אני עונה לך משתי
'המקומות'
ככלה, לא על כל מעשה של אמא שלי, או אמא של בעלי--
הגם שנעשה ממקום הכי אכפתי, אוהב ורצון טוב, אני הייתי אומרת
שאני צריכה לנשק ידיהן, מותר לי כאדם בוגר לומר--אמנם בנימוס--
אבל, לא--תודה. לא כל התנהלות שלהן צריכה להיות תואמת רצוני,
הכלה/הבת היא אדם מבוגר ועצמאי. והיא האחראית על ילדיה.
כחמות, אני אמורה להיות רגישה מספיק להבין מתי העזרה שלי רצויה ומתאימה,
ומתי אני יוצרת לחץ מיותר, וע"י כך גורמת להעכרת האוירה.
למה, החמות לא יכולה להבין--שיש דברים שלא מעונינים בשירותיה?
ולהפך, מתי היא ממש נחוצה ורצויה והיא פשוט לא רואה ולא מבינה?
אני אישית, ממש 'מרחרחת' ומבררת בהכי רגישות, מה מצפים ורוצים ממני,
ולא--לא נדחפת, ולא מחייבת בהבעת תודה ונשיקות על ידי.
ועוד זוית -כסבתא--אני יכולה להביע את אהבתי ודאגתי לנכדי מבלי לפלוש לאימותיהן
לנשממה ולהעיק. אני מבינה שכלותי , בנות טעם שונה משלי--
אמצא מה לקנות לנכדים בלי לקנות בגד, שיזרק, והיו מחויבים לתודה שלא נעימה.
יש מספיק דרכים.
במקרה שהעלה כאן, הכלה משדרת שהיא לא סומכת על הסבתא--
למה ללחוץ? למה היא חייבת לנשק את ידי הסבתא על משהו שלא נעים לה?
ולמה הסבתא אמורה להפגע מזה? ולמה הבן צריך 'להקרע' בין שתי הנשים?
למה?
גם אם היא מקסימה ונהדרת--לכלה לא מתאים.
היא יכולה לחבק ולאהוב את הנכדה בלי להיות עובדת כמטפלת.
באמת שאני לא מבינה.