דיכאון
אני בת 27 ועובדת בעבודה 5 שנים ומרגישה שלא רק שלא מעריכים אותי אני מרגישה זלזול.
אחרי שיחרור התחלתי לעבוד בתחנת דלק ונתקעתי בה עד היום.
אין לי ראש ללימודים אולי בגלל הפרעת קשב שיש לי (לא אובחנתי אבל כנראה שיש לי ).
בהתחלה מאוד נהנתי לבוא לעבודה אבל עם השנים שמתי לב שלמרות שאני הכי ותיקה מכולם, מזלזלים ביכולתי לעבוד גם בחנות נוחות .
פעם אחר פעם מכניסים לחנות בנות מזדמנות שלא מחזיקות מעמד כי הן לא רציניות ומתפטרות תוך זמן קצר מאוד.
תמיד ידעתי והרגשתי בתוך תוכי שלא סומכים עליי אבל כשהייתי פונה למנהל תמיד הוא היה מחרטט אותי ונותן לי הבטחות שווא שאהיה.
לפני שנה השלמתי כביכול עם מצבי וסגרתי דלת לחנות כדי לשרוד בעבודה הזאת כי חוץ מהקטע הזה הייתי די מרוצה מהתנאים .
אלא שהמנהל הגיע למצב שהוא ממש נואש לעובדות בחנות שגם העובדת הקבועה שם התחילה ללמוד ולא פנתה לו משמרות ואז..הוא פנה אלי בלב ברירה.. די היססתי להיכנס לשם בגלל חוסר הביטחון שיש לי, זלזול שלהם ביכולתיי..
פעם עובדת סיפרה לי איך מנהל פנה למנהל מעליו שאולי יכניס אותי והמנהל אמר שהוא לא סומך עליי , שלדעתו אעעשה בלאגן בקופה, שאני תמימה , שלא אתמודד עם הלחץ וכו..
לבסוף הסכמתי גם אחרי שראיתי שעבדה שם גם מישהי שהתפקוד שלה היה על הפנים וזה מה שחיזק לי את האמון טיפה בעצמי..
נכנסתי להתלמדות אחת שהייתה סבבה ואז..
למחרת נכנסה מישהי אחרת ומאז ועד היום נחסמה הגישה לחנות בשבילי.
אותה האחת אגב לא שרדה שם שבועיים והתפטרה ולמרות זאת לא נתנו לי יותר הזדמנות, ולא לא עשיתי שום פשלה .
בזמן האחרון אני נהיית ממש חלשה וקשה לי נפשית לראות בנות מזדמנות נכנסות לחנות בעוד האגו שלי מרוסק.
העובדת המזדמנת שעבדה רק חודש עזבה השבוע ו..
שוב נכנסה מישהי חדשה. ברגע שראיתי אותה ביום חמישי פרצתי בבכי .
המנהל ניסה שוב לסבן אותי ואמר שהיא תשלב דלק עם חנות ואני אמרתי שקודם לי מגיע לפניה.
ציינתי שאני עובדת שם הכי הרבה מכולם וזה לא הוגן כלפיי שאפילו לא אומרים לי בפנים שאני לא מתאימה לחנות !
בפעם שעברה בצעד נדיר עבורי בגלל שהייתי מוטרדת מהנושא שמתי למישהו בנזין במקום סולר אבל בסכום של 10 שח בלבד והלקוח ישר שם לב ובסוף לא יצא שום נזק ותדלקנו לו סולר ישר.
כל המשמרת בכיתי וגם אמרתי לעובדת שאם אני יעשה קוקטייל זה יהיה בגלל המנהל שלא כנה איתי ונותן לי להיות באשליות.
הוא מצידו שמע את זה ממנה ואמר לי מה את עושה רעש וצלצולים ובוכה ללקוחות שאם אעשה שום קוקטייל (דווקה זה מאוד נדיר שאעשה ) אני ישלם את הנזק.
