מקרה קלאסי של אי הבנה
הי לא אמרה שהיא חושבת שלא צריך להתחשב בדעתם של ילדים, בדיוק כפי שגם אני לא אמרתי את זה. היא אמרה, וגם אני אמרתי, שהיא בתור החברה לא מקומה ללכת ולשוחח עם הבת ולשאול אותה מה רצונה. כי היא כבר יודעת שהבת רוצה שהיא תבוא והיא ידעה <אז, כי עכשיו העניינים הסתדרו...> שהאם של הבת לא רצתה אותה. האם כן היתה צריכה לשוחח עם הבת. ללא ספק!!! החברה לא, מאחר וזה סתם היה יוצר תסיסה בין הבת לאימה, והיה מעמיד את החברה בצד אחד עם הבת כנגד כביכול האם. זה כל מה שניסינו, או לפחות אני ניסיתי לומר. זה מה שקורה, גם בכתיבה לא תמיד יוצאים הדברים ברורים. וגם אם קשקוש או לא, מה זה חשוב, זו בעיה שללא ספק עולה פה ושם, לא?...