מכיר סיטואציה כזאת מקרוב
המודל שאני גדלתי עליו הוא שמשפחה יש אחת ודואגים אחד לשני.
דודה שלי היתה פחות או יותר כל החיים שלה "סטודנטית חופשית" של החיים.
לא מנותקת לגמרי מהחיים אבל בהחלט לא דאגה לעצמה ב100% ועשתה הרבה החלטות בלע לקחת בחשבון את התוצאות שלהן אלא הן מתאימות לי כאן ועכשיו.
בפועל היא די חיה על חשבון ההורים שלה ובעיקר על חשבון אבא שלי (אח שלה).
בלי יותר מדי פרטים עשינו פעם חישוב שמדובר על כמעט חצי מיליון דולר במהלך כל החיים ואולי אפילו יותר (כולל פרוייקטים "גדולים").
בחלק מהתקופות היה להורים שלי כסף זמין (ממש לא מיליונרים) ולפעמים לא.
הפועל היוצא הוא שאבא שלי "מנע" מהמשפחה שלו כמה מיליונים טובים במהלך החיים.
למרות שהוא התחרפן מהסיטואציה ומאד כעס עליה הוא נתן מתוך הבנה שאין לה לאן ללכת ויש לה מזל שיש לה משפחה שיכולה לעזור לה אחרת זה היה נגמר פחות טוב.
והם כמעט לא דיברו המון שנים אלא דרך התיווך של ההורים שלהם.
אז התשובה שלי כביכול מאד ברורה, אבל מודה שזה לא קל
המודל שאני גדלתי עליו הוא שמשפחה יש אחת ודואגים אחד לשני.
דודה שלי היתה פחות או יותר כל החיים שלה "סטודנטית חופשית" של החיים.
לא מנותקת לגמרי מהחיים אבל בהחלט לא דאגה לעצמה ב100% ועשתה הרבה החלטות בלע לקחת בחשבון את התוצאות שלהן אלא הן מתאימות לי כאן ועכשיו.
בפועל היא די חיה על חשבון ההורים שלה ובעיקר על חשבון אבא שלי (אח שלה).
בלי יותר מדי פרטים עשינו פעם חישוב שמדובר על כמעט חצי מיליון דולר במהלך כל החיים ואולי אפילו יותר (כולל פרוייקטים "גדולים").
בחלק מהתקופות היה להורים שלי כסף זמין (ממש לא מיליונרים) ולפעמים לא.
הפועל היוצא הוא שאבא שלי "מנע" מהמשפחה שלו כמה מיליונים טובים במהלך החיים.
למרות שהוא התחרפן מהסיטואציה ומאד כעס עליה הוא נתן מתוך הבנה שאין לה לאן ללכת ויש לה מזל שיש לה משפחה שיכולה לעזור לה אחרת זה היה נגמר פחות טוב.
והם כמעט לא דיברו המון שנים אלא דרך התיווך של ההורים שלהם.
אז התשובה שלי כביכול מאד ברורה, אבל מודה שזה לא קל