אמרתי לו שכואב לי שהוא לא אומר לי את האמת ומה כבר ביקשתי?!
וגם אז..הוא לא אמר לי את האמת רק אמר תבואי יום ראשון חצי שנה לפני המשמרת וניתן לך החלטה סופית בקשר לחנות.
העובדת שהייתי איתי במשמרת ביום חמישי דיברה בשמי ואמרה לו להגיד לי את האמת ואני יניח לו , אבל הוא אמר לה שהוא חושש להגיד לי לא כי הוא מפחד שאני יעזוב לו..
יש לציין שאני העובדת שהכי קל בשבילו להשתמש בי מתי שהוא רוצה לעבודה בעיקר משמרות ערב שהוא נותן לי כי אחרים רושמים לו בדף בקשות שאינם יכולים לעבוד. גם אם אני ירשום שאני לא יכולה לעבוד בדף בקשות הוא יודע שאני הכי ותרנית מכולם ויכול לשחק בי במשמרות כרצונו.
כיום לא מפריע לי בעבודה רק החוסר הקידום לחנות. אני אפילו נהנת בתדלוק ורואה בעבודה בחנות הרבה אחראיות וכאבי ראש.
פשוט לא נתפס אצלי איך אחרי כל כך הרבה שנים חוסמים לי את הגישה לשם ותמיד יש לו בעייה עם העובדות ועדיין למרות הכל יש עליי סטיגמה והדרך חסומה לשם.
מה שמפריע לי יותר האמת זה בדברים הקטנים.
לפני כשבועיים למנהל היה התלבטות את מי מבין 2 המתדלקות החדשות מתאימה יותר לחנות והעובדת אמרה שלי מגיע לפני כולן .
ואז התאכזבתי קשות. "נראה לך ?!" הוא אמר לה שהוא יכניס אותי.
אם עד עכשיו ידעתי שהמנהלים מעליו רק לא סומכים עלי פתאום יש לי מלא רגשי נחיתות.
גם בעבודה בדלק הוא נותן לי להרגיש שהוא לא סומך עלי למשל:
כשהוא לא נוכח בתחנה, חולה או משהו הוא נותן ל2 העובדות אחת בת חצי שנה והשנייה בת שנתיים לנהל במקומו את התחנה ומעולם לא פנה אלי. גם אז שהם היו בטיול מנהלים הוא נתן למוכרת לקבל משאית של הדלק והיא לא קשורה לזה בכלל וזה עלבון גדול בשבילי.
היה עוד קטע שעובדת שעבדה איתי במשמרת שכחה אצלה כרטיס הנחה אחד ל2 מתדלקים וכשהודעתי לו בהודעה הוא אפילו לא טרח לענות לי ומיד התקשר למוכרת שאיתי במשמרת ולעובד לילה לוודא שאת הכריס חירום אני לא ישכח גם אצלי..
עוד דוגמא שיום אחד המנהל היה צריך ללכת הביתה אבל במשרד שלו היה מישהו והוא פנה אלי לשאול איפה המתדלקת השנייה. לקח אותה לצד ולבד הבנתי שהוא ביקש ממנה לנעול את המשרד אחרי שהאיש ילך..
ההרגשה שלי שרק משתמשים בי בתחנה, אין שום הערכה כלפיי רק זלזול..
אחרי המשמרת ביום חמישי קרסתי מבחינה נפשית ולא הצלחתי לקום מהמיטה וגם אמרתי לעובדת שקשה יהיה לי לתפקד במצב הזה ששוב הגיעה מישהי חדשה לחנות ואני אין לי אמונה שמחר צפוייה לי תשובה חיובית.
פתאום גם במקביל נהייתה לי חרדה מהפחד של מה יעלה בגורלי? ואם אחליט להתפטר לאן אפנה?
הרי אני לא מחפשת עבודה זמנית והתרגלתי לנוחות. אם חלילה אמצא עבודה פיזית קשה זה לא בשבילי.
