דילמה קשה. לא לראשי.
מטעמים מובנים לא כותבת בניק הרגיל.
אחי בן 33, בחור נהדר וקצת אבוד בחיים. הוא ניסה להרים כמה עסקים שכשלו וסיבכו אותו בחובות. כיום המצב הוא שאמנם הצליח להחזיר את כל חובותיו, אבל הוא חי על השקל. בנוסף הוא מרגיש כמו כישלון. מריר ומלקה את עצמו על הכשלונות, לא מצליח למצוא כיוון אחר או להתמיד בעבודה או בלימודים. אין לו בת זוג כרגע. לדעתי הוא גם בדיכאון אבל מסרב בתוקף ללכת לשיחות.
כעת הוא מובטל כבר חודשיים, חי מדמי אבטלה ומעבודות מזדמנות. קשה לו מאוד. ההורים שלי לא יכולים (יותר) לעזור לו כלכלית, הם במצב קשה בעצמם. יש לנו עוד אח שחי בחו"ל וקשה לי להאמין שיוכל לעזור. הקשר ביניהם לא טוב.
הוא ביקש ממני - ולא לראשונה - סכום כסף. הוא לא מבקש אותו כהלוואה, אלא רוצה "להעביר" לי קרן השתלמות שאמורה להשתחרר עוד שנתיים ובתמורה שאתן לו את הכסף. מנסיון העבר עם סידורים דומים איתו - הכסף לא יחזור.
מצבנו הכלכלי סביר - אנחנו חיים בשכירות, אין לנו נכסים אבל גם אין לנו חובות. טכנית, אני יכולה לגייס את הכסף ולתת לו. אבל קשה לי. מטריף אותי הניתוק שלו מהמציאות, חוסר היכולת לתעדף דברים. נחרדתי לגלות היום, למשל, שלא שילם שכר דירה כבר שלושה חודשים. אני חוששת שיפנו אותו מהדירה ולא יהיה לו לאן ללכת. מצד שני, אני קצת כועסת עליו, אני מרגישה שאני, במצב כזה, הייתי מוכנה לשטוף כלים במסעדה, נגיד, או לטאטא רחובות, והוא...עובד פה ושם אבל לא "מתאבד על זה". לא שילם שכר דירה אבל קנה טוסטוס...
דיברתי איתו על ללכת לשיחות דרך קופת החולים -- לא מוכן בשום פנים ואופן. אני לא כל כך יודעת מה לעשות. אני פוחדת להשיב את פניו ריקם, אני חושבת שהוא באמת מיואש ואין לו ברירה. מצד שני, זה מרגיש לי כמו עוד מאותו הדבר. שאין שום מניעה שעוד חצי שנה זה יחזור על עצמו. קשה לי עם הוויתור שאני צריכה לעשות, קשה לי עם הידיעה שאני לא באמת מחלצת אותו ממצבו, אלא רק קונה לו עוד זמן. אני ממש אשמח לשמוע מה הייתן עושות במקומי.
מטעמים מובנים לא כותבת בניק הרגיל.
אחי בן 33, בחור נהדר וקצת אבוד בחיים. הוא ניסה להרים כמה עסקים שכשלו וסיבכו אותו בחובות. כיום המצב הוא שאמנם הצליח להחזיר את כל חובותיו, אבל הוא חי על השקל. בנוסף הוא מרגיש כמו כישלון. מריר ומלקה את עצמו על הכשלונות, לא מצליח למצוא כיוון אחר או להתמיד בעבודה או בלימודים. אין לו בת זוג כרגע. לדעתי הוא גם בדיכאון אבל מסרב בתוקף ללכת לשיחות.
כעת הוא מובטל כבר חודשיים, חי מדמי אבטלה ומעבודות מזדמנות. קשה לו מאוד. ההורים שלי לא יכולים (יותר) לעזור לו כלכלית, הם במצב קשה בעצמם. יש לנו עוד אח שחי בחו"ל וקשה לי להאמין שיוכל לעזור. הקשר ביניהם לא טוב.
הוא ביקש ממני - ולא לראשונה - סכום כסף. הוא לא מבקש אותו כהלוואה, אלא רוצה "להעביר" לי קרן השתלמות שאמורה להשתחרר עוד שנתיים ובתמורה שאתן לו את הכסף. מנסיון העבר עם סידורים דומים איתו - הכסף לא יחזור.
מצבנו הכלכלי סביר - אנחנו חיים בשכירות, אין לנו נכסים אבל גם אין לנו חובות. טכנית, אני יכולה לגייס את הכסף ולתת לו. אבל קשה לי. מטריף אותי הניתוק שלו מהמציאות, חוסר היכולת לתעדף דברים. נחרדתי לגלות היום, למשל, שלא שילם שכר דירה כבר שלושה חודשים. אני חוששת שיפנו אותו מהדירה ולא יהיה לו לאן ללכת. מצד שני, אני קצת כועסת עליו, אני מרגישה שאני, במצב כזה, הייתי מוכנה לשטוף כלים במסעדה, נגיד, או לטאטא רחובות, והוא...עובד פה ושם אבל לא "מתאבד על זה". לא שילם שכר דירה אבל קנה טוסטוס...
דיברתי איתו על ללכת לשיחות דרך קופת החולים -- לא מוכן בשום פנים ואופן. אני לא כל כך יודעת מה לעשות. אני פוחדת להשיב את פניו ריקם, אני חושבת שהוא באמת מיואש ואין לו ברירה. מצד שני, זה מרגיש לי כמו עוד מאותו הדבר. שאין שום מניעה שעוד חצי שנה זה יחזור על עצמו. קשה לי עם הוויתור שאני צריכה לעשות, קשה לי עם הידיעה שאני לא באמת מחלצת אותו ממצבו, אלא רק קונה לו עוד זמן. אני ממש אשמח לשמוע מה הייתן עושות במקומי.
