבים כי עוד מעט מתחתנים ולא לעניין לגור עם ההורים. עברנו למושב שלי ושכרנו דירה, אחרי חודש וחצי שעברנו הוא עשה תאונה עם הקטנוע והפסיק לעבוד. הוא התאושש ולא ניסה לחפש עבודה, ישב בבית כל היום, הסתובב במושב בחוסר מעש. התלונן כל הזמן שהוא מסכן וכואב לו אבל לא ניסה לעשות כלום כדי לשפר את המצב. ישב בבית וריחם על עצמו בדיוק כמו האמא הפולניה שלו. באיזשהו שלב הוא התחיל לעבוד בעסק של אבא שלי, הוא לא הסתדר איתו, ודפק לאבא שלי ברז בדיוק שהוא היה צריך אותו, וכשהוא עזב הוא פגע מאוד באבא שלי. כל זה אחרי שהתחתנו ואבא שלי בישר לנו שהוא נותן לנו את הבית שלו מתנה.מה ששחרר אותנו ממשכנתא. הוא עזב את העבודה אצל אבא שלי ונכנס לדכאון, ישב בבית כל היום במיטה במקום לקום ולחפש עבודה. לאבא שלי הפריע שהוא לא עובד והוא לא הסתיר את העובדה הזו. אנחנו מאוד שונים, אבל מאוד דומים. אני יותר בחורה של חברה והוא בחור של בית, וזה קשה ככה. הוא כלומניק. וידעתי את זה לפני החתונה אבל חשבתי אופטימי. יומיים אחרי שהוא סיים לעבוד אצל אבא שלי הוא קם ועזב. נעלם, חזר הביתה לאמא ואבא
 

chenby

New member
וואו

אני הייתי מתגרשת ממך אם הייתי יודעת שאת חושבת שאני כלומניקית. מה שאת חושבת על העולם - ככה העולם יראה לך. אותו דבר מה שאת חושבת על הבעל שלך - ככה הוא יהיה מולך. את שופטת אותו לפי ערכים שאת בעצמך מציבה, וכשהוא לא עומד בהם, אז הוא כלומניק. והנה, את בת 26, נשואה 3 חודשים וחושבת לחזור לאמא ואבא.. או פועלת לפי הדעות של אמא ואבא.. איפה האחריות שלך על המעשים שלך? על הבחירות שלך? העיקר יש אישור מאמא ואבא - בשביל מה? שלא תחשבי שעשית טעות לאחר מעשה? עכשיו זה הצ'אנס שלך להתבגר. וזה קודם כל להפסיק לשים רף ציפיות לאיך אחרים צריכים להתנהג. את רוצה בטחון? תיצרי לעצמך בטחון, את רוצה חום מבעלך? תתני לו חום, את רוצה שיתנהג כמו גבר - תתייחסי אליו כמו גבר ולא כמו כלומניק, ותראי איך הוא מתחיל לפעול למען עצמו. וכל העבר שלו , וכל החינוך שלו, וכל מה שהוא קיבל בקלות כשהיה ילד, לא אומר עליו כלום למה שהוא מסוגל להיות. אז שחררי את מה שאת יודעת עליו, ותיצרי מתוך ראייה חדשה- תוצאה חדשה. או שתתגרשי, והוא בסופו של דבר יקח אחריות על חייו בדרך זו או אחרת..
 
קודם כל

בחיים לא אמרתי או שדרתי מה שאני באמת חושבת, תמיד חזקתי ועזרתי ולימדתי. אבל כמה אפשר ללמד בנאדם על החיים? וכמה אפשר לשים לו את הטעויות שלו מול העיניים? ואני לא חוזרת לאמא ואבא, אני ממשיכה הלאה, זה הוא שחוזר לאמא ואבא. אני כבר התבגרתי. עברתי מספיק בחיי. וזה ההבדל הקטן ביננו, שהוא לא עבר כלום. לגמרי. זה כאילו שנמאס לי להיות זו שגורמת לו להבין טעויות, ונמאס לי ללמד אותו על החיים ולהכיר לו מקומות חדשים. ולפתוח אותו כל הזמן לעולם. אני צריכה שמישהו יעשה את זה בשבילי.... מישהו שאמת ירגש אותי
 