התקשרתי למנהל אתמול ואמרתי לו שאני לא מרגישה טוב ואני משותקת למיטה ומשום מה הוא הסכים שאנוח בבית למרות שתמיד מתנגד ואני בטוחה שהעובדת מסרה לו שזה בגלל המצב הנפשי שלי ולא כי אני חולה או משהו. כי גם כשלא הרגשתי טוב ולא יכלתי לבוא ולא היה לו עובדים הוא אמר רק תקחי כדור וזהו בלי מנוחה..
הביטחון העצמי שלי בריצפה ואני בכלל לא מאמינה שאני טובה במשהו אחרי שמקום עבודה כזה אחרי כל כך הרבה שנים מפנה לי עורף אז מה יש לצפות במקום חדש? שאם תהיה לי קליטה איטית בהתחלה עלולים ישר לפטר אותי על סמך רושם ראשוני
מצד אחד לא סומכים עליי וזה ההזדמנות שלי לצמוח ומצד שני ..
העבודה הזאת הייתה מרכז חיי. אין לי חברות או חבר
תמיד נתתי את נשמתי וקיבלתי פגיעה באמון מצידם ולמרות הכל קשה לי לעזוב..
לפחות שיהיו כנים איתי אבל גם זה לא קורה וגם אם ארצה לשלב עוד עבודה אני לא
יצליח כי אני "בובת מריונטה"
אם לפחות היו לי חיים מחוץ לעבודה היה לי קל יותר ולא הייתי מתרגשת מהחנות ואפילו אין לי חברות.
אני מרגישה שהרבה פעמים אני מנסה ליצור קשרים ואני לא מצליחה.
אין לי כרגע כסף לטיפול וגם לא לקבוצה חברתית.
אם רק הייתי מקבלת כמה טיפים איך ומה לעשות כדי להיות מעניינת ושיהיה כייף בחברת הייתי שמחה.
אני בת 27 ועובדת בעבודה 5 שנים ומרגישה שלא רק שלא מעריכים אותי אני מרגישה זלזול.
אחרי שיחרור התחלתי לעבוד בתחנת דלק ונתקעתי בה עד היום.
אין לי ראש ללימודים אולי בגלל הפרעת קשב שיש לי (לא אובחנתי אבל כנראה שיש לי ).
בהתחלה מאוד נהנתי לבוא לעבודה אבל עם השנים שמתי לב שלמרות שאני הכי ותיקה מכולם, מזלזלים ביכולתי לעבוד גם בחנות נוחות .
פעם אחר פעם מכניסים לחנות בנות מזדמנות שלא מחזיקות מעמד כי הן לא רציניות ומתפטרות תוך זמן קצר מאוד.
תמיד ידעתי והרגשתי בתוך תוכי שלא סומכים עליי אבל כשהייתי פונה למנהל תמיד הוא היה מחרטט אותי ונותן לי הבטחות שווא שאהיה.
לפני שנה השלמתי כביכול עם מצבי וסגרתי דלת לחנות כדי לשרוד בעבודה הזאת כי חוץ מהקטע הזה הייתי די מרוצה מהתנאים .
אלא שהמנהל הגיע למצב שהוא ממש נואש לעובדות בחנות שגם העובדת הקבועה שם התחילה ללמוד ולא פנתה לו משמרות ואז..הוא פנה אלי בלב ברירה.. די היססתי להיכנס לשם בגלל חוסר הביטחון שיש לי, זלזול שלהם ביכולתיי..
פעם עובדת סיפרה לי איך מנהל פנה למנהל מעליו שאולי יכניס אותי והמנהל אמר שהוא לא סומך עליי , שלדעתו אעעשה בלאגן בקופה, שאני תמימה , שלא אתמודד עם הלחץ וכו..