גארוטה

New member
את רק מחזקת את דבריה

של חן. מצד אחד את אומרת שלא שידרת את מה שאת חושבת, ז"א שמה שאת חושבת זה שהוא כלומניק ורק נדמה לך שאת לא משדרת את זה רק בגלל שאת לא אומרת את המילה המפורשת, אבל כשאת מתיחסת אליו כאחד שצריך לחזק אותו, לעזור לו וללמד אותו על החיים, להציב לפניו כל הזמן את הטעויות שלו, את באופן אוטומטי שמה את עצמך בכמה דרגות מעליו, אני טובה יותר, יודעת יותר, מבינה יותר את החיים ואם זה לא לשדר לו שהוא כלומניק אז מה כן? שימי את עצמך במקומו ותנסי להבין איך את היית מרגישה כשכל הזמן מעבירים עלייך ביקורת, חושבים שאת לא יודעת מספיק, שצריך ללמד אותך על החיים, לעזור לך לראות איפה את טועה כל הזמן ולתת לך הרגשה שאת לא שווה?
 

chenby

New member
כשהמיינד רוצה להיות צודק, הוא תמיד צודק

אבל את מפסידה את המשחק. קודם כל כל מה שאת חושבת עליו - את בחרת חמודה. את בחרת לעצמך להתחתן. ועכשיו את באה בטענות את מנסה לשנות אותו, מראה לו איפה הוא טועה כל הזמן, אבל את נשארת צודקת. יקירתי, הצודקים הם אלו שלעולם לא מנצחים ואת מוצאת את עצמך מטר מהרבנות, 3 חודשים אחרי היום המאושר בחייך. הוא לא עבר כלום - מאיפה לך? מאיפה היומרה שאת עוברת יותר ממנו? נמאס לך להיות גורמת לו להבין טעויות - אולי צריך להמאס לך למצוא טעויות? אולי את צריכה ללמוד להפסיק להתמקד בטעויות ולקבל את בעלך על מי שהוא כי זה מי שאת בחרת לחיות איתו לטוב ולרע? איפה האחריות על ההתחייבות שלך? על הנדרים שנתת? תוך 3 חודשים רצה להתגרש- למה מיהרת להתחתן אם כך? כדי שתוכלי להרגיש מוצלחת ולא כלומניקית? התחתנתי, עכשיו אני גרושה, אני צריכה שמישהו ירגש אותי? איפה את בכל הסיפור? למה את מפילה את האחריות לריגושים שלך ולאושר שלך על האחר? ומי שם אותך השופט העליון לאיך אנשים צריכים לחיות, או מתי הזמן שלהם להשתנות? האם כשהוא מראה לך איפה את טועה, את מבינה? מקבלת? או שזה רק הוא טועה? פה בדיוק הראייה שלך - הגישה שלך. ועד שלא תוותרי על הגאווה הזו, את תמשיכי להיות צודקת, והמחיר הוא הגירושים שלך. תלמדי לרגש את עצמך, תפתחי לעצמך עולם, תכירי לעצמך מקומות חדשים, מקסימום תעוררי בו השראה לעשות את זה בעצמו. אין לימוד טוב יותר מדוגמה אישית, וכל עוד את ממוקדת בטעויות, את מחנכת, את היודעת, את לא פתוחה ללמוד שום דבר חדש, כלומר שאת לא פתוחה לעולם חדש ותוך כדי מצפה ממנו שיעשה את זה בעצמו. אני לעולם לא אצפה ממישהו לעשות משהו שאני לא עושה בעצמי. בוטום ליין - את רוצה שהוא ישתנה? זה אומר שאת צריכה להשתנות וזו הדרך היחידה והמהירה והאפקטיבית ביותר. השאלה אם את מוכנה לוותר על מחיר הצודקת ולהשאיר את ההורים שלך מחוץ לעניין מפה ואילך. ההתערבות שלהם, נותנת להם לגיטימציה לשלוט ביחסים שלך עם בעלך - מה שעוד יותר שם אותו בעמדת התגוננות. את רוצה זוגיות מאושרת, תתחילי לראות אותו שווה בין שווים וכגבר שבגברים, ותראי לו איפה את מעריכה אותו, וזה רק ידרבן אותו ליצור שתעריכי אותו יותר. אי פעם ניסית את זה? סתם לחייך אליו ולהגיד לו שאת אוהבת אותו כי הוא סתם יצא מהשירותים? ולהתכוון לזה? כי את באמת אוהבת אותו? לאן שהולכת תשומת הלב לשם הולכת האנרגיה ושם נוצרות התוצאות. כל עוד תהיי ממוקדת בכלומניק שהוא- את תראי כלומניק מול העיניים. תהיי ממוקדת בגבר שבחרת להיות לבעלך - באהוב ואוהב שהוא, והמקסים שהוא , וזה מה שתראי מול העיניים. אגב, הוא מרגש אותך יופי, תראי באיזה דרמות את נמצאת.
 