לבסוף הסכמתי גם אחרי שראיתי שעבדה שם גם מישהי שהתפקוד שלה היה על הפנים וזה מה שחיזק לי את האמון טיפה בעצמי..
נכנסתי להתלמדות אחת שהייתה סבבה ואז..
למחרת נכנסה מישהי אחרת ומאז ועד היום נחסמה הגישה לחנות בשבילי.
אותה האחת אגב לא שרדה שם שבועיים והתפטרה ולמרות זאת לא נתנו לי יותר הזדמנות, ולא לא עשיתי שום פשלה .
בזמן האחרון אני נהיית ממש חלשה וקשה לי נפשית לראות בנות מזדמנות נכנסות לחנות בעוד האגו שלי מרוסק.
העובדת המזדמנת שעבדה רק חודש עזבה השבוע ו..
שוב נכנסה מישהי חדשה. ברגע שראיתי אותה ביום חמישי פרצתי בבכי .
המנהל ניסה שוב לסבן אותי ואמר שהיא תשלב דלק עם חנות ואני אמרתי שקודם לי מגיע לפניה.
ציינתי שאני עובדת שם הכי הרבה מכולם וזה לא הוגן כלפיי שאפילו לא אומרים לי בפנים שאני לא מתאימה לחנות !
בפעם שעברה בצעד נדיר עבורי בגלל שהייתי מוטרדת מהנושא שמתי למישהו בנזין במקום סולר אבל בסכום של 10 שח בלבד והלקוח ישר שם לב ובסוף לא יצא שום נזק ותדלקנו לו סולר ישר.
כל המשמרת בכיתי וגם אמרתי לעובדת שאם אני יעשה קוקטייל זה יהיה בגלל המנהל שלא כנה איתי ונותן לי להיות באשליות.
הוא מצידו שמע את זה ממנה ואמר לי מה את עושה רעש וצלצולים ובוכה ללקוחות שאם אעשה שום קוקטייל (דווקה זה מאוד נדיר שאעשה ) אני ישלם את הנזק.
אמרתי לו שכואב לי שהוא לא אומר לי את האמת ומה כבר ביקשתי?!
וגם אז..הוא לא אמר לי את האמת רק אמר תבואי יום ראשון חצי שנה לפני המשמרת וניתן לך החלטה סופית בקשר לחנות.
העובדת שהייתי איתי במשמרת ביום חמישי דיברה בשמי ואמרה לו להגיד לי את האמת ואני יניח לו , אבל הוא אמר לה שהוא חושש להגיד לי לא כי הוא מפחד שאני יעזוב לו..
יש לציין שאני העובדת שהכי קל בשבילו להשתמש בי מתי שהוא רוצה לעבודה בעיקר משמרות ערב שהוא נותן לי כי אחרים רושמים לו בדף בקשות שאינם יכולים לעבוד. גם אם אני ירשום שאני לא יכולה לעבוד בדף בקשות הוא יודע שאני הכי ותרנית מכולם ויכול לשחק בי במשמרות כרצונו.
כיום לא מפריע לי בעבודה רק החוסר הקידום לחנות. אני אפילו נהנת בתדלוק ורואה בעבודה בחנות הרבה אחראיות וכאבי ראש.
פשוט לא נתפס אצלי איך אחרי כל כך הרבה שנים חוסמים לי את הגישה לשם ותמיד יש לו בעייה עם העובדות ועדיין למרות הכל יש עליי סטיגמה והדרך חסומה לשם.
מה שמפריע לי יותר האמת זה בדברים הקטנים.
לפני כשבועיים למנהל היה התלבטות את מי מבין 2 המתדלקות החדשות מתאימה יותר לחנות והעובדת אמרה שלי מגיע לפני כולן .
ואז התאכזבתי קשות. "נראה לך ?!" הוא אמר לה שהוא יכניס אותי.
אם עד עכשיו ידעתי שהמנהלים מעליו רק לא סומכים עלי פתאום יש לי מלא רגשי נחיתות.