נומלה

New member
היא יכולה לעשות תרגילי מחשבה מכאן ועד להודעה

חדשה. זה לא משנה את העובדה שהבחור בעיתי. עד אתמול כשבדקתי אנחנו מתחתנים (ברובנו) בנישואין יהודיים ולא קתולים. אפשר להגיד "טעיתי". ורצוי גם להגיד את זה אם אכן טועים. ואם היא התפכחה וראתה שהבחור לא בשבילה (ובינינו הוא לא בשביל רעיה. הוא צריך אמא שתטפל בו), אז החוצה במהירות הכי גדולה. סיפורי "מינד" (אגב מה יש לך נגד מילים בעברית כגון תודעה?) ולעשות לימונדה לא תופסים כאשר לפעמים צריך לחתוך ולמזער את ההפסדים. לא כל זוגיות צריך לעבוד עליה. יש אנשים שצריך להפרד מהם לשלום.
 

chenby

New member
נומלה

היא יכולה להגיד טעיתי ברור.. השאלה במה היא טעתה - האם היא טעתה שהיא התחתנה? האם היא טועה עכשיו שהיא רוצה להתגרש? האם הסיבות שהיא רוצה להתגרש בגללן יכולות להיות טעות? למה למהר לפרק 3 חודשים אחרי היום שהיא חיכתה לו כל חייה- בשביל שתוכל להגיד טעיתי? על טעויות משלמים לכאן או לכאן. מחיר הגירושין או מחיר התמודדות. התמודדות תהיה לה בכל מקרה. גירושין לא חובה.. וגם טעויות אפשר לתקן. זה שהיא אומרת על בעלה שהוא כלומניק, עדיין לא אומר שהוא כזה. אלא זה אומר שהיא התחתנה עם מישהו שלדעתה הוא כלומניק. פה הטעות שלה. וזה שהיא נותנת להורים שלה לגיטימציה להביע את דעתם אם היא יכולה להתגרש או לא. אני בטוחה שאם ההורים שלו היו מעורבים באותה מידה, היא היתה מתעצבנת מזה.
 

נומלה

New member
את צודקת בדבר אחד

זה שהיא אומרת על בעלה שהוא כלומניק, עדיין לא אומר שהוא כזה. - נכון אבל בכלל לא ברור שהוא לא כזה. בחור בן 31 שאינו מעונין להחזיק עבודה שחי עד עכשיו בבית הוריו והם פירנסו אותו, שלא עשה עד עכשיו שום דבר עם עצמו? אולי היא סתם מספרת עליו דברים רעים אבל יש "ראיות נסיבתיות" לא ממש לטובתו. אני לא מבינה את הריצה להגיד לה שהיא לא בסדר. הדבר היחיד שחבל אולי שהיא התפכחה רק אחרי החתונה. מצד שני היא נתנה לו צאנסים במשך 6 שנים. די. צריך להמשיך.
 
"אני ואני ואני"

גורמת לו להבין שטעה מלמדת אותו על החיים פותחת אותו אל העולם תגידי, גם חיתולים את מחליפה לו? מדברייך מסתבר שבחרת להתחתן עם אינווליד מוחלט : אז זה רק אומר שאת לא ממש פיקחית כמו שאת חושבת (להתחתן עם כלומניק זאת החלטה די טיפשית...), או שאת פלורנס נטינגייל והחלטת במודע, מבתור מצווה להתחתן עם אותו עלוב וככה להציל נפש בישראל (ואז באמת שאין לך על מה להתלונן). או שאולי את קצת מגזימה? ודעתי האישית? תיפרדי ממנו, אבל לא כל כך בשבילך אלא יותר בשבילו כי בעצם זה שאת נמצאת שם ועושה עבורו את כל הדברים המופלאים הללו (גורמת לו להבין שטעה, מלמדת אותו על החיים, פותחת אותו אל העולם וכו'), את באופן פראדוקסאלי מונעת ממנו להתקדם בחיים. כנראה לא נועדתם זה לזו.
 

czar

New member
ברור, סירסו לו את הצורה

התאדה האיש ואישיותו, הכתיבו לו מה לעשות, מה לאכול, איפה לגור, איפה לעבוד. הוא כלומניק, אמא שלו פולניה נוראית..... כנראה, כנראה שאם הוא היה בר דעת ולא בסד של הכתבות, לא היה מתחתן מלכתחילה.
 
למעלה