גם בעבודה בדלק הוא נותן לי להרגיש שהוא לא סומך עלי למשל:
כשהוא לא נוכח בתחנה, חולה או משהו הוא נותן ל2 העובדות אחת בת חצי שנה והשנייה בת שנתיים לנהל במקומו את התחנה ומעולם לא פנה אלי. גם אז שהם היו בטיול מנהלים הוא נתן למוכרת לקבל משאית של הדלק והיא לא קשורה לזה בכלל וזה עלבון גדול בשבילי.
היה עוד קטע שעובדת שעבדה איתי במשמרת שכחה אצלה כרטיס הנחה אחד ל2 מתדלקים וכשהודעתי לו בהודעה הוא אפילו לא טרח לענות לי ומיד התקשר למוכרת שאיתי במשמרת ולעובד לילה לוודא שאת הכריס חירום אני לא ישכח גם אצלי..
עוד דוגמא שיום אחד המנהל היה צריך ללכת הביתה אבל במשרד שלו היה מישהו והוא פנה אלי לשאול איפה המתדלקת השנייה. לקח אותה לצד ולבד הבנתי שהוא ביקש ממנה לנעול את המשרד אחרי שהאיש ילך..
ההרגשה שלי שרק משתמשים בי בתחנה, אין שום הערכה כלפיי רק זלזול..
אחרי המשמרת ביום חמישי קרסתי מבחינה נפשית ולא הצלחתי לקום מהמיטה וגם אמרתי לעובדת שקשה יהיה לי לתפקד במצב הזה ששוב הגיעה מישהי חדשה לחנות ואני אין לי אמונה שמחר צפוייה לי תשובה חיובית.
פתאום גם במקביל נהייתה לי חרדה מהפחד של מה יעלה בגורלי? ואם אחליט להתפטר לאן אפנה?
הרי אני לא מחפשת עבודה זמנית והתרגלתי לנוחות. אם חלילה אמצא עבודה פיזית קשה זה לא בשבילי.
התקשרתי למנהל אתמול ואמרתי לו שאני לא מרגישה טוב ואני משותקת למיטה ומשום מה הוא הסכים שאנוח בבית למרות שתמיד מתנגד ואני בטוחה שהעובדת מסרה לו שזה בגלל המצב הנפשי שלי ולא כי אני חולה או משהו. כי גם כשלא הרגשתי טוב ולא יכלתי לבוא ולא היה לו עובדים הוא אמר רק תקחי כדור וזהו בלי מנוחה..
הביטחון העצמי שלי בריצפה ואני בכלל לא מאמינה שאני טובה במשהו אחרי שמקום עבודה כזה אחרי כל כך הרבה שנים מפנה לי עורף אז מה יש לצפות במקום חדש? שאם תהיה לי קליטה איטית בהתחלה עלולים ישר לפטר אותי על סמך רושם ראשוני
מצד אחד לא סומכים עליי וזה ההזדמנות שלי לצמוח ומצד שני ..
העבודה הזאת הייתה מרכז חיי. אין לי חברות או חבר
תמיד נתתי את נשמתי וקיבלתי פגיעה באמון מצידם ולמרות הכל קשה לי לעזוב..
לפחות שיהיו כנים איתי אבל גם זה לא קורה וגם אם ארצה לשלב עוד עבודה אני לא
יצליח כי אני "בובת מריונטה"
אם לפחות היו לי חיים מחוץ לעבודה היה לי קל יותר ולא הייתי מתרגשת מהחנות ואפילו אין לי חברות.
אני מרגישה שהרבה פעמים אני מנסה ליצור קשרים ואני לא מצליחה.
אין לי כרגע כסף לטיפול וגם לא לקבוצה חברתית.
אם רק הייתי מקבלת כמה טיפים איך ומה לעשות כדי להיות מעניינת ושיהיה כייף בחברת הייתי שמחה.